כבר כמה חודשים ששמת לב שהחברה שלך הולכת ותופחת, ובכל זאת איכשהו קשה לך לגייס את הכוחות, לפנות אליה דוגרי ולהגיד לה: "אחותי, אולי לא כדאי שתיקחי עכשיו עוד פרוסת עוגה. יותר מתאים לך חסה".
האם זה בגלל הקלישאה האיומה, שלפיה נשים שואבות בטחון מזה שיש לידן חברה פחות מוצלחת, פחות יפה או פחות רזה? כנראה שלא. כי העובדה היא שאת לא אומרת כי את חוששת, וכנראה שבצדק, והנה מחקר חדש שבהחלט יאשש כמה מהפחדים שלך: המחקר תשאל 3,000 נשים, והן סיפרו בכנות על הרגע שבו אמרו להן, או הרגע שבו הן אמרו למישהי אחרת שהגיע הזמן לחזור לכושר. איך את חושבת שזה יכול להיגמר, בחיבוק חם והתנפלות הדדית על קערת סלט?
הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות
לפי ממצאי המחקר, לכל אישה יש לפחות שתי חברות שהיא חושבת שסובלות מעודף משקל, אבל אחת מתוך כל חמש נשים חוששת לעשות משהו עם המידע הזה ולגרום לחברתה למפח נפש. במקום להניח את הקלפים על השולחן ולהציע לחברה שתתחיל לעשות משהו עם עצמה כדי להשיל את האקסטרות, אנחנו מעדיפות להמשיך ולהחמיא לחברה הצ'אבית, והעיקר לא להסתבך איתה. רק רבע מהנשאלות הודו שהיה להן את האומץ לעשות את המעשה שלא ייעשה, ולהעיר לחברה הטובה שהיא צריכה דחוף דיאטה.
ואו–הו איך שהן הצטערו על זה. 12 אחוז מהבנות סיפרו שהחברה שהעירו לה הייתה הרוסה לגמרי אחרי השיחה הקטנה שלהן, ועשרה אחוזים נוספים תיארו מחזה של בכי קורע לב. באמת לא נעים. עוד יותר לא נעים היה לאחת מכל עשרים בנות, ש"נזרקו" על ידי חברתן הטובה לאחר ההערה מלאת הכוונות הטובות.
ומה אנחנו למדות כאן, בנות? שמצד אחד חברות טובות מדברות על הגוף שלהן, על בעיות משקל ועל מידות של בגדים באופן אינטימי ויומיומי. מצד שני, כנראה שרוב הבחורות מוכנות לשתף את חברתן הטובה באישוז ההשמנה ובסעיפי הביקורת העצמית שלהן, אבל הן מוכנות הרבה פחות לקבל ביקורת חיצונית. ובמילים אחרות: אם אני אומרת על עצמי שאני שמנה זה בסדר, אבל זה ממש לא מגניב אם את מעיזה להגיד לי את זה.
ומה קורה כשחבר שלך מעיר לך על המשקל?
ובכן, למרות שחברות אמורה להיות מבוססת על אמון, יושר וכנות, כנראה שאנחנו צריכות להיות יותר רגישות וזהירות, ולשים לב איפה עובר הקו האדום כשאנחנו מדברות עם חברה על הנושא העדין. אם את מתעקשת, יש דרכים טובות יותר לרמוז לחברה שלך שהיא צריכה לרדת, במקום סתם לרדת עליה: את יכולה להציע לה להתחיל לעשות ספורט ביחד, או ליזום ארוחות בריאות משותפות וקבועות.
ושימו לב לנתון המעניין הבא: כשמדובר בבני זוג, 84 אחוזים מן הבנות טענו שהן דווקא היו רוצות שהחבר שלהן ייתן להן תשובה כנה על השאלה "תגיד, התחת שלי נראה גדול במכנסיים האלה?". שזה מפתיע, כי העובדה שזה טאבו עבור גברים היא סטריאוטיפ ידוע.
שני שליש מאמינות שבן הזוג יהיה אמיץ דיו לתת להן תשובה כנה, ו -78 אחוז טענו שהן בהחלט מוכנות לשמוע את הביקורת גם אם תהיה קשה, ולפעול בהתאם אם יירמזו שהן צריכות דיאטה. נשמע אידיאלי מאד, אלא שבמציאות הדברים פחות מלבבים: מתוך 27 אחוזים של בנות שהעידו שבן הזוג שלהן כבר העיר להן בעבר על בעיית משקל, עשרה אחוזים סיפרו שהן זרקו את החוצפן מבלי לחשוב פעמיים.