"האמת שאני דווקא לא מאלה שתמיד חלמו לכתוב ספר", אומרת לי עידית אלנתן שהוציאה לא מכבר את ספר הביכורים שלה "בניגוד להוראות היצרן". "כשהתחיל לדגדג לי לכתוב משהו, חשבתי דווקא על תסריטאות. אבל מהר מאוד גיליתי שכדי לגרום לחומרים שלי להתממש בתעשייה הזאת, אני תלויה בכל כך הרבה אנשים שמעכבים את התהליך. אז החלטתי שאני יורדת מזה. הבנתי שאם אני רוצה להוציא מילים שלי החוצה, אני צריכה לעשות את זה לבד. וכך החלטתי לכתוב ספר".
הכירו את ליאנה – רווקה שמחפשת אהבה
אז היא התחילה לכתוב על רווקה מיזנתרופית בשם ליאנה שגרה ביפו המג'ויפת, עם שכן מאותגר משהו, שכנה ערבייה שמעצבנת אותה, וכמה הומלסים שיכורים שזרוקים לה מתחת לבית ומשתינים לכל עבר. ת'כלס, כל מה שליאנה רוצה זה אהבה או משפחה או משהו. נשמע בנאלי? אלוהים שיעזור - כן. אבל אלנתן מציעה לא רק כתיבה מקורית, ייחודית ומצחיקה, אלא גם תפניות בעלילה, טוויסטים מאוד לא צפויים, וסוף שהוא הכי רחוק מידוע מראש.
הספר יצא לאור לפני חודשיים, ומאז זוכה להצלחה על המדפים. אבל אם תשאלו את אלנתן, זה יכול היה להיגמר אחרת לגמרי. "כשרק התחלתי לכתוב את הספר, הפסקתי אחרי 50 עמודים בערך. קראתי את מה שכתבתי, ופתאום נתקפתי בחוסר ביטחון נוראי. החלטתי שאני גונזת את זה, אבל כעבור חודשיים חזרתי אל הטקסט, ופתאום הוא שוב מצא חן בעיניי. העברתי אותו לחברה שהיא תולעת ספרים כבדה, והיא זו שחיזקה אותי וגרמה לי להמשיך".
ידעת בדיוק לאן העלילה לוקחת אותך?
"ידעתי איך זה מתחיל ואיפה השיא של העלילה, אבל הדרך לשם לא הייתה ברורה לי בכלל. גיליתי אותה תוך כדי כתיבה. הייתי מתעוררת בבוקר, מתחילה לכתוב, ותוך כדי התהליך הזה הדברים התחילו להתחבר".
מכאן, המשיכה אלנתן בנשימה אחת ארוכה ללא הפסקה עד שסיימה את הספר. אחר כך היא נתנה לו להתקרר. "כעבור חודשיים של שכתובים חוזרים ונשנים, הרגשתי שאני שלמה עם התוצאה הסופית, ופניתי להוצאת זמורה ביתן. היה לי חשוב לשלוח את הספר להוצאה גדולה ומוכרת כי רציתי תו תקן. לשמחתי, הספר התקבל, והתחלתי לעבוד בצמוד עם העורכת נועה מנהיים".
"אני אישית מגיעה מעולם העריכה ועוסקת במקצוע כבר שנים, ואני יודעת כמה זה חשוב ותורם לתהליך אם אתה סומך על העורך. אני סמכתי מאוד על האבחנות והתובנות של נועה, והיה בינינו דיאלוג מצוין". אחרי כמה חודשים של עבודה משותפת הספר יצא לאור.
מה קרה מאז צאת הספר?
"העולם שלי השתנה לגמרי. אני לא מפסיקה לחייך. לשמחתי פונקתי בביקורות טובות, המכירות נפלאות, ומה שמרגש אותי במיוחד הן כל הפניות מקוראים שמגיבים לסיפור. אני מופתעת כל פעם מחדש מהתגובות שאני מקבלת, כי אחרי כל כך הרבה זמן שאת כותבת לעצמך, את אף פעם לא באמת יודעת מה יגידו".
טיפים לסופרת המתחילה
אז איך עושים את זה? לאלנתן יש כמה עצות לכותבת למגירה האמביציוזית:
תישני על זה.
ספר דורש זמן בישול עצמי. "אני ממליצה לחשוב הרבה קודם, לחשוב על רעיונות, לחלום בהקיץ. אני בעד לעשות הכנה מחשבתית. כמובן שהרבה פעמים התוכניות שדמיינת בראש עשויות להשתנות תוך כדי כתיבה, אבל חשוב שיהיה בסיס שיעזור לך להבין את הקו הכללי".
לכי אחר הרצון והפנטזיה.
עם זאת ועם כל הכבוד לבסיס ולמסגרת, תעופי עם הדמיון ותשתעשעי. "אם את לא מעניינת את עצמך, זה פשוט לא שווה את זה. מה גם שרוב הסיכויים שלא תענייני גם את הקורא".
תימנעי מקלישאות.
בואו נודה בזה, סיפורי אהבה יש למכביר, ורוב הסיכויים שלא תצליחי להמציא את הגלגל, אבל מה שאת כן יכולה להביא זה את עצמך. לדברי אלנתן הטיפ הכי חשוב הוא לא ליפול אל תוך מלכודת הקיטש. "אם זה הדבר הראשון שעולה לך בראש, ותרי עליו. חפשי תמיד את הטוויסט. אם כבר קראנו דברים דומים – למה שנרצה לקרוא את זה שוב?"
תתמסרי.
ספר דורש זמן, והוא לוקח את כולך. תהיי מוכנה לזה.
אל תצאי מהבית בלי פנקס ועט.
רעיונות יכולים לצוץ בכל מקום שתהיי בו. חבל שתשכחי אותם כי לא הצטיידת מראש באמצעי כתיבה.
תהיי פתוחה לביקורת.
"אם את כותבת מתחילה, אני ממליצה על סדנאות כתיבה. סדנאות פותחות את הראש ומעניקות ביקורת בונה", מסבירה אלנתן ומוסיפה, "איך שלא יהיה, כשאת מעבירה את הטקסט לביקורת, בחרי את האדם הנכון: אובייקטיבי, קורא ספרות ומבין עניין". לדברי אלנתן, זאת לא יכולה להיות אמא שלך או אחותך. אלה יודחו על סעיף סובייקטיביות.
צנזרי דעות שבדרך.
"אני אישית בחרתי שלא לשתף כמעט אף אחד בתהליך שלי", אומרת אלנתן. "אני חושבת שכמה שפחות דעות ושאלות בדרך, יותר טוב. את גם ככה לחוצה וחרדה וחסרת ביטחון, ולאנשים יש תמיד סיפורים על כאלה שניסו ולא הצליחו, כך שכל אלה עלולים לרפות את ידייך ולייאש".
>> ממה מתה דוגמנית הפלאס סייז?