גברים נוטים להיות מדויקים, נשים תמיד חוטאות
כמו כן, טוענת ד"ר צ'דה-ורמה, חוסר שביעות הרצון של נשים בגופן נמצא במגמת עלייה. "נשים רבות מגיעות אליי בגלל סיבות אחרות כמו דיכאון או חרדה ויוצא משם שדימוי הגוף שלהן וצריכת המזון שלהן הינם פקטורים חשובים. ממה שהן מספרות לי, ברור שהסטנדרטים הגבוהים שהן מציבות לעצמן והלחץ להיות מושלמת יכול לגרום לאישה להרגיש כך".
בדיאטה נצחית
רואה את עצמה בתור מספר: 6
רוצה להיות מספר: 3
מה היא באמת: 5
חוסר שביעות רצון בגוף שלה: 3
"מגיל צעיר, סבלתי מדימוי גוף נמוך", מספרת סמית'. "אני זוכרת שהפעם הראשונה שהרגשתי בה מלאה הייתה בגיל 8, למרות שהייתי במשקל נורמלי לגילי. הרגשות שלי נבעו מכך שאמי, פטרישיה, הייתה בעודף משקל – היא הייתה בדכאון והמשקל שלה עלה ל-127 קילו. כשהייתי קטנה, היא הייתה מצביעה על נשים ברחוב ושואלת אותי, 'אני שמנה כמוה'? לא רציתי להיות הבן אדם שיגיד לה שהיא כן. בגיל 15 שקלתי 55 קילו והייתי רזה מאד, אבל בזמנו כבר ירשתי את החששות של אמי. קצת אחרי זה פצחתי בדיאטה הראשונה שלי".
בשנות ה-80 הפכה סמית' לדיילת והרגישה לחץ מתמיד להיות רזה. "אם הגעת לשדה התעופה ונראית מעט מלאה, היו לוקחים אותך לחדר צידי ושוקלים אותך. אם באמת עלית קצת, היה לך חודש להוריד את המשקל. לחברות תעופה אין כבר את החוקים הללו אבל במשקלי הנוכחי של 65 קילו בהחלט הייתי מעל לגבול המותר. כיום כשאני הולכת בטרמינל אני עדיין מרגישה הכי שמנה מבין כל הצוות תעופה. אני נעה בין מידות 40-42 וכל שבת בבוקר, בלי לפספס אף פעם, שקלתי את עצמי. אם המשקל עולה זה מעכיר לי את כל היום ואם הוא יורד - אני מרגישה מעולה. כל יום שני אני מתחילה בדיאטת הרעבה עצמית אבל נשברת ביום רביעי. בחמישי, כיוון שזה תחילת הסופ"ש אני מרשה לעצמי לאכול קינוחים וארוחות טובות. אני מבינה ששמירה על משקל נמוך תהיה קשה יותר ככל שאתבגר, אבל לא איבדתי תקווה. אם אני ממש אנסה אוכל לרדת ל- 60 קילו אבל אפילו אז אני יודעת שארצה לרדת עוד. זה לעולם לא יגמר".
ניצולת הסרטן
קת' הלסל, 44, גרושה ואם לשלושה מפיטרבורו, אנגליה. היא עובדת בחברה כמנהלת לוגיסטית.
רואה את עצמה בתור מספר: 6
רוצה להיות מספר: 4
מה היא באמת: 5
חוסר שביעות רצון בגוף שלה: 2
הלסל טוענת בתוקף שאין מצב לתפוס אותה בביקיני. "בחופשות, אני מודאגת מכך שעשויים לראות אותי בבגד ים בגלל שהישבן שלי והמדלדל של הזרועות שלי זזים יותר מידי. אם אני אקפוץ לבריכה, אני אגרום לצונאמי! ככל שאני מתבגרת, כך גוברים החששות שלי על הירכיים והישבן שלי. יש לי מדף מלא בסרטי התעמלות אבל כלום לא עוזר. לכן אני צריכה להיות חכמה עם התלבושות שלי. לדוגמא, אני רק אלבש ג'ינס בגזרה גבוהה כדי שכל השומנים מהצדדים לא ישפכו מלמעלה".
הלסל ששוקלת בסביבות ה-65 קילו הייתה רוצה, כמו סמית' לרדת לאזור ה-60 קילו. "גם הייתי רוצה שהעור שלי יהיה מתוח יותר. בעלי עזב אותי לפני חמש שנים. שנה אחרי גיליתי שאני חולה בסרטן השד. מאז עברתי ניתוח להסרת השד הימני שלי, ולמרות שעברתי מספר ניתוחי שחזור, השדייים שלי אינם באותו גודל. בעבר גם הסירו לי את התוספתן ואת כיס המרה כך שהגוף שלי עבר לא מעט. עכשיו שאני רווקה אני מודאגת מזה שאצטרך להתפשט מול גבר חדש. כשאת נשואה את מצפה שתזדקנו ותשמינו יחד, אבל להתחיל לצאת לדייטים זה כמו להתחיל מהתחלה. אני נראית בסדר מבחוץ אבל כל גבר שיראה אותי עירומה ישלח אותי חזרה מאיפה שבאתי".
הדוגמנית
ג'ן ביירנט, 50, הינה אנליסטית עסקית בפנסיה. מאז שהתאלמנה לפני 8 שנים, היא עובדת בתור דוגמנית בוגרת.
רואה את עצמה בתור מספר: 7
רוצה להיות מספר: 3
מה היא באמת: 5
חוסר שביעות רצון בגוף שלה: 4
ביירנט מספרת: "כל בוקר הדבר הראשון שאני עושה זה להתבונן בעצמי חצי עירומה במראה ולהישקל. אני שוקלת קרוב ל-70 קילו אבל הייתי רוצה לשקול כמה קילו פחות. אחרי שאיבדתי את בעלי קית', פניתי לדוגמנות בוגרת לפני שנתיים. עם עבודה שכל כך מתרכזת במראה, הפגמים הפיזיים שלי כל הזמן נמצאים בראשי. לפעמים אני מביטה בעצמי במראה ואני בשוק מכמה רע אני נראית: הורידים הבולטים, הצלוליטיס, השומן סביב הברכיים והקרסוליים שלי. כל הפגמים קופצים עליי".
בשל העובדה הזו, ביירנט מנסה להפוך את הביקורת העצמית שלה בעזרת תרפיה קוגניטיבית שמנסה לשנות מחשבות שליליות לחיוביות. "כשאני רואה ורידים מכוערים או קמטעים על הפנים שלי, אני מזכירה לעצמי שחברת אסתטיקה ויופי רצתה לאחרונה לתת לי עבודה משום שיש לי עור טוב לגילי. לפעמים במהלך צילומים אני משווה את עצמי לדוגמניות צעירות אבל אז אני אומרת לעצמי שאני לא נראית גרוע יותר משנראיתי כשהייתי צעירה, אני פשוט נראית אחרת".
הבולמית לשעבר
שרון טרוויליון, 53, נשואה עם בן, עובדת במנהל ציבורי באסקס, אנגליה.
רואה את עצמה בתור מספר: 6
רוצה להיות מספר: 1
מה היא באמת: 4
חוסר שביעות רצון בגוף שלה: 5
הבולמיה החריפה כאשר במרווח זמן של שנתיים, המורה אליו הייתה קרובה בלימודים נהרג בתאונת דרכים ואביה נפטר מהתקף לב. "פניתי לבולמיה כדרך לשלוט על משהו. אני זוכרת שהייתי חוזרת הביתה באוטובוס והייתי אוכלת במהלך הנסיעה 12 סופגניות. ההקאות היו הדרך שלי להרגיש רגועה. בשנות ה-20 שלי השתלטתי על המחלה. הייתי באוניברסיטה ולקחתי גלולה נגד היריון כך שפחדתי שאם אקיא, לא אהיה מוגנת בפני היריון. כמו כן, פחדתי מהנזקים שהבולימיה יכלה לגרום לשיער ולשיניים שלי. אבל אפילו היום האובססיה הגופנית שלי עדיין איתי. אני צריכה לדעת שאני עדיין מושכת אז אני כל הזמן סופרת קלוריות. מהרגע שאני מתעוררת, אני נשקלת כל כמה זמן. אני פשוט לא יכולה להשתחרר מהתחושה של שליטה שזה נותן לי".