בתור ילדה, בינה ברויט מעלי שומרון דמיינה לעצמה חיים מסוימים מאוד. "ראיתי את העתיד שלי כאמא להרבה ילדים, רעיה לבעל שלומד בכולל, מפרנסת יחידה ועקרת בית", אומרת מי שהיום חיה כחילונית, נשואה למהנדס ובזמנה הפנוי מציגה גוף שרירי בביקיני במסגרת תחרויות "מיס פיטנס" לפיתוח גוף טבעי. השבוע, לקראת הצגתה של עבודת צילום שלה במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי, ביקשנו ממנה לספר את סיפורה.
ברויט, 31, גדלה בעמנואל לצד שבעה אחים, התחנכה במסגרות חרדיות ועד גיל 19, לדבריה, לא הכירה כלל את העולם שמחוץ לחברה החרדית. יום אחד, באוטובוס בחזרה מהלימודים, היא הבחינה בבחור צעיר שמשך את תשומת ליבה. "פשוט התיישבתי לידו. כחרדית זה אסור לשבת ליד גבר, ובטח שאסור לדבר איתו, אבל משהו בו סקרן אותי והחלטתי שאני רוצה להכיר אותו". באותה התקופה עשה מאיר, סטודנט לפיזיקה מהאוניברסיטה העברית, את דרכו מהעולם החרדי לעולם הדתי. "בשלב הזה הוא כבר היה עם כיפה סרוגה, הוא כבר לא נראה כמו חרדי", מספרת ברויט.
שני הצעירים החלו במערכת יחסים אותה ניהלו בעיקר בנסיעות המשותפות. "היינו רק מדברים, כי שמרנו נגיעה. בשלב מסוים אמרתי לו שאם הוא רוצה לפתח איתי קשר רציני, הוא צריך לבקש את ידי מההורים שלי. זה לא עבד. ההורים שטפו אותי על ההבדלים בין חרדים לדתיים ונאלצתי להיפרד ממנו".
לאחר הפרידה, ומבלי שהיו בקשר, עברו השניים במקביל תהליך של התרחקות מהדת. "התחלתי להתחרט שנפרדתי מבחור טוב רק בגלל שהוא לא חרדי. שלחתי לו הודעה וחזרנו לקשר. מאיר אז עדיין לא יצא בשאלה לגמרי, ידעתי שהוא כבר לא שומר שבת אבל שאר הדברים נראו כרגיל. שיתפתי אותו שאני לא יודעת איפה אני עומדת מבחינה דתית, והוא המליץ לי ללכת לחקור את האמונה שלי ביסודיות. רק בדיעבד הבנתי שבאותה התקופה גם הוא היה בתהליכי חיפוש עם עצמו".
אז התחיל תהליך היציאה מהדת, שהשפיע, לדבריה, גם על הקשרים על המשפחה שלה: "הרגשתי שהביטחון והאמונה שלי פשוט קרסו. הרגשתי חוסר אונים, שאין לי דת ושאיבדתי את כל המשמעות שבשבילה חייתי. למשפחה היה מאוד קשה לקבל את זה", היא מספרת, "חייתי בדירת שותפות ואבא שלי לא היה בקשר איתי באותה תקופה. הגעתי אחת לכמה חודשים לבקר בשבת והוא כמעט ולא היה מדבר איתי".
בגיל 21 החליטה לצאת בשאלה באופן רשמי, ובמקביל מאיר והיא החליטו להינשא. "עשינו את זה בשביל המשפחה. החלטנו להתחתן בצורה הכי לא רומנטית בעולם, רק כי צריך. רצינו לעבור לגור ביחד ומבחינת אמא שלי זה היה קו אדום. היא אמרה לי שהיא והאחים שלי ינתקו איתי קשר. ברגע שהתארסנו גם אבא שלי התחיל לקבל את השינוי והבין שבחרתי בדרך אחרת. היום יש לי קשר מדהים עם ההורים".
באמצע השבוע ביקיני, בשבת חצאית ארוכה
בשלב מסוים, לאחר שנים בהן עבדה כחשבת שכר, החלה ברויט להתעניין בתזונה ופיתוח גוף. יום אחד אמרו לה קולגות שהיא מתאימה מאוד להיות "מיס ביקיני", תואר הנבחר במעין תחרות היופי של עולם הפיטנס, והיא החליטה ללכת על זה. היא נכנסה לשגרת אימונים מסיביים ותזונה קפדנית, ואכן זכתה במקום הראשון של תחרות מיס פיטנס ישראל לשנת 2019, ובהמשך גם השתתפה באליפות העולם בניו-יורק באותה השנה.
מעבר קשוח מחיים כאישה חרדית למתמודדת שנשפטת על הגוף שלה כשהיא לובשת ביקיני.
"היו לי המון מחסומים. לא בגלל חוסר ביטחון, בגלל הצניעות. הקושי שלי היה להשתחרר מהכבלים של 'זה לא בסדר להראות את הגוף שלך', אבל עשיתי את זה".
איך המשפחה שלך הגיבה?
"אמרו לי: 'את מפקירה את הגוף שלך, הוא שייך לבעלך', או 'מה את נורמלית? את זונה?'. בלעתי את הרוק והתעלמתי. כשאנחנו באים לבקר את ההורים שלי אנחנו עדיין מקפידים לכבד אותם. יכול להיות שבוע בו אני לובשת ביקיני לתחרויות, ובסופ"ש לובשת חולצה ארוכה וחצאית".
במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי שייפתח ביום רביעי (17.11.21) בגני יהושוע בתל אביב מציינים גם שלושים שנה לארגון הלל ליוצאים בשאלה. בשיתוף פעולה עם עמותת פוטו ישראל המסייעת לקהילות שונות להשמיע את קולן באמצעות הצילום, תוצג בפסטיבל תערוכה בה משתתפת גם תמונה שצילמה ברויט. "צילמתי את הביקיני שלי מעל חצאית. המסר שלי הוא שאם בעבר נהניתי לשמח אנשים בריקוד ובחתונות, כי המשימה שלי בחיים זה לתת השראה ושמחה לאנשים, היום אני נהנית לשמח אנשים באמצעות הידע שלי".