מבטינו הצטלבו מן העבר השני של החדר. זה קרה סתם ככה ללא סיבה. הייתי משועממת, מסביבי עשרות אנשים מבלים, נהנים, ואני כאילו בתוך בועה, שם, אבל לא באמת שם. שומעת את המוסיקה העוטפת מסביב, שומעת את קולות האנשים, את השיחות, את משפטי המחץ של הגברים הפונים ואת צחקוקי הבחורות. אבל אני- בתוך הבועה. פתאום מבטנו התחבר.
איך בכלל לא שמתי לב אליו עוד לפני, תהיתי. הוא היה מלבב חושים. לא מלך היופי אבל גברי, לבוש בצורה איכותית ההולמת את נתוניו ומעל הכל, משהו בשפת הגוף שלו, שידר מתיקות ונועם. היה ברור שלשם שינוי מדובר בגבר ולא בילד מתבגר. תכל'ס מרגש.
עוד ב-mako נשים:
- סוד הצבע האדום בליפסטיק: אבקת חיפושיות
- קמפיין חדש חושף: מנכ"ליות מתכנתות בתחתונים
- "שמנה זה לא יפה - כסי את השומנים שלך"
- אקס מן העבר: האם הפעם זה יצליח בינינו?
היינו באחד מאותם ברים שכונתיים שכל קשר בינם לבין אנשי השכונה הוא מקרי בהחלט. הגברים משחרים לטרף והנשים מאוד רוצות להיטרף. הוא עמד עם עוד שני חברים שלא הפסיקו לסקור במבטם כל בחורה עם זוג ציצים שעברה לידם. כשהבנתי שאני בוהה בו תוך כדי מחשבה, הסטתי את עיני. רק זה חסר לי, שיחשוב שאני עוד אחת מאלה שמריירות עליו. כשהוא נעמד לצידי חמש דקות אחרי, התברר לי שהסטתי את המבט מאוחר מדי. הוא הריח את הדם ובא לרחרח את הטרף הפוטנציאלי.
הוא פנה אלי ופצח בשיחת חולין ועד מהרה מצאתי את עצמי בעיצומה של שיחה עם מומחה הקסמה רציני ומדופלם. הבחור היה בעל קסם אישי ניגר והרבה שכל, שילוב שתמיד גורם למוח שלי להפוך לגוש ג'לי בזוי ולנזול. למרות העובדה שמשהו בו היה מעט מתלהב כל השאר נראה מבטיח, וקבעתי איתו דייט ליום המחרת.
שיער מתבדר ברוח - לא מבדר בכלל
למרבה הצער הבחור בחר עבורנו את אחת ממסעדות היוקרה המפוארות בתל אביב. חרף העובדה שזה הרגיש לי טו מאץ' לדייט ראשון, ואם נשים בצד את העובדה שחשתי כמו פילה בחנות חרסינה לאביזרים יוקרתיים פלוס פלוס, נהניתי עימו במהלך הערב. ההתרשמות הראשונית שלי הוכיחה את עצמה - הוא התגלה כאיש שיחה מעניין וכחברה נעימה עד מאוד. הדבר היחיד שהציק לי היה ההתחמקות שלו בנושא התעסוקה.
כששאלתי אותו במה הוא עוסק, הוא ענה "מכירות" בצורה כללית ועבר נושא מהר. מדי. הבלשית גששית פה כמובן לא פספסה זאת, אבל החלטתי להניח לזה עד שאבין מה בדיוק עומד מאחורי זה. היה ברור לי שמדובר פה בשינוי נושא מוצהר בשילוב עם בחור בעל ממון רב, אבל רציתי לתת לו קרדיט ומעבר לכך, לחשוב עם עצמי האם כל הרהבתנות הזו בכלל מתאימה לי. זה נשמע הזוי וכביכול חלומה של כל בחורה, אבל אותי כסף לא מעניין יותר מדי וכבר למדתי מניסיון עבר שפעמים רבות הבדלים קיצוניים ברמת מחייה ומעמד יכולים להוות בעיה.
קבענו דייט נוסף.
"את לא יודעת מה הוא עושה? הוא לא סיפר לך?!"
יום לפני הדייט השני, נפגשתי עם שתי חברות טובות במסגרת אירוע עבודה המוני של אחת מהן. היא לא רצתה להיות לבד והזמינה אותנו להצטרף ולשתות ולבלוס על חשבון הברון. במהלך הערב, כשברקע נאומי עבודה משעממים, סיפרתי להן על מר בחור החדש. אחרי אין ספור צווחות התלהבות מצדן, ופלבולי עיניים של מבוכה מצדי, הן דרשו לראות תמונה. לגיטימי. מיד שלפתי את טלפוני הנחמד, בחרתי תמונה מפרופיל הפייסבוק של מר בחור ואף הגדלתי אותה על מנת שיוכלו להתמקד בפרצופו בצורה טובה. בעוד אני יושבת, יד ימין שלי אוחזת בטלפון מולן והן מעיינות בתמונה, נשמע לפתע קול של בחורה זרה: "די! זה רז שגב (השם בדוי, כמובן)?! אני לא מאמינה!!!".
הרמנו שלושתנו את מבטנו בתימהון וגילינו את מלצרית השולחן רוכנת מעל שתי חברותי ומביטה בעיון בתמונה ללא בושה. לאחר שהשתלטתי בכוח על הרצון לתקוע לעצמי מזלג לעין מחמת המבוכה שבלהיתפס מראה בהתלהבות תמונה של בחור לחברות מתלהבות לא פחות, ועוד על ידי מישהי שמכירה אותו, עניתי לה שכן ושאלתי איך הם מכירים. היא קפצה על ההזדמנות לפטפט מעט באמצעו של ערב משעמם כל כך מבחינתה, ומיד קיבלתי תסקיר שלם על תהליך היכרותם (הוא יצא עם חברה שלה) כמה זמן הם מכירים (שנה) וכמה כדאי לי לצאת איתו כי הוא "עשיר כקורח ומפנק חבל על הזמן", להגדרתה.
נתתי לה ללהג ולדבר כדי להגיע לדבר שאותי הכי עניין מאז פגישתי עם הבחור המדובר: "תגידי, במה בדיוק רז עוסק?" שאלתי אותה כבדרך אגב תמים. "מה? את לא יודעת? הוא לא סיפר לך?", היא שאלה בהבעה מוזרה. "אני לא יודעת אם אני היא זו שצריכה לספר לך את זה", היא המשיכה כשבעיניה מבט האומר בבקשה-תני-לי-לספר-לך-את-זה-! אחרי עוד כמה משפטי שכנוע שלי ושל חברותי היא התרצתה ונידבה את המידע. רז, להלן מר בחור, לא סתם לא סיפר לי במה מדובר.
מתברר שרז אכן מתעסק במכירות. מכירות הקשורות בעולם של ניצול נשים, סקס וזימה. מתברר שרז הוא בעלים של חברה הקשורה עסקית לאתרי פורנו מן השורה.
שומו שמיים ורחמנא ליצלן.
הדייט השני, איך נאמר? בוטל.