לירון ברייר היא מקרה קלאסי של "הסנדלר הולך יחף". זה כבר שמונה שנים שהיא מעבירה את חייה מבעד לעדשה: מצלמת זוגות ביום החתונה הגדול, הריוניות נרגשות וסיטואציות מהיומיום. אבל כשביקשתי לתעד יום בחייה שכולל רגעים קטנים של קודאק כשהיא במרכז הבמה, היא נעשית מגומגמת, נרגשת וחוששת. אבל בסוף זה הצליח לנו, והיא נרתמת למשימה.
יום ראשון, 09:00 בבוקר, אנחנו נפגשות בסטודיו לצילום בתל אביב. ברייר, בת ה-32, לבושה ומוכנה במדי העבודה הקבועים שלה: ג'ינס, טי שירט ומגף שטוח, עם כוס קפה ביד. "בעבודה הזאת שדורשת להזיז את עצמך כל הזמן, הכי נוח לי בבגדים האלה. כשמדובר בצילומי חתונות, יש לי מדף בארון שמיועד בדיוק לזה והוא כולל בעיקר מראה שחור, אלגנטי יותר". 
השבוע של לירון מגוון להפליא: יומיים שלושה בשבוע לערך היא בצילומי אירועים שמתחילים ב-14:00 בצהריים עד השעות הקטנות של הלילה. (כן, גם בחורף). "אחרי ערב של חתונה, אני מאוד משתדלת לעשות יום רגוע יותר בבית, בו אני בעיקר עובדת על המחשב, ממיינת תמונות, עורכת חומרים ועובדת על פרוייקטים אישיים של וידאו ארט. במה שנותר מהשבוע, מגיעה ברייר לסטודיו ליום אחד אותו היא מקדישה לצילומים של נשים בהריון ומשפחותיהן.
"אוהבת לראות אנשים שלא אוהבים להצטלם מרוצים מהתוצאה"
ביום הזה אנחנו איתה. כשעה וחצי לפני שהמצולמת מגיעה, המגפיים השטוחים נכנסים לפעולה: לירון מסדרת את הסטודיו, מכוונת תאורה, משנה תפאורה, מטפסת על סולם, עושה טלפונים, ומה לא. סשן צילום בסטודיו נמשך כשעה וחצי, כאשר באותו יום היא מרכזת בין 3-4 מצולמות. המטרה של לירון היא לתת הרגשה טובה לבחורה הנרגשת שעוד רגע תתפשט אל מול עיניה, ותבליט את בטנה הבועטת והגדלה. "אחד הדברים שהכי מספקים אותי במקצוע שלי היא לראות אנשים שלא אוהבים להצטלם, אבל אחרי עבודה משותפת, הם יוצאים מרוצים מהתוצאה ומהחוויה", היא אומרת. "זה מתחיל מביך, אבל אני מאוד משתדלת ליצור אווירה נעימה וביתית, שמה מוזיקה, ולאט לאט רואים איך הבחורה נפתחת מול המצלמה".
התחושה בסטודיו אינטימית ונעימה. רחוקה כל כך מאירועי החתונה הסואנים והרועשים שדורשים מלירון ומהצוות שלה גם עיניים בגב. כדי לא לפספס את קרוב משפחה, אף חבר יקר, ולעשות את הכי טוב שאפשר. על אף כל אלה, ברייר עדיין מתרגשת מהחתונות. לא מובן מאליו לאור העובדה שהיא התחילה מוקדם.
"כשהייתי בת 21, מדריכת צלילה באילת, סבי, שהיה צלם חובב, נפטר. סבתא שלי בחרה להעניק לי את ציוד הצילום המקצועי שהיה שייך לו". הירושה היקרה הביאה את ברייר ללמוד צילום במדרשה, לאחר מכן המשיכה לתואר ראשון בתולדות האמנות, והיום היא בדרך לתואר שני בתולדות האמנות, ועוסקת גם בפרויקטים אישיים של וידאו ארט. "אני באה מבית שגדל על אמנות ותרבות. אני מאמינה גדולה בלימודים ובעד לרכוש כמה שיותר ידע במגוון תחומים".
היום, כשהיא לא עובדת או לומדת, היא מקדישה את כל זמנה הפנוי לבנה אלון, בן השנה וחצי, ולצביקה בעלה. "מאז שאלון הגיע לעולם, התרחב לבי למימדים חסרי תקדים. זאת גם הסיבה שאני כבר לא עובדת בסופי שבוע, ומקפידה שלא לצלם יותר משלושה אירועים בשבוע, כדי להיות איתו".
מה הדבר הראשון שאת עושה בבוקר?
"מתעוררת ב-06:07. זאת השעה הקבועה של אלון, והוא מקפיד להתעורר בה כבר תקופה", היא צוחקת. "כך שהדבר הראשון הוא לנשק אותו ואת צביקה".
מה הדבר האחרון שאת עושה לפני השינה?
"קוראת ספר. היום על המדף 'על אהבה וחושך' של עמוס עוז, ומיד אחר כך נרדמת על צביקה. זה הטקס הקבוע שלי. מכיוון שאין לנו טלוויזיה בבית, אז את שעות הערב, אחרי שאלון הולך לישון, צביקה ואני מעבירים ביחד – בארוחת ערב ובזמן משותף". 
הפסקת צהריים:
"אני אוכלת פחות בצהריים, כי ארוחה כבדה מפילה אותי ומקשה על המשך היום. אז או שאני יורדת לבית קפה לכריך, או מכינה משהו קטן. את הארוחה הגדולה אני משאירה לערב ובסופי שבוע מאוד אוהבת לבשל".
מה הן שעות העבודה שלך?
"מאוד משתנות. ביום של אירוע, מדובר ביום מאוד ארוך. בצילומי סטודיו, אני מסיימת ב-16:00 בתל אביב וחוזרת לבלות את אחר הצהריים, בבית שלנו שבשדי חמד עם אלון. וביום של לימודים ווידאו ארט – מדובר בזמן יותר רגוע וגמיש".
סוגרת את החודש?
"סוגרת טוב מאוד. אני מרגישה שיש לי כל מה שאני צריכה. מכיוון שגם אני וגם צביקה עצמאיים, היה חשוב לנו להבין איך עושים את זה. אנחנו בליווי צמוד של יועץ עסקי, עובדים עם טבלאות ברורות, ויודעים להסתכל אחורה וקדימה".
מה הסיפוק הכי גדול בעבודה?
"דרך החתונות, למדתי איך להתקרב לאנשים ולצלם אותם. אני אוהבת שאנשים אוהבים את התוצאה, ושאני מצליחה להפתיע את עצמי מחדש".
מה הקושי?
"השעות לא תמיד פשוטות, אבל האמת שגם אליהן התרגלתי. מה שכן, לא פעם יוצא שאני מאוד מתגעגעת לאלון ולצביקה בימים הארוכים. בכל מה שקשור לשיווק עצמי – אני רואה בזה בעיקר אתגר, ואני חושבת שזה אתגר חשוב שאסור לזלזל בו. לשמחתי, היום מגיעים אליי בעיקר מפה לאוזן".
רגע בלתי נשכח בקריירה:
"אני עד היום מאוד מתרגשת מחתונות. ממש לאחרונה, צילמתי חתונה והכלה הייתה יתומה מהוריה. רגע לפני ההליכה לחופה, תפסתי אותה ברגע אינטימי עם דודה שלה שגידלה אותה. הדודה הניחה את ידיה על פניה של הכלה, וזה היה מאוד מרגש".
איפה נמצא אותך בעוד 5 שנים:
"אני מאמינה שעדיין בתחום החתונות. אם כי החלום הגדול כרגע הוא לייצר תערוכות וידאו ארט משלי. הייתי מאוד רוצה לפתוח איזשהו חלל משלי במושב בו אנו גרים, ולעבוד בו. אני מניחה גם שאעשה עוד ילד עד אז".
טיפ למי שרוצה להיכנס לתחום:
"לאהוב את זה באמת ובתמים, ולהיות מוכן להפשיל שרוולים, ולהזיע".
חברה שלך שואפת להיות צלמת? תעשי לייק ושתפי אותה