הכל התחיל כשזיו, מנחת סדנאות על מיניות מודעת מקציר, חוותה רגע חזק של מודעות תוך כדי סדנא בה השתתפה. "עשינו סשן טיפולי וברגע שהנחתי את הידיים על הבטן התחתונה שמעתי את הקול בראש שאומר שאני חייבת להוציא את ההתקן", סיפרה ל-mako. "שמעתי את הרחם מדברת אליי. הרגשתי אחוזת דיבוק. היא צעקה עליי כמו שבחיים לא הרגשתי", תיארה בפוסט. "בסוף הסשן התקשרתי לאמא שלי בוכה. היא עובדת בבית חולים, אמרתי לה שאני זקוקה לעזרתה. היא לא הבינה מה קורה אבל תמכה בי".
>> מתי בפעם האחרונה דיברת עם הפות שלך? נשים מספרות על טכניקה מיוחדת לקבלת החלטות דרך הפות
בצילום האולטרסאונד אכן נמצא שחלק מההתקן מצוי עדיין ברחם, בעוד השני כנראה כבר יצא. הרופא ניסה לשלוף את החתיכה התקועה ולא הצליח, ואמר לזיו שעליה להוציא אותו בהליך הכולל הרדמה.
"אני נותנת למילים האלה לבעבע בתוכי. יש לי חתיכת פלסטיק שנעוצה לי ברחם", מתארת זיו את ההרגשה שלה ברגע הזה, "הסיבה היחידה שהגעתי לכאן היא כי הרחם שלי צעקה עליי. היא ידעה. הרופא לא התרגש ואמר שזה קורה הרבה ושצריך לעבור הליך בו מצלמה עם סיב אופטי מוחדרת לצוואר הרחם ומחלצת משם את הכנף השבורה באמצעות צבת פצפונת. זה נשמע מפחיד".
דר' ארי רייס, סגן מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי רמב"ם ומנהל מרכז בריאות האישה של שירותי בריאות מכבי בחיפה, מכיר מקרים בהם הניסיון להוציא את ההתקן מביא לשבירה שלו. "כל עוד ההתקן ברחם הכל בסדר, אבל כשמנסים להוציא אותם הם מתפרקים בהוצאה. להתקן יש צורת טי ובהוצאה הוא יוצא בלי זרוע או בלי שתי זרועות. אם ההתקן יוצא חסר, לפעמים מחכים קצת כי החלק החסר יכול לצאת בווסת או שנאלצים לעשות זאת בפעולה ניתוחית. יש לציין שמלבד אי נעימות - לא נגרם נזק רפואי לטווח ארוך. אני בעצמי טיפלתי בכ-20-30 מקרים כאלה".
ביום שני הקרוב תגיע שירה להליך ההיסטרוסקופי, שלדבריה לא אמור לכאוב יותר מדי. "אם מישהי בוחרת בצורה מושכלת ולא יודעת שאלה עלולות להיות התוצאות, זה מטלטל ומלחיץ. ידעתי שאני מכניסה גוף זר לגוף, אבל הייתי סבבה עם זה כי לא היו לי תופעות לוואי חמורות. אבל עצם זר בגוף שמתפרק זה פחות סבבה. הרופאים אולי יודעים על זה אבל זה פחות מדובר בציבור ולא נעים להגיע לסיטואציה הזו. חשוב שנשים ידעו".