הבכורה שלי בת 20 בדיוק היום. כרגע היא ישנה כיוון שחזרה מאוחר ממשמרת הערב במקום בו היא עובדת. היא תתעורר ליום הולדת עצוב וקשה.
אבל רגע, נתחיל מהתחלה.
אני בת כמעט 45 והתגרשתי לפני 13 שנה. עזבתי את דירת הנישואים שנרכשה מכספי הוריו של בעלי עם מזונותיי, בגדיי ובגדיהן של בנותיי. עד נישואיי עבדתי כמזכירה משפטית ומשנישאתי וילדתי את בתי הבכורה – בעלי דאז ביקש שאתפטר מעבודתי ואהפוך לעקרת בית. כאמא צעירה ונלהבת הסכמתי. עברו שנתיים וחצי וילדתי גם את בתי הצעירה. כשהצעירה הייתה בת 4 – התגרשנו.
"הובאה בפניי האפשרות לספק מענה טלפוני בדירות אירוח"
במהלך הגירושין ניסיתי למצוא עבודה שתאפשר לי לפרנס את בנותיי אולם החזרה לשוק העבודה לאחר למעלה מעשור שנים בהן ישבתי בבית וגידלתי את בנותיי הייתה בלתי אפשרית. נתקלתי בדחיות חוזרות ונשנות ששברו את רוחי.
או אז, הובאה בפניי האפשרות לספק מענה טלפוני בדירות אירוח. העבודה הייתה כרוכה בהתחככות בנשים שהסכימו למכור את גופן תמורת כסף ותוך סיכון של פתיחת תיק פלילי. השכר שהובטח היה גבוה וסיפק מענה למצוקה בה הייתי לנוכח העובדה שבזמנו, כל בעל דירה אותה ביקשתי לשכור – דרש שלושה חודשי דמי שכירות מראש.
בלעתי את הפחד ואת תחושת ההשפלה. היו ימים שהייתי חוזרת הביתה ומקרצפת את גופי מתחושת הגועל שחשתי שדבקה בו. בלילות בהם לא עבדתי שכבתי במיטתי ופחדתי שמא בעלי לשעבר יגלה היכן אני עובדת וייקח ממני את בנותיי.
