הבת סיפרה שאבא הכה אותה. היום אנחנו שוב יחד

ענת מאירה, מטפלת ב-NLP להתפתחות אישית, בת 62, פרדס חנה

הרבה אנשים שואלים אותי: למה חזרת אליו אחרי שהוא כל כך פגע בך ובבנותייך? איך יכולת לגעת בו, להיות אתו בזוגיות מחדש אחרי מה שקרה? איך בכלל הצלחת לסלוח לו?

לפני 10 שנים הקשר עם בעלי נגמר מבחינתי.

מבחוץ, אפשר היה לחשוב שיש לנו חיים מושלמים. חיים בערוץ החיים הטובים. אני הייתי מנהלת בכירה בחברות בינלאומיות, והמשפחה עברה אתי ארבע פעמים לרילוקיישן במדינות שונות בעולם. דוד הוא מטפל אלטרנטיבי במקצועו, אבל בגלל העבודה שלי בחר להיות בבית עם הבנות. הוא בישל, כיבס ודאג להן כשאני יצאתי בכל יום לשעות ארוכות בעבודה. השנים עברו ונראה שהסידור עובד נפלא לכולם.

באחת מהנסיעות שלי לחו"ל מטעם העבודה חיפשתי את הבנות בסקייפ ומצאתי את הבת הגדולה שלי אצל השכנה, בוכייה. היא סיפרה שאבא הכה אותה. אני, רחוקה מהבית, הרגשתי שהלב נשבר לי לרסיסים. הרגשתי תסכול, כעס וחוסר אונים. הבנות פוחדות מאבא שלהן, בן הזוג שלי, ואני נדרשת להמשיך את העבודה שלי עם אנרגיה ובחיוך. זה קרע אותי.

כעסתי עליו, אפילו שנאתי אותו. הוא הפר את האמון שנתתי בו אחרי שהבטיח לי שאני יכולה לנסוע בשקט. הוא הביא את הבית והמשפחה שלנו לחורבן. כל החלומות המשותפים שלנו למשפחה חמה ואוהבת נראו פתטיים. הבנות שלנו תיעבו אותו. 

הבנתי שלמעשה כבר עשרים שנה שאנחנו חיים במערכת יחסים פוגענית, אלימה. טרור. היו סימנים, הייתה נורה אדומה, אבל אני התעלמתי ממנה. חשבתי שהתקפי הזעם יעברו, חייתי בהכחשה, לא ידעתי שבעצם פחדתי ממנו.

נזכרתי שכבר לפני שלוש שנים רציתי להתגרש, אחרי אירוע שהעיר אותי. ביום הנישואים שלנו דוד חיכה לי לארוחה בבית, וכשהגעתי מאוחר, כרגיל, המשכתי "רק לענות על מיילים" ו"רק לסגור דברים למחר". דוד נשבר ושבר לי את המחשב. אז הבנתי שאני, לבושתי, האישה כביכול מוצלחת, למעשה "אישה מוכה".

דוד שכנע אותי שננסה טיפולים זוגיים, ופתאום הגיע הרגע המטלטל הזה, כשאני רחוקה מהבית, והאבא שלהן שאמור להיות זה שמגן עליהן מהעולם - הכאיב. מאותו רגע הכול השתנה. בשיחת סקייפ מצאתי את הכוח לומר באסרטיביות שדי, אחרת אקרא מחו"ל למשטרה, ודוד עזב את הבית. חזרתי לבית מפורק ושם התחיל מסע של הישרדות תוך כאב גדול.

יום אחד//

שלוש שנים חיינו בנפרד כשכל אחד מאתנו עשה דרך בריפוי פנימי. ביום הייתי אימא חד הורית מבשלת, מכבסת ומסיעה, מנהלת בהייטק, בשישי שבת שבורת לב, בודדה ועצובה, ולעתים אפילו מיואשת.

בשלב מסוים מיציתי את השקיעה שחשתי. הרגשתי אחריות גדולה להמשך חיי וחיי בנותיי. תהליך של אימון אישי אפשר לי להתבונן על חיי ממקום חדש. אני, שבמקצועי מהנדסת ומנהלת בהייטק שבעיקר עובדת עם הראש, התאהבתי בעולם חדש של התפתחות אישית דרך פיתוח התודעה, הגוף והנפש.

התוודעתי לנושא של מעגל פגיעה ואלימות. למדתי לשחרר אחיזה בכאב, לסלוח לעצמי. ובמקביל, בנפרד, דוד עבר תהליך עם עצמו. הוא היה בקנדה הקפואה בבדידות עם תחושה שאין טעם לחייו. הוא חזר לארץ אחר, מפויס. אש האלימות התקררה בתוכו ממעמקי הייאוש והצער שחווה. הוא החליט שהמשפחה הכי חשובה לו והתחייב לעצמו שיעשה הכל כדי להחזיר אותנו להיות ביחד.

זו הייתה מחויבות והחלטה לא פשוטה במיוחד, כשמצדי לא היה נראה שום סיכוי שאי פעם אתן בו שוב אמון ובטח לא שארצה קירבה אינטימית אתו. אבל המסע המקביל של שנינו הוביל לדרך חדשה של ריפוי, סליחה, צמיחה ובניה מחדש של השברים למערכת יחסים זוגית חדשה, מיטיבה, אוהבת, תומכת ומעצימה.

"נזכרתי שדוד אינו איש רע, שהוא חבר טוב. הבנתי שהוא איש מבוגר עם לב של ילד פגוע. בראש, סלחתי לדוד. בגוף ובלב לא"

דרך הלימודים שלי, הבנתי שדוד פגע בנו ושנינו שכפלנו את הדפוס שחווה בבית הוריו עם אב אלים ואימא שותקת ומכחישה כמו שאני הייתי. הבנתי שאנחנו הבאנו את פצעי הילדות שלנו למערכת הזוגית שלנו. נזכרתי שדוד אינו איש רע, שהוא חבר טוב, מהמקום של החמלה הבנתי שהוא איש מבוגר עם לב של ילד פגוע. בראש, סלחתי לדוד. בגוף ובלב לא.

כשנהייתי מנחת סדנאות, הוא הצטרף מדי פעם. לאט לאט נוצר קסם שהמיס ופתח מחדש את הלב הסגור ונוצרה קרבה חדשה. אחרת. לסליחה מהגוף והלב יש איכות אחרת. הריפוי המשיך ביחד. חזרנו להיות זוג.

התפללתי שגם הבנות יסלחו לו, כדי שהלב שלהן יפתח כמו שלי, כדי שיאמינו במערכות יחסים זוגיות, כדי שיוכלו עוד בחייו ליהנות ממנו כאבא שלהן. הן בחנו אותו, אפילו זלזלו בו, אבל הוא היה סבלני ואוהב. היום הן כל כך אוהבות אותו. מתרפקות, משתפות, נשענות, מודות עליו, עלינו ומדברות אליו ואלינו באהבה.

שעה-שעה//

7:00 יש לנו טקס בוקר וטקס ערב זוגי. השעון המעורר מצלצל חצי שעה לפני שאנחנו צריכים באמת לקום, ובחצי השעה הזו אנחנו מתרפקים ומשתפים איך ישנו, מה חלמנו, מה התוכנית להיום.

7:30 אנחנו קמים, מתחילים בשיעור צ'יקונג ושותים את משקה הבוקר שלנו, אני מי לימון, דוד קפה.

במשך היום אני עובדת במשרד שלי או בקליניקה. עד הקורונה, הבית שלנו היה מלא באנשים - הוא היה מרכז של התפתחות אישית. עכשיו הפעילות שלנו עברה לדיגיטל.

בצהריים אנחנו אוכלים יחד צהריים, ואפילו מקפידים לנוח ביחד. ושוב אחה"צ מפגשים אישיים או מפגשי און ליין, ובערב ארוחת ערב.

בערב יש לנו טקס סיום יום, בו אנחנו מדברים על דברים שהכעיסו אותנו, על מה הטריד אותנו, מה היה לנו לא נעים ביחד ובכלל. למדנו שחשוב לנקות את כל מה שמעיק עלינו.

משתדלים ללכת לישון מוקדם כך שיהיו לנו 7 שעות שינה לפחות.

הבנות שלנו גרות רחוק ואנחנו מקפידים לפגוש אותן פעם בשבוע ולדבר כל יומיים-שלושה בטלפון.

מרגע לרגע//

בשבילנו זוגיות ומשפחה בהרמוניה היא ערך עליון. אנחנו רוצים לעזור לזוגות למצוא את החמלה כדי שגם הם ימצאו את הדרך להרמוניה ושמחה. אנחנו צופים בדאגה בהתגברות האלימות ומתוך ידיעה כמה מסוכנת היא רוצים לתת יד בעצירתה, לשבור את שרשרת הפגיעה הבין דורית ולהתמיר אותה לחוליה הראשונה בשרשרת של סליחה ופיוס. זו התרומה שלנו ליצירת עולם טוב יותר.