בכל יום אנחנו מוצפים באמצעי התקשורת בדוגמנים ודוגמניות שמככבים בהפקות אופנה, בפרסומות ובקטלוגים של רשתות ושל מעצבים. אבל בעוד שישנם כאלו שיכולים לדקלם כל שם, רכילות לוהטת ואזכור בתעשייה, מעטים יודעים על המערכת המשומנת שבזכותה כל זה קיים: יחסי הציבור.
חמושה במשקפיים אופנתיים, בעקבים וחפה מאיפור, נכנסת שחף סגל, 41, אשת יחסי ציבור למשרד רוני ארנון, מקום עבודתה בשש השנים האחרונות. בגלגוליה הקודמים, היא כתבה ב'לאשה', עשתה את מדור הרכילות המיתולוגי 'ציפורה' ב'העיר', קריינה לפרסומות, שיחקה בהצגות תיאטרון (וממשיכה לעשות זאת בהצגה בוסתן ספרדי מדי חודש), ואפילו סימנה "וי" על חיי הלילה בתל אביב בתור סלקטורית ובהמשך כבעלת ליין במועדון הדאנס בר הראשון בעיר, עד שנחתה במשרת יום מלאה.
מי צריך קניון כשיש לך שואו רום במשרד?
המשרדים של רוני ארנון מעוצבים בקפידה ומתפרשים על פני קומה שלמה בבניין בתל אביב בסמוך למגדלי עזריאלי. הקירבה לקניון הייתה אולי יכולה לרגש כל עובדת טיפוסית, אבל מהר מאוד אנחנו מגלים את התחליף האולטימטיבי שנמצא ממש מתחת לאף של שחף: "השואו רום". מדובר בחדר גדול עמוס בגדים ואביזרים שנשלחים למשרד בחינם, ומשמש תפקיד כפול: העובדים יכולים למדוד ולהתרשם מהקולקציות החדשות של הלקוחות בקלות ובלי מאמץ ובנוסף, נהנים המותגים שאינם נמצאים בפריסה רחבה מעוד במה, ויכולים להיאסף בקלות מהמשרד ולהמשיך לימי צילומים.
אבל מפתיע ככל שיהיה, לא הכל בעבודה זה בגדים: כמעט כמו מסדר בוקר, יום שיגרתי במשרד נפתח בריטואל קבוע של התכנסות כל העובדים מסביב לשולחן לבן וארוך עמוס בעיתונים ובמגזינים חדשים ובכלי עבודה: עטים ודבקיות צהובות. כל ידיעה, כל תמונה וכל אזכור של אחד המותגים באמצעי התקשורת עליהם אחראים במשרד יחסי הציבור נסרק ומתויק לתיק הלקוח.
היום הוא "יום הכיף של העיתונים" בזכות עושר מוספי הלייף סטייל. וכך למרות שסיימה לסמן את הידיעות הרלבנטיות, עיניה של שחף ממשיכות לנדוד לביקורת אופנה על קולקציה של מעצבת שלא נמנית עם לקוחות המשרד, דבר המביא לפתיחת דיון על אופנה. כשמדובר במקום עבודה שסובב סביב הנושא המדובר, ניתן להניח שזהו לא הדיון הראשון ובוודאי לא האחרון, אבל שחף מחזיקה בדעה נחרצת וההגדרה של אופנה כמשהו לביש ונורמאלי אינה מתקבלת בעיניה.
"אני מחלקת את החיים שלי בין הילדים ללקוחות"
אחרי הקפה הראשון וסקירת ההצלחות היומיות הגיע הזמן להיכנס למשרד הפינתי ולהתעדכן גם בפרסומים באינטרנט. כתבת אופנה מפרגנת במיוחד גורמת לה להתלהבות אמתית אבל לא להרבה זמן, שכן מוכרחים לחזור לעבוד ולענות למיילים בהם היא מקפידה להוסיף תוכן או נימה אישית ולהילחם על כל אייטם שאולי יפורסם מחר.
באמצע היום עוד יקפצו לבקר בהפתעה בן הזוג והבן הקטן, ובין טלפונים עם לקוחות לבין תקתוק עצבני על המקלדת, היא גם תספיק לתת ולקבל כמה נשיקות וחיבוקים. "ככה זה, אני מחלקת את החיים שלי בין הילדים שלי שהם הילדים שלי, לבין הילדים שלי שהן הלקוחות במשרד".
בנוסף למיילים ולטלפונים ששחף עסוקה בהם רוב היום, היא גם יוצאת לא מעט לפגישות מחוץ למשרד, לימי צילום, נפגשת עם עיתונאים, וגם עוזרת לסטייליסטים עמוסים, ומבצעת עבורם איסופים של בגדים או אקססוריז.
מהו לדעתך גרעין העבודה שלך כאשת יחסי ציבור?
"לתקשר. היום אתה לא יכול ליחצן רק אופנה. צריך לדעת איזה דוגמן או דוגמנית לבחור לאיזה מותג, מי יהיה אחראי על לסטיילינג, ואיזה צלם לקחת. אני תמיד מרגישה שזה כמו עבודת מקרמה: מתחילים מאפס יחסי ציבור ועושים הכל כדי ליצור בום".
מה למדת למען הג'וב?
"אני הילדה שלא היו לה שאלות, תמיד ידעתי מה אני רוצה לעשות: להיות שחקנית. אחרי הצבא ישר הלכתי ללימודי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. אבל כשסיימתי, ואף תיאטרון לא 'חטף' אותי הסתכלתי לעצמי ברטוב של העיניים, ואמרתי שאמנם הגשמתי את החלום שלי, אבל גם חלומות צריכים להוכיח את עצמם".
איך את אוהבת להתלבש לעבוד?
"כל יום אני קמה עם פנטזיה אחרת מי אני רוצה להיות היום. אני לא בנאדם של ג'ינס וטי-שירט, רק בימים מרגישה רזה במיוחד".
איך את מתחילה את היום?
"אנחנו מתעוררים כל יום ב7 וכל בוקר מתחיל בהתכרבלות של 20 דקות עם הילדים (בן שנתיים ותשע ובן שנה וחצי)".
איך את מסיימת את היום?
"קצת קשה לי לוותר על כל מיני דברים שאני אוהבת שקשורים לאופנה או לאמנות- תערוכות, הופעות מחול או קולנוע. אבל הרבה פעמים בסוף נשארים לראות טלוויזיה או להתכרבל במיטה. לקראת 7 בערב אני אומרת לבן זוגי 'אתה מריח את זה? עוד יום נשרף'. לפעמים אנחנו שמים את הילדים אצל ההורים בסופשבוע ויוצאים למסיבה בשישי עד הבוקר".
הפסקת צהריים:
אם הספיקה לעבור בבוקר בסופרמרקט הקרוב למשרד, היא תקנה לעצמה ירקות לסלט לארוחת הצהריים. "מראש השנה לא נגעתי בפחמימות ובתמורה ירדתי 5 ק"ג. בדרך כלל אני אוכלת מול המחשב ומנצלת את הזמן לראות מה התעדכן".
מה הן שעות עבודה?
"פעם הייתי מגיעה למצב שכל הצהריים דיברתי בטלפון עם עיתונאים וחשבתי שלא מכבדים אותי מספיק עם זה שיש לי עכשיו ילדים. אבל אז הבנתי שאני לא מכבדת את עצמי, לקחתי עשרה שיעורי קואצ'ינג והיום אני עובדת מתשע עד שלוש וחצי למרות שיום העבודה שלי לא מסתיים באמת בשעה הזאת ואני מתעסקת במיילים וטלפונים גם אחרי שהילדים הלכו לישון בשמונה בערב. זה לא שאני עובדת פחות, אני פשוט צריכה להספיק יותר עד שלוש וחצי ואחרי הכול אני לא מתעסקת בפוליטיקה או בחדשות, אלא באופנה".
סוגרת את החודש?
"הייתי בזבזנית לא קטנה אבל למזלי התחתנתי עם אדם מחושב. אני תמיד מזכירה לעצמי שאני לא שייכת לסטטיסטיקה, והילדים שלי זוכים לחינוך הכי טוב שיש, אבל מתסכל אותי שעם מה שאנחנו מרוויחים יכולנו במקום אחר בחצי הכדור המערבי להיות היום במקום הרבה יותר טוב מבחינה כלכלית".
"שחררתי את חלום המשחק ברגע שהבנתי שתמיד תהיה לי במה"
למשרד הנוכחי הגיעה לפני 6 שנים וחצי, וביחסי הציבור היא עובדת כבר 8 שנים. משנפלה ההחלטה על השינוי המקצועי, הגיעה למשרד של זאביק דרור וביקשה שיעסיק אותה. "כולם רוצים מישהי עם ניסיון שמכירה כבר את כל העיתונאים ויש לה קשרים. הוא חשב על זה חודשיים ובסוף אמר לי כן ומאז אני מתעסקת רק באופנה, זה מה שאני הכי אוהבת".
מה היה הרגע הכי קשה בקריירה?
"כחודשיים אחרי שעזבתי את המשחק, ועברתי ליחסי ציבור חוויתי דאון רציני. פתאום קלטתי שהחלום שלי מילדות מקבל צורה אחרת לגמרי. אבל אני לגמרי שלמה עם זה. אני אוהבת וזקוקה ליציבות. גם יציבות כלכלית. בעולם המשחק, את יכולה להרוויח בחודש אחד 30 אלף שקל, ובזה שלאחריו רק 3,000. היום אני מברכת על העקביות בהכנסה. המשכורת שלי היום היא יציבה ונפלאה, אם כי תמיד יש לאן לשאוף. ביום שהבנתי שתמיד תהיה לי במה, יכולתי לשחרר את המשחק. גם במשרד מוחאים לי כפיים על בסיס יומיומי וכאן אלה אנשים שאני מכירה ולא אנשים אלמונים בחושך".
אחד הדברים הבולטים במשרד של שחף הוא ללא ספק לוח שעם המכסה כחצי קיר ועמוס בתמונות עם בן הזוג והילדים, עם החברים הקרובים, תמונות מחיי הלילה, גלויה מפנמה שמזכירה חופשה רומנטית, מכתבי תודה, וגם תמונות של גברים חשופים למדי שעליהם אחראי הצלם הרב ריץ'. " אני טוענת שזה עוזר לקריאטיביות".
הנאות המקצוע:
"הרבה אנשים רואים אותי כל יום אז אני מרבה ללבוש את הלקוחות שלי, והמלתחה שלי מורכבת בעיקר ממתנות. זה כיף וזה מאוד עוזר לחשבון הבנק אבל ברמה המקצועית, הפרויקטים שאני עובדת עליהם ומצליחים מספקים אותי יותר".
הקשיים במקצוע:
"כשאת לא רואה עין בעין עם הלקוח. את נלחמת בתחנות רוח ומצליחה לעשות משהו, מתפרסמת כתבה, ואת רואה את ההצלחה ויכולה לשמוח לחלוטין, אבל הלקוח ישפוך עליי מים קרים ויצנן אותי. הרבה פעמים לקוחות לא מרוצים כי הם רגישים לכל מילה שנכתבה או לא נכתבה ומחפשים מה לא טוב".
רגע בלתי נשכח בקריירה:
"כשרותם סלע (הפרזנטורית של חברת לוצ'י שעל יחסי הציבור שלה אחראית סגל- ש.מ) סיפרה לי שהיא מתחתנת, חלמתי שאני מרימה לה הפקה ענקית, ושכולם תופרים לה שמלות כלה. עשיתי את זה וזה פורסם בכתבת שער במגזין 'את' כשהמעצבים הכי טובים בארץ עצבו לה שמלות, ועם יד על הלב השמלה שהכי אהבתי הייתה בסוף העיצוב של לוצ'י".
שאיפות לעתיד:
"כולם מצפים ממני לעשות את הקפיצה הבאה בקריירה, ולפתוח משרד עצמאי, אבל זה לא הטבע שלי. מעולם לא היה בי חשק להיות אחראית על ארנונה, על מכונת צילום או על משכורות. מה שכן, הייתי רוצה להיות יחצ"נית של מותג בינלאומי של אחד ממעצבי העל כמו למשל גו'צי או שאנל. ובמישור המשפחתי אני רוצה לגדל ילדים טובים. לא אכפת לי שלא ימציאו ולא ישנו כלום, אבל שיגדלו להיות טובים".
טיפ למי שרוצה להיכנס לתחום:
"לפתח עור של פיל וללמוד שבמקום שבו נסגרת בפנייך דלת, תמיד יש לבנים בקיר שאת יכולה לשבור ולעשות לעצמך חלון. אני לא מאמינה שבמקום שאלוהים סוגר דלת, הוא פותח לך חלון. בחיים אנחנו אלה שיוצרים בשביל עצמנו. לכן, המוטו שלי הוא שבמקום בו נסגרת בפנייך דלת, תמיד אפשר לשבור שתיים שלוש לבנים בקיר וליצור לעצמך חלון".
מכירה נשים שמעוניינות להיכנס לתחום יחסי הציבור? תעשי לייק ושתפי אותן