תיכנסי לנו לארנק

גבר לעולם לא יבין את הקשר המורכב בין אישה לארנקה. למרות שהוא בסך הכל פתרון אחסון חכם לכרטיסי אשראי וכרטיסי ביקור מיותרים, הוא למעשה עולם ומלואו, מעין תיבת פנדורה אישית שממתיקה סודות, חוויות ולמרבה הצער מעט מדי שקלים. ותמיד משתחל אליו משהו שממש לא אמור להיות בו, כמו שן ראשונה של התינוק שלנו, פלומת שיער מהתקופה שהיינו הולכות פזור או חפיסת סוכריות ששמרנו למזכרת מכיתה ו'. הצצנו לתוך הארנקים של כמה מבנות המערכת, ונחשפנו לפריטים ביזאריים והסיפורים שמאחוריהם. 

הארנק של כרמית

נקנה ב: ברדה, הולנד, מחיר: 25 יורו.

גרתי בהולנד בדירה שמולה הייתה חנות יפהפייה של המותג oilily. כל יום ביקרתי את התיקים והבגדים המדהימים שם, אבל אף פעם לא רכשתי משהו מפאת תקציב זעום. ביום שעזבתי חזרה לישראל, החלטתי שאני חייבת משהו למזכרת (וכזה שלא יעלה לי בכליה). אז בחרתי בפריט הכי זול שהיה להם, שזכה לימים להפוך לארנק האהוב והיקר שלי.
פריט חריג: אני שומרת את כל הכרטיסים מההופעות שהייתי בהם. זה פשוט גורם לי אושר, ומדי פעם אני שולפת אותם ונזכרת כמה כיף היה בהופעה, במיוחד כשאני יושבת על הרצפה ברכבת בין חיילים מיוזעים ביום חמישי. ההופעה של דפש מוד ללא ספק שולטת בדרגת האושר שלי.

הארנק של נטע

נקנה ב: קאלה, קניון רמת אביב, מחיר: 200 שקל.

רכשתי את הארנק בסוף תקופת בחינות אינטנסיבית ומתישה שלא אפשרה לי לצאת הביתה, שלא לומר לערוך סיבוב שופינג ראוי. כשסוף סוף יצאתי לחופשי, נתקלתי בארנק מדהים של קאלה, ומשום מה לא קניתי אותו אז במקום. כשחזרתי לרכוש אותו, כבר לא היה את הדגם שמצא חן בעיניי, אז התפשרתי על האלטרנטיבה, שלא הייתה מאכזבת.
פריט חריג: תמונה של אמא שלי מגילאי ה-20. אני פשוט מאוד אוהבת את התמונה הזאת. אמא שלי הייתה שחקנית בצעירותה, והתמונה הזאת הייתה מוצגת בחלון ראווה של צלמנייה תל אביב.

הארנק של סיון

נקנה ב: סניף "דיווה" בשינקין, מחיר: 200 שקל.

את הארנק הזה קניתי יום לפני שילדתי, בניתוח קיסרי מוזמן. כשיצאתי מקופת חולים אחרי בדיקות אחרונות לפני הרגע הגדול, הייתי כל כך בסטרס, שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי. מכיוון ששקלתי כמו הר אדם, לא יכולתי להפיג את המתח בשופינג כי שום דבר לא עלה עליי, אפילו לא נעליים (עליתי שתי מידות), כך שהדבר היחיד שיכל להניח את דעתי היה ארנק.
פריט חריג: משחת זובירקס. מאחר שאני סובלת מהרפסים בשפתיים, הבנתי אחרי שבאמת כדאי שאני אחזיק זובירקס זמין. כל הסובלים הכרוניים מהרפס בוודאי יבינו - אם מורחים את המשחה בזמן, אפשר לנצח במלחמה ולהרוג את ההרפס עוד לפני שהוא מרים את ראשו הכעור. לכן החלטתי שבמקום לזכור לקחת אותו איתי בתיק, הכי טוב שיהיה בארנק. זאת גם הסיבה שאני תמיד מסתובבת עם ארנקים בגודל של תיק קטן.

הארנק של יפית

נקנה ב: ניו יורק, סנצ'ורי 21, מחיר: 20 דולר.

זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. ולמרות שהיה לי אז ארנק שמאוד אהבתי ולא התכוונתי להחליף (את יודעת איך זה, כשאת מחליפה ארנק את לעולם לא חוזרת לקודם), פשוט לא יכולתי להשאיר אותו שם.. חשבתי שמקסימום אתן אותו מתנה לחברה. בסוף יצא שהוא ישב וחיכה לי במגרה בסבלנות, וכשהארנק שלי קיפד את חייו, הפרחוני הזה התחיל את הקדנציה שלו. מאז הוא מכהן בהצלחה וזוכה למחמאות על בסיס קבוע.
פריט חריג: פתקי אהבה חמודים שבעלי כתב לי, כשהוא עוד לא היה בעלי ונטה להשקיע יותר. כשהחלפתי ארנקים, הרבה מהדברים שהיו בקודם לא נכנסו לזה (הוא די סקיני), אבל על הפתקים התעקשתי. אני מניחה שזאת הדרך שלי לשמור אותו קרוב.

הארנק של נועה

נקנה ב: חנות של דודות, רמת גן, מחיר: 10 שקלים.

הלכתי לי ברחוב, ופתאום קלטתי את הארנק הזה קורץ לי מחלון הראווה. אני חולה על חנויות של דודות ועל כל הדברים הזולים והטראשיים שיש בהן. מה שכבש את ליבי בארנק ועשה לי את זה לגמרי, זה שהוא פרוותי ומכוער אש והמחיר שלו שערורייתי.
פריט חריג: בכל פעם שאני מסיימת לאכול במסעדה שמגישה מטליות לחות לשולחן, אני דואגת לקחת אחת ולאגור בארנק. שיהיה. תמיד מתישהו צריך אותן, ולסחוב אריזה שלמה זה סתם כבד ומציק.

הארנק של מעין

נקנה ב: מונסטון, שנקין, מחיר: 60 שקל.

יש כמה אקססוריז נשיים שאני מעדיפה בהם את הנוחות על פני הקלאסה. הנה, אני מסתובבת עם תיק גב, סניקרס של נייקי, וארנק פונקציונאלי להחריד. אחרי סיבוב קצר על ארנק ענק, ורוד ויפהפה, החלטתי לחזור לארנק נעורים קטן ומצויר. אין לי כרטיס מועדון ואני לא נסחבת עם תעודות זהות מיותרות. אני צריכה ארנק שיש בו מקום לכרטיס אשראי ושטר של עשרים.
פריט חריג: אני וחבר שלי כבר יותר משנה ביחד, ומהשלב שהבנתי שקשרתי את נפשי בנפשו של אדם שאינו מפגיז במתנות (אך לא קומץ באהבה), התחלתי את מסכת היבבות. "למה אתה לא קונה לי כלום" מלווה ב"חבר של... קונה לה כל הזמן", לא הביאו אותי רחוק. אבל פעם אחת הוא חזר מהלימודים והביא לי שוקולד קיטשי להחריד, וחיוך ציני. הראה לי מה זה. עשיתי פרצוף ציני גם אני, אבל בגלל שקצת התרגשתי מזה, שמרתי את העטיפה לנצח נצחים בארנק".

הארנק של קרן

 נקנה ב: ניו יורק, מחיר: 20 דולר.

זה כבר כמה שנים שחברה שלי שנוסעת כל חצי שנה לניו יורק, ומביאה לי את הארנק הזה, כל פעם בצבע אחר. יש לה אישור להביא לי באיזה צבע שמתחשק לה באותו יום. הקודם, אגב, מושלך לפח. אין בו שום דבר מיוחד אבל המבנה שלו מעולה, הוא נוח מאוד ובעיקר כיף לגוון. זה כמעט ממכר.
פריט חריג: דולר. השטר הזה עובר איתי מארנק לארנק, לא שאני ממש יודעת למה, או מאיפה בכלל הוא הגיע. איכשהו יוצא שגם בנסיעות לחו"ל אני לא משתמשת בו. אין לי ספק שיום אחד הוא יציל אותי באיזושהי דרך. או יתכלה.

 

הארנק של ענת

נקנה ב: נטע שדה, קניון הזהב ראשל"צן, מחיר: 450 שקל.

לי ולחברה טובה שלי יש טעם זהה בהכל, ולכן אנחנו גם לרוב מתלבשות ומתבאזרות אותו דבר. בהתחלה זה היה נחמד, עד שהיא הבינה שלא משנה מה היא תלבש, יום למחרת – אני אקנה את אותו פריט. באיזשהו שלב היא פשוט הפסיקה לחשוף בפניי איפה היא עושה שופינג. אבל הגורל כנראה התערב לטובתי, ובאחד משיטוטיי הארוכים אחר ארנק חדש, נתקלתי פתאום בארנק הזהה לשלה, רק קטן יותר. כמובן שנדלקתי עליו מיד, ולאחר התלבטויות החלטתי שאין ברירה, אני חייבת שהוא יהיה שלי. לשמחתי זה בעיקר הצחיק אותה.
פריט חריג: אני שומרת אבנים ומטבע מטיול בהודו שעשיתי לפני 6 שנים. למזל וחיזוקים. רע זה לא יכול לעשות.

הארנק של דנה

נקנה ב: פושקר, הודו, מחיר: 250 רופי (25 שקלים).

ראיתי את הארנק דמוי עור הגמל הזה במקום הכי צבעוני בעולם, התאהבתי והרגשתי שהוא חייב להיות שלי. אחרי התמקחות קלה הרשיתי לעצמי להשקיע ויצאתי מהחנות במעין התרוממות רוח מהקנייה המשתלמת ומהפריט האיכותי. מאז הוא איתי, או יותר נכון אני איתו, למרות שהימים היפים שלו כבר מאחוריו, אני עדיין מעדיפה לאבד כמה שקלים בדרך בגלל החורים מאשר להישאר בלעדיו.
פריט חריג:  חומוס הוא טעם החיים עבורי. בכל זמן נתון, תוכלו למצוא אותי מנגבת בלי חשבון, זאת הסיבה שאם אני מורעבת ונתקעת בלי משהו בסביבה, אני דואגת שיהיה לי פלייר של חומוסייה טובה. חשוב לי לגוון כל פעם, אבל תמיד יהיה איתי תפריט משלוחים זמין של חומוס מסבחה איכותי.

מה את שומרת בארנק שלך? טקבקי לנו

>> בנות mako נחשפות: הרומן שלי עם H&M