שש שנים של עמל אני נושאת בהיסטוריה שלי. התחלתי לעבוד עם שחרורי מהצבא, ומאז אני מרוויחה את פת הלחם שלי בכבוד. נכון, לא תמיד נעים לקום בבוקר, ונדמה לי שכל בר דעת יודע שלהיות בחופש נעים יותר מלעבוד, תהא העבודה מהנה ככל שתהיה. אולם המחשבה על כך שאאלץ לצאת לפנסיה בגיל מוקדם יותר מאשר עמיתיי הגברים, תמוהה בעיניי.
חשוב לזכור, הפמיניזם האמיתי נבחן ברגע שאת מוכנה לוותר על הזכויות שניתנו לך כשאסור היה לך להצביע או כשנאלצת לעבוד רק כמורה וגננת, ולהתייצב מול המציאות כפי שהיא. והמציאות כפי שהיא די ברורה – נשים חיות יותר שנים מגברים. למה, אם כך, גיל הפנסיה שלהן מוקדם בחמש שנים? בעוד שאישה בממוצע חיה שלוש שנים יותר מגבר, הרחק עד גיל 81, גיל הפרישה שלה הוא 62. המשמעות היא שתצטרכי להעסיק את עצמך במשך 19 שנים, ובהתחשב בכך שגיל ההורות עולה, אפילו לא בטוח שיהיו לך נכדים לשמרטף עליהם כשתגיעי לגיל הזה.
ומעבר לכך, יש משמעות כלכלית שתגרור את כולנו לבלגן אחד גדול. אם את עובדת ארבעים שנה, ואחר כך צריכה לממן את עצמך במשך כמעט עשרים שנה, את צריכה להרוויח סכום כסף מאוד משמעותי בשנות עבודתך, כדי שתוכלי לכלכל את עצמך שנים רבות כל כך. כך שבעצם העלאת גיל הפנסיה אולי מייגעת אותך, כי למי יש כוח לעבוד כל כך הרבה שנים, אבל עד מתי תוכל קופת הפנסיה שלך והביטוח הלאומי העלוב להחזיק בך?
רוצה שוויון? תוותרי על הפינוקים
לאחרונה קמה ועדה בכנסת שתפקידה בדיוק זה – לבחון את העלאת גיל הפנסיה לנשים מ-62 ל-64. במהרה קמה חברת הכנסת זהבה גלאון בהצהרה כי "זה לא נכון להעלות את גיל הפרישה", והוסיפה ש"אני מאוד חרדה שמסקנות הוועדה הוכתבו מראש". ניסיתי לרדת לסוף דעתה, אולם שום סיבה שבעולם לא סיפקה אותי. האם בגלל שהבאת ילדים לעולם וטיפלת בהם במהלך השנים את זכאית לחמש שנות חופש לפני בעלך? מופרך.
זה קורה, מדי פעם, כשמעלים חוק שמקשה על הנשים, אבל מקל על השוויון. קמות כל אלה שאמורות לייצג אותנו בכנסת וטוענות שהחוק מזיק לנשים. נכון, אולי פחות נשים יבחרו בך אם תהפכי את החיים שלהן לקשים יותר, אבל המטרה שהצהרת עליה תהיה קרובה יותר להשגה. רוצה להרוויח כמו גבר ולקבל את כל ההזדמנויות שהם זוכים להם? שלמי את החובות. אף אחד לא הבטיח שיהיה קל, אבל כמו בשיעור זומבה, יש זיעה ששווה את המאמץ.