רות המואביה היא גיבורת מגילת רות, הגֵּרָה האהובה ביותר על העם העברי, והסבתא-רבא של דוד המלך.
מוצא והורים
לפי חז"ל, רות היא בתו של עגלון מלך מואב, נסיכה שהתחתנה עם מחלון, בן למשפחת אלימלך משבט יהודה שגלתה מואבה בגלל בצורת ממושכת. לאחר שמתו בזה אחר זה אלימלך, אבי המשפחה, ובניו מחלון וכיליון (בעלה של עורפה, אחותה של רות על פי חז"ל), מחליטה אם המשפחה, נעמי, לחזור ליהודה. כלותיה הולכות עמה ולא שועות להפצרותיה לחזור הביתה, עד שעורפה מתרצה ובכל זאת חוזרת. רות, לעומת זאת, קושרת את גורלה בגורל נעמי לתמיד.
אגב, לפי האגדה, עורפה היא הסבתא-רבא של גוליית, היריב הפלשתי האגדי של דוד. כך שכשהם נפגשים בשדה הקרב, הם בעצם קרובים רחוקים. האגדה מספרת עוד שרק בזכות כך שעורפה בכל זאת דבקה בנעמי זמן מה התאפשר לגוליית להיות גיבור מלחמה לזמן כה רב. כולם – כולל דוד, ידעו על מוצאו המפוקפק מבני מואב. אויביו ניגחו אותו בפרט ביוגרפי זה (לאמור, שמוצאו לא טהור) ואילו הוא השתמש בכך על מנת להימלט לחצר המלך מואב, בית קרוביו, כשהגיעו מים עד נפש.
אישיות וכוחות על
רות היא בעלת מעלות רבות: היא עקשנית (הולכת עם נעמי על אף שהיא לא חייבת), סתגלנית (היא מסכינה עם חיי העוני והנדודים אף כי גודלה כנסיכה) ומצודדת: בועז מסמן אותה ביום הראשון שהיא מגיעה ללקט שיבולים בשולי שדותיו, ואף מורה לפועלים שלו להתייחס אליה בעדינות מיוחדת – גם לתת ללקט בחלקות הטובות וגם לכבד אותה בארוחת הצהריים שלהם (פת בחומץ...). אחר כך הוא גם נושא אותה לאישה. זאת, אף כי לפי המדרש היא הייתה בת 40 והוא היה בן 80 כשכל השידוך הזה יצא לפועל. כמו כן, נאמר שהיא זכתה לזקנה מופלגת שלא כדרך הטבע, וזכתה לראות לא רק את נינה דוד עולה לגדולה והופך למלך בישראל, אלא אף את בן נינה שלמה ב"משפט שלמה" המפורסם שלו.
סטיילינג
אף כי אחד הנעלמים הגדולים ביותר בארכיאולוגיה המקומית הוא איך לעזאזל התלבשו פה באמת בימי המקרא, בעיקר הבנות, אפשר לשער קצת: כנסיכה בבית המלך מואב, רות בווודאי עטתה עכסים, שביסים, שהרונים, אצעדות, קישורים, טבעות, נזמי אף, מחלצות, מעטפות, מטפחות, חריטים, חגורות, צניפות ורדידים, ואף התבשמה במור ולבונה ואיפרה את עיניה בכחל. כבת ישראל כשרה וענייה היא כנראה עטתה סדין (כן, כן) עם חור במרכזו שדרכו אפשר להשחיל את הראש, קשור במותניים באיזה סוג של סרט בד, עם מטפחת על הראש – לא שונה מאוד מהפלאחיות והבדואיות שעדיין מסתובבות פה ושם במדברים ובוואדיות.
זוגיות
אף כי גורלה של רות נקשר בזה של נעמי בשל נישואיה לבנה מחלון, הרי שהסיפור הרומנטי של מגילת רות הוא סיפור החיזור וההתקשרות של בועז ורות, בעידודה ובתמיכתה של נעמי. כאמור, הם כבר לא היה צעירים כל כך כשנפגשו. זאת ועוד, לפי המסורת, בועז נפטר ביום כלולותיהם. למרבה המזל הוא הספיק לעבר אותה, וכך נולד עובד, אביו של ישי אבי דוד.
לנישואים של בועז ורות יש השפעה על הלכות נישואין וייבום (כיוון שבועז היה אחיינו של אלימלך, אביו של מחלון בעלה של רות, בעצם לקיחתו אותה לאשה הוא קיים סוג של ייבום). מלבד זאת, זהו תקדים לענייני נישואים עם גרות, שכן בני ישראל לא אמורים להתערבב עם בני מואב. אלא שהמפלפלים מצאו פתח מילוט מהלכה זו, וקבעו כי רק על בני מואב נאסר לבוא בקהל ישראל, ואילו על בנות מואב אין שום איסור. יש האומרים כי זוהי דוגמה לסובלנות של בני ישראל כלפי גרים באותה תקופה.
קריירה
מנסיכה מפונקת הגדלה בחצר המלך מואב לענייה מרודה המלקטת את שאריות החיטה והשעורה בשדות זרים – הידרדרות כלכלית מפוארת, אך התרוממות מוסרית גדולה לא פחות.
החברות הכי טובות
יש לשער שעורפה, אחותה וגיסתה בעת ובעונה אחת של רות, הייתה קרובה לה למדי. אלא שהיא החליפה אותה בנעמי, חמותה – קשר חברות לא כל כך נפוץ בדרך כלל. על דבקותה של רות בנעמי בורכה בצאצא משכמו ומעלה, דוד, מלך ישראל האהוב ביותר בכל הזמנים.