"הספר ששפשף לי את הנשמה עם סקוץ'"
לכל מי שיש לה טינופת ברזומה הגברים: "נשים", צ'רלס בוקובסקי
"'נשים' היה הספר הראשון של צ'רלס בוקובוסקי שקראתי, וזה שהצליח לקרוע לי את הנפש הכי הרבה. באופן מפתיע, למדתי הרבה מאוד על הנשיות שלי מהסופר הכי גברי שקראתי אי פעם ומעלילה שמתייחסת לנשים באופן שכמעט כל גיבור ספרותי אחר היה מזדעזע ממנו. הסיבה היא פשוטה: לקרוא את הכל מנקודת מבט גברית גרם לי להסתכל במבט הרבה יותר מפוכח על הנטייה האובדנית והידועה שלנו לבחור בגבר הרוס, מתוך תקווה חבויה שהוא יהפוך יום אחד לגבר מן המניין. היה דמיון רב בין הגבר שבדיוק נפרדתי ממנו כשקראתי את "נשים" ובין גיבור הספר הנרי צ'ינסקי, אבל אני משוכנעת שלכל אחת יש הנרי צ'ינסקי אחד או שניים ברזומה. כשקראתי את הספר, הרגשתי שמשפשפים לי את הנשמה עם סקוצ', ונותנים לי פתח קטן להסתכל בפנים, וזה היה כואב ומטהר בו זמנית".
(מעין רודה)
"רציתי לדעת מה היה ברומן הסודי שלי"
"את הספר הזה קראתי בתקופת הצבא, אחרי שהמפקד הכי חתיך בפלוגה א' ואני כבר לא היינו אייטם. נכון, הוא היה קצת משוגע, אבל למרות שידעתי את זה מההתחלה, עדיין היה מאוד חשוב לי לקבל תשובות ממנו, ולהבין מה היה שם ברומן הסודי הסוער הזה, שהצליח לסחרר אותי ככה וגם להיגמר באופן פתאומי. בעוד שהוא לא סיפק לי אותם, הספר של אלן דה בוטון, "תענוגות וייסורים", פתר לי את כל הקצוות הפתוחים.
בתוך סיפור אהבה מודע וסוחף, הסופר מכניס תובנות פילוסופיות, תרבותיות והיסטוריות, ומתאר כיצד אלו משפיעים על ההתנהגות שלנו, על בחירת בני הזוג שלנו, ועל סיפורי האהבה שלנו. מומלץ לא רק במקרים אובססיביים במיוחד, אלא גם סתם ככה לכל בחורה שרוצה לרדת לשורשם של דברים, ולקבל על הדרך סיפור מעניין ועוד הרבה ידע כללי מרתק".
(ליאת דדון)
"בזכות התיאור הציורי והמופלא של שברון הלב"
הספר הזה של אשכול נבו מספר בכלל על ארבעה גברים, חברי ילדות, שבגיל 28 מחליטים להעלות על הכתב משאלות אותם יבחנו בעוד ארבע שנים, בדיוק בזמן המונדיאל הבא. הכי רחוק מאישה, הא? אז זהו, שאשכול נבו, גבר-גבר, מצליח להפוך ספר גברי כל כך בהגדרתו לדבר הכי רך, נעים ובחלקים גדולים אף מאוד נשי ונוגע. העלילה מתפתלת אבל משאירה אותך מאוד חדה, ערנית וסקרנית.יש שם שכול, יש שם בגידה ויש שם את כל התחנות שכל ישראלי, וגם ישראלית כמובן, יכולה להבין ולהזדהות. אני זוכרת שקראתי את הספר הנפלא הזה וכמעט בכל עמוד שני, חזרתי שוב ושוב על כמה פסקאות מופת, במיוחד כשהוא מדבר על שברון לב בצורה כל כך אמוציונאלית ונהדרת. מלבד העלילה המשובחת, אשכול נבו פשוט יודע לכתוב ולהכות בבטן הרכה בעזרת ניסוחים מופתיים ומשפטים מקסימים שפשוט ניתן לאמץ ולצטט. אך עבורי, הדבר הכי גדול שהספר הזה עשה, היה הרצון העז לשבת ולכתוב בעצמי, מיד בתום הקריאה. שזו, מבחינתי, גדולה של סופר.
(לילי שרצקי אלמליח)
"מסתבר שגם פרופסורים חושבים רק על סקס"
נכון שתמיד תהיתן מה מתרחש במוחו של גבר: כמו למשל האם הוא באמת חושב על הציצים שלך כשאת מספרת לו על פילוסופיית החיים שלך. ובכן, הספר "חושב..." של דייוויד לודג' מספק הצצה נדירה למוחו של גבר מצוי, ומספר על חוקר תודעה באוניברסיטה שמנהל רומן עם מרצה לספרות. לכל אורך הספר אנחנו מתוודעות למחשבות הכמוסות של הפרופסור, ולזרם התודעה החרמני שלו, שאותו הוא מקליט לצורך ניסוי, כמו גם ליומן שמנהלת המרצה לספרות.
כך אנחנו זוכות לשני הצדדים ברומן – הצד שלה, שמהרהר ברומנטיקה וברגשות האשם על הבגידה עם גבר נשוי, והצד שלו שבעיקר חושק בתחת שלה. זהו ספר מצחיק עד דמעות, שנון, סקסי וגם אינטלקטואלי, שמוכיח שגברים, ואפילו פרופסורים באוניברסיטה, באמת חושבים על סקס כל חמש דקות.
(מירי פרקס)
"כך הפכתי לסטייליסטית"
הפעם הראשונה שנתקלתי בספר של טריני וסוזנה הייתה לפני שלוש שנים. מצאתי אותו על מדף מאובק באחורי חנות ספרים ישנה, ובימים ההם לא היה לי שמץ של מושג מיהן הבריטיות האלה. ומי ידע שמהר מאוד הן יהפכו להיות לדמויות שישפיעו מאוד על חיי. הספר הוא בעצם מדריך פשוט שמאגד בתוכו את כל כללי הזהב של כוהנות האופנה, ומאפשר לכל אישה ללמוד כיצד להתלבש ולהיראות נהדר בלי קשר למידתה, גילה או מבנה גופה. אחרי שקראתי את הספר שלהן הבנתי עד כמה סטיילינג הוא כלי חשוב לחיים, שיכול לעזור לנשים רבות כל כך להרגיש טוב יותר עם גופן, ולהתחיל ליהנות מהחיים. כחודשיים אחר כך, נרשמתי ללימודי סטיילינג".
(צאלה הילרוביץ)
"מה הקשר בין מתבגרת, ילד ציפור ואיש זקן?"
"עם שם מעורר ציפיות כמו "תולדות האהבה", החשש לסיים את ספרה של ניקול קראוס בשיברון לב הוא גדול. הבשורה המקופלת בין דפיו היא שאהבה חמקמקה ומעורפלת ככל שתהיה קיימת סביבנו, ונמצאת בכל פינה. העלילה הפתלתלה מתחילה בעיירה מרוחקת בפולין שם כתב נער מאוהב סיפור לאהובתו רגע לפני שעולמם התהפך, והקשר ביניהם נותק. הספר מתגלגל לידיה של אלמה, נערה מתבגרת המנסה למצוא לאמה אהבה מאז שאיבדה את אביה, ויוצאת למסע לחיפוש אחר הדמות הראשית בספר שעל שמה היא קרויה. לכאורה אין שום קשר בין גיבורי הספר השונים: נערה מתבגרת, זקן אפוף געגועים, ילד שמבקש מכולם לקרוא לו ציפור, אך בסופו של דבר הם קשורים זה לזה באותו חוט שני פתלתל שאפשר גם לכנותו בשם אהבה".
(מיכל רגולנט)
"ספר טוב הוא ספר שנתקע"
"ספר טוב נמדד לא רק ברמת ההנאה ממנו בזמן הקריאה, אלא גם במשך הזמן שהוא נשאר איתך אחר כך. אחד כזה הוא 'חדר'. הספר מספר על ג'ק, ילד בן חמש שכל עולמו הוא החדר בו נולד וגדל. הוא גר שם ביחד עם אמו, אשה צעירה שנחטפה בזמן שהיתה תלמידה בקולג' בידי 'הזקן'. המצב הקשה הזה אילץ את האם לשים בצד את מצוקותיה שלה ולברוא עולם עשיר, מגוון ובטוח לבנה הקטן שלא מכיר שום דבר אחר. מעבר להתפתחות המותחת והמרגשת של העלילה, האהבה והקשר המיוחד שנוצר בין ג'ק לאמו ניטעים עמוק בלב, ונשארים שם הרבה אחרי שהספר מסתיים".
(מיה אבידן)
"הספר עם הסוף המערער"
"בחיים לא חשבתי שאזדהה כל כך עם שוערת בניין צרפתייה, בת 54, אלמנה אפורה עם 'יבלות ברגליים וריח פה של ממותה'. שיהיה ברור כבר מההתחלה שמדובר באישה אמיתית, נטולת חן וגינונים וממש לא קלה לבליעה. זהו סיפור המשלב רעיונות פילוסופיים עמוקים ואינטליגנטיים, נגישים אמנם אבל מצריכים חשיבה. את כל היופי הזה מלווים המאפים המתוקים (מדלנים מבריקים מסוכר) של מנואלה, החברה הפורטוגלית של מישל.
בתום הקריאה, השתוקקתי ואפילו נשבעתי שמעתה אני עוברת לרומנים זולים עם סוף טוב. שכן סוף הסיפור מערער, לא מתחנף, אמיתי ושלם. מצד שני, הספר הזה ליווה אותי עוד כמה ימים אחר כך. אצלי לפחות, זה אחד מהסימנים מהמובהקים לספר טוב.
(דנה בן שלומי)