@yuliaor25 כן זה הסיפור
♬ פעמון - Noa Kirel
"איך יכול להיות שאת לא זוכרת?", שאל עו"ד של נאשם באונס את יוליה אור (26) מהוד השרון, אחרי ארבע שעות בהן גוללה על דוכן העדים כיצד הנאשם פגע בה מינית בילדותה, בשיתוף פעולה עם אמה. אור בחרה שלא לשתוק מול ההאשמות שהוטחו בה, והפתיעה את יושבי אולם הדיונים בתשובה הנועזת שענתה לסנגור. השבוע היא העלתה לטיקטוק סרטון שהפך לוויראלי שבו סיפרה את הסיפור שלה.
"כשהעדתי בבית המשפט נגד מי שפגע בי, עורך הדין שלו ניסה לערער את העדות שלי בכך שהוא שאל אותי 'למה את לא זוכרת דברים? איך הגיוני שאת לא זוכרת כל כך הרבה דברים שהיו לך בילדות? אולי המצאת בכלל את הסיפור הזה? אם יש כל כך הרבה דברים שאת לא זוכרת, איך אפשר להאמין בכלל שמה שאת זוכרת הוא נכון?'", היא פותחת את הסרטון ומספרת, "בהתחלה הסברתי לו שאנשים מדחיקים דברים, שאנשים לא תמיד זוכרים אירועים קשים שקרו להם. אבל המטומטם הזה חזר על השאלה הזו כמה פעמים עד שכבר נשבר לי, ואני הכי גאה בעצמי שעניתי לו ככה: אמרתי לו 'אתה שומע, אולי צריכים לאנוס אותך כדי שתבין איך זה מרגיש?'".
את הסרטון מסיימת אור בתיאור התגובה שקיבלה למשמע האמירה הקשה שלה. "אנחנו בבית משפט, השופטים מסתכלים עליי בשוק והוא מסתכל עליי בשוק והנאשם מסתכל עליי בשוק וכל האולם מסתכל עליי בהלם, אבל פאק, הגיע לך שעניתי לך ככה. ואז השופטים צחקו ואמרו לו לא לשאול את השאלות האלה יותר".
אור עלתה לארץ עם אמה מרוסיה כשהייתה בת שנתיים. אמה הכירה גבר נשוי והפכה, לדבריה, למאהבת שלו. "אני זוכרת אותו מאז שאני זוכרת את עצמי", סיפרה היום ל-mako, "הוא היה לוקח אותי ואת אחותי לגן, מוביל אותנו יד ביד לפארקים, היינו עושים על האש בשבתות".
הזיכרונות היפים השתנו כשהייתה בת שבע: "הוא אמר שאני נראית ילדה סקרנית מאוד ושאל אם הייתי רוצה לנסות דברים של 'בוגרים'. לא באמת ידעתי מה זה, אבל נורא רציתי את האהבה והיחס המיוחד ממנו אז אמרתי שכן. הוא תמיד אמר לי 'את מאוד אש, את ילדה עם הרבה סקרנות שצריך לספק', ואני לקחתי את זה בתור יחס מועדף. הוא ואימא שלי לאט-לאט שיתפו אותי בדברים מיניים שהם עושים, החל מלצפות ועד להשתתפות יחד איתם. בהמשך הוא התחיל לפגוע בי ביוזמתו. במשך שנים הפגיעה הזו נמשכה. האירוע הזה השפיע עליי המון".
"למרות כל האהבה שקיבלתי מסבתא, לא באמת יכולתי לספר לה מה קרה לי, כי הוא כל הזמן איים עליי שאם אספר לה היא תקבל התקף לב ותמות"
בעקבות הפגיעה פתחה אור פוסט טראומה, דיכאון וחרדה. "בערך בגיל 12 הבנתי שמשהו ממש לא טוב קורה בבית ועזבתי לבית של סבתא שלי, המקום הבטוח היחידי שלי, בלי מכות, עם אוכל חם ואהבה", היא נזכרת ומשתפת, "למרות כל האהבה שקיבלתי ממנה לא באמת יכולתי לספר לה מה קרה לי, כי הוא כל הזמן איים עליי שאם אספר לה היא תקבל התקף לב ותמות. הייתה לי אמונה שלא משנה מה – אני לא באמת אצליח להרגיש טוב בחיים האלה".
כשהמצב הנפשי הידרדר, היא מצאה נחמה ברחוב. "התחלתי לעשן ולשתות, הסתובבתי ברחוב עם נערות שגם להן לא ממש טוב בבית. זה התחיל מלהסניף גז מזגנים והמשיך לעשן ולהסניף חומרים אחרים. בשלב מסוים הרווחה התערבה, כי לא הגעתי לבית ספר. הם החליטו שאימא שלי לא מספיק כשירה להציב לי גבולות והעבירו אותי למשפחתון, שם הכרתי אנשים מדהימים שהקדישו את חייהם למען נערות בסיכון".
ידעתי שאמרתי כאן משהו אסור
בגיל 19, כשהיא עובדת כמזכירה במשרד, פתחה יום אחד את החדשות וקראה בתדהמה ידיעה. "אני קוראת 'תושב אשדוד התעלל בבת החורגת שלו 15 שנה', ואני מאשדוד, ואני יודעת שהתוקף שלי היה נשוי במקביל לקשר עם אמא שלי ושהייתה לו בת חורגת, הבת הביולוגית של אשתו. אני אומרת לעצמי, מה הסיכוי שהוא פגע גם בילדה השנייה? לאחר כמה שעות קיבלתי שיחה מתחנת המשטרה. ביקשו ממני להגיע להעיד".
כך התחיל לו מאבק משפטי בן ארבע שנים שהסתיים לפני שנתיים. "הייתי המון שעות על דוכן העדים, ילדה צעירה בת 20 שמנסה לשרוד כלכלית, עובדת במלצרות אל תוך השעות הקטנות של הלילה ומנסה לשלם על טיפולים פסיכולוגיים לבד. אחרי שעניתי לעורך הדין שאולי צריכים לאנוס אותו כדי שיבין, המלווה מטעם המרכז לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שישבה לידי בעטה לי ברגל. ידעתי שאמרתי כאן משהו אסור. הסתובבתי לשופטים ואמרתי להם: 'אני לא מבינה למה הוא שואל את אותה השאלה כבר חמש פעמים בנוסחים שונים'. למזלי, קיבלתי שופטים מאוד רגישים והם ביקשו ממנו להפסיק לשאול את השאלה הזו. הם ראו שאני על סף גבול היכולת שלי והם ביקשו ממנו להתקדם לשאלה הבאה. זו הייתה תחושה של הקלה גדולה, שמעבר לתאריכים ועובדות, רואים פה בת אדם שמתייסרת לשפוך את נבכי נפשה מול אנשים שהיא לא מכירה".
View this post on Instagram
אור קיבלה תגובות רבות לסרטון. "אנשים אומרים לי 'וואו איזו אמיצה היית', אבל זה לא היה אומץ. זה היה תסכול, כעס וכאב קשה מנשוא. חלקם אומרים שזה ממש לא בסדר מה שאמרתי ושעורך הדין בסך הכל עשה את העבודה שלו. הם לא יודעים שהייתי ילדה בת עשרים בלי אף אחד בעולם הזה שישמור ויגן עליה, ושהתמודדתי עם השדים הכי גדולים שאדם יכול להתמודד איתם, הרצון למות וחוסר התקווה לחיות".
אחרי כל מה שעברה, היום אור מעבירה הרצאות על סיפור חייה. "עבור כל אותם אנשים שמתמודדים עם דברים בחיים שלהם, לא משנה אם קשים יותר או פחות, אל תוותרו ולא משנה מה. ניצחתי במשפט הזה והוא קיבל 27 שנים בכלא. את סוף חייו הוא יעביר מאחורי הסורגים, וזאת תחושה טובה, של צדק", היא אומרת ומדגישה, "התחושה הכי טובה היא התחושה שקיבלתי את חיי בחזרה, בניתי אותם, נלחמתי על עצמי, והיום אני מבינה למה עברתי את מה שעברתי. היום אני עוזרת לאנשים להרגיש טוב, אני בונה מערכות יחסים מתוך מקום שלם, ואני בן אדם מאושר, שכיף לו לחיות בעולם הזה באמת".