"חמותי חושבת שאני מתלבשת מזעזע"

הצד של הכלה: "אז מה אם אני לא מתלבשת כמוך!"

אי אפשר להגיד שאני מתלבשת זוועה. לעולם לא תראו אותי לבושה בשמלת תחרה שחורה שחושפת איברים פנימיים כמו, נניח, כמה מנשות בכירי המדינה. מצד שני, אני גם לא בדיוק הבחורה שמעדכנת באופן עונתי את ארון הבגדים. תקראו לי "מקום טוב באמצע". או אם תרצו: חננה.

למעשה, ההערה היחידה שקיבלתי מאמא שלי על האופן שבו אני מתלבשת הייתה 'בוגר מדי', וזה קרה כשהייתי בתיכון. בכל שאר המקרים, כל יציאה שלי מהבית תמיד זכתה למחמאות נוסח 'איזה יופי את נראית', לחיזוק הביטחון. כן, גם בתקופה המכוערת של חיי, סביב גיל 14, כשכל איבר בגוף גדל באופן מנותק מזה שצמוד לו. אז אתם מבינים את התמונה, נכון? 

אירית, לעומת זאת, לא ממש מרוצה מהבגדים שלי. העובדה שגדלתי בתוך חממת מחמאות תמידית עשתה טוב לאגו, אבל לימים רק גרמה לי להיעלב כל פעם מחדש כשאירית העירה את הערותיה ב"רכות" המתאימה לה: 'מאיפה הבאת את המגפיים האלה?', היא שואלת ומעקמת פרצוף. 'מקסים שהג'ינס הזה עדיין עולה עלייך, במיוחד לאור העובדה שהוא היה באופנה בחורף 98', היא אומרת ועוד חושבת שזה מצחיק מאוד. וגם: 'מזל שהבן שלי יודע להתלבש, לפחות הוא מאזן אותך'.

מה שמביא אותי למסקנה חד משמעית: בעבור שני זוגות מכנסיים ושלוש חולצות מ"אמה", לא הייתן סופגות קצת ביקורת על הדרך? 

ובכל זאת, מסר לאירית: לא כל מי שאינה לובשת פריט לבוש זרחני ו/או מגפיים מהעונה האחרונה ו/או טייץ צמוד שמבליט את הרגליים ההורסות (כן אירית, רואים כמה שאת רזה כשאת לובשת את הטייץ הזה) - היא בהכרח מאותגרת אופנתית! 

 הצד של אירית: "מירב וחוש אופנה לא הולכים ביחד!"

עוד בפעם הראשונה שראיתי את מירב שם במטבח ביתי, הבנתי שהיא וטעם לא הולכים יחד. השילוב הבלתי  אפשרי של הבגדים שבחרה לצד האקססוריז שענדה, זעק לשמיים. אין דרך אחרת לומר זאת: הבחורה נראתה כאילו יצאה מהמאה הקודמת. המצחיק הוא שנתוני הפתיחה שלה לא רעים בכלל: היא קטנה ורזה ומזכירה לי את עצמי. אבל הטעם, הו הטעם. הבחורה הייתה שבוייה בטעם הבריטי שמרני ובאמת שלא הבנתי איך אסף, שהטעם שלו הוא מהמשובחים שאני מכירה, לא מעיר לה כלל (טוב, בחור עם טקט).

אז נכון שאני יכולה להניח לתופעה ולומר ש'על טעם ועל ריח אין להתווכח', אבל אני דווקא מאמינה ש'טעם וריח יש לפתח'. כבר מתחילת הקשר עם אסף, הייתי משחילה הערות כמו: 'איפה קנית את המכנסיים האלה, תזכירי לי לא להיכנס לחנות הזאת', או 'מה הקשר בין החולצה לצעיף!'. באמת שהתקשיתי להבין איך היא מצליחה לפספס בכל אאוטפיט שהיא לובשת.

במקום להתמרמר, החלטתי לקחת אותה תחת כנפי ולנסות להקנות לה כמה יסודות בסיסיים. קל זה לא היה, אבל לא ויתרתי. עניין הסטיילינג, בעיניי הוא דווקא מאוד פשוט וברור. אני יודעת לזהות על פי הגוף, הגובה והמהות של האדם - מה הכי מתאים לו/לה ללבוש מבחינת סגנון, התאמת צבעים וגזרה מפרגנת לגוף. וכמו שציינתי קודם, על אף שלמירב נתוני פתיחה טובים מאוד, היא עשתה את הבחירות הלא נכונות לה. 

הטיפ של אירית לחמות: "אין כמו מסע קניות עם הכלה כדי להתקרב ולהתגבש. עשי זאת בכיף. אגב, שיהיה ברור: מסע הקניות לא חייב להסתכם בהוצאה גבוהה. גם פריט אחד נחשב לקניה טובה. ואם יש ברשותך: קני לה אותו. כי מה את עושה בעצם? בהזדמנות זו את גם מפרגנת לבנך. ותאמיני לי, השמחה שלה, התמורה והכרת התודה שווים הכול".

הטיפ של מירב לכלות: "כבר מזמן  קלטתי שאת הסגנון של אירית אני לא אוכל לשנות. הדבר היחיד ששיניתי, זה את הגישה שלי לעניין. אני לא לוקחת שום דבר אישי, לא מגיבה לאף ביקורת, ומדי פעם נהנית מהעובדה ש'אני כל כך לא יודעת להתלבש' וחייבת 'סיוע' לטובת מסע שופינג חסכוני משהו. מקווה שזה יצליח גם אצלכן".

>> בפעם הקודמת: "למה אתם תמיד ממהרים אחרי ארוחת הערב?"