אתם נכנסים לתוך חלל של גלריה, רעש של נחיל דבורים עוטף אתכם מכל עבר, אנשים משוחחים על הנקה ואמנית כותבת בחלב אם את הנאמר על מפיות. נשמע כמו הזיה פסיכדלית ברוח חג השבועות? זה בדיוק מה שתחוו אם תגיעו לתערוכת "אם שדי" של האמנית ליאת דניאלי, שמטרתה לייצר שיח סביב הנקה – ובכלל לא קשורה לחג הביכורים הבא עלינו לטובה.
דניאלי (39), אמנית בין תחומית המתמחה במיצבים וביו-ארט מעין שריד, מתעניינת בקשר בין עולם הביולוגיה והאמנות. "התחלתי לחקור חומרים כמו חיידקים, פטריות ודבורים. הם ריתקו אותי משום שהם פועלים יחד למען קבוצה ולא למען עצמם. הם מתפקדים כגוף אחד שכל פרט בו הוא כמו תא", היא מתארת.
בעבודתה האחרונה "הניקה" שתילי שיח אברהם. "לבשתי שמלה מחוברת למשאבת חלב שממנה יצאו שני צינורות סיליקון אל שתי מבחנות, בתוכן שמתי שתילי שיח אברהם. ישבתי בלי לזוז במשך שלוש שעות ושאבתי חלב, שטפטף לתוך השתילים. בתום הפרפורמנס השארתי את השמלה תלויה בגלריה והבקבוקים המלאים טפטפו את החלב אל המבחנות גם בהעדרי".
התגובות למופע ההוא הבהירו לה שקיים צמא גדול אצל נשים לחלוק סיפורים בתחום ההנקה. בתערוכה החדשה היא מזמינה את הציבור להגיע ולשתף אותה בסיפורים – אותם היא כותבת על גבי מפיות בחלב האם שלה עצמה, הנובע משדיה באמצעות משאבות חלב בזמן אמת. "נזכרתי ששמעתי פעם על לנין שהיה כותב בכלא מסרים בחלב על גבי מפיות", היא מסבירה את מקור הרעיון, ומוסיפה כיצד גיהוץ של המפית שורף את החלב וחושף את האותיות.
"אנשים שהגיעו לתערוכה הופתעו כשפתאום גילו שיש להם הרבה לשתף ושבעצם הביאו סיפור משמעותי. יש גם אנשים שמגיעים במיוחד. מישהי ששמעה על התערוכה והגיעה כי הרגישה שתוכל לקבל ריפוי לעניין מהותי שמלווה אותה כל חייה. היא סיפרה שאמא שלה לא הניקה אותה ושעד היום היא לא מקבלת ממנה הזנה. בתום המפגש היא הסתכלה על המפית ואמרה שהיא מאוד שמחה להשאיר אותה בגלריה ושזה כמו להוציא אבן מהלב. יש גם סיפור ממש נוגע ללב מאישה שעברה לידה שקטה. היא שאלה אם אסכים לכתוב עבורה מפית בחלב שהיא שאבה ושמרה כזיכרון מהתינוק שאיבדה".
איך הגעת לקשר בין החלב לבין עולמן של הדבורים?
"האוצר, בר ירושלמי, הציע אותו. כששמעתי את זה חייכתי. עד אותו הרגע שנינו לא עשינו את החיבור של חלב ודבש. יצאתי לחיפוש אחר החיבור בין חלב אם לדבש דבורים". במהרה גילתה דניאלי שלשני האלמנטים יש הרבה במשותף: "למדתי שהדבורה מייצרת דבש בדומה לאופן שבו האם מייצרת חלב. על אף ההבדלים בין דבורים לנשים, פעולת האכלת הזחלים דומה להנקה. היא מושתתת על עיקרון שיתופי, בו גוף אחד מזין את גופו של האחר כחלק מתהליך הישרדותי של האורגניזם כולו".
במרפסת הבנין הוצבה כוורת דבורים חיה, ורחשי הנחיל משודרים ללא הפסקה לתוך חלל הגלריה, בה מתפתח במקביל דיון על הנקה. "אני רוצה את הקולות של האימהות, האבות, הילדים, הסבתות והסבים. חשוב לי לייצר שיח פתוח ופורה שמביא, דרך הסיפורים האישיים, את המורכבות הגדולה להיות מעניק חיים". דניאלי מספרת כיצד אחרי ההריונות הבינה שהגוף שלה נועד לשאת יצור אחר, לברוא חיים, ואחר כך להזין אותו. "הייתי רוצה להעלות שאלות על הריחוק שלנו משבטיות והבדידות שבאה עם זה. לשוחח על המורכבות של להיות אמא בתקופה הנוכחית", היא אומרת ומדגישה, "בתור אמא צעירה אין הרבה הכוונה, החוויה היא נורא קשה לפעמים. רציתי לייצר מרחב אינטימי, כמו של הדבורים, בהן הן נעזרות אחת בשניה בכל תהליך ייצור החלב ויצירת החיים".
