החגים עברו, או לפחות אחד מהם, אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהחופשה המשפחתית שלנו בנופש הכל-כלול באילת.
הכול כלול לא כלל את חמשת בגדי הים שרכשתי, כאות נקמה בעורכת הגבעולית והחתיכה של התוכנית שלי, שפעם שאלה אותי בתמימות ובלי טיפת כוונה רעה: "מה מיכל, את הולכת לים בבגד ים?" (עניתי לה באותו הטון: "מה פתאום, עם אוברול קורדרוי שחור מלמטה עד למעלה").
לפאשניסטיות שחשוב להן לדעת, אז אחד שחור קלאסי, השני שחור מרלין מונרו עם פסים לבנים לאורך, השלישי אדום כחול סקסי נורא סטייל ימאית, הרביעי תכלת (שלא הספקתי ללבוש) והחמישי מנומר עם כתפיות פרנזים, אחת דקה ואחת עבה. כולם בגדי ים שלמים, תנוחו.
בת 13, חתיכה עם ביקיני ותחת טוב
מה שלא ידעתי שיכלול בית המלון שלנו, זה את דנה ספקטור ורן שריג בגרסה המורחבת, כולל כל הקטע של אבו-אל-בנאת. אל תטעו - לא סתם ברדיוס של כל השיק והשוק באילת, אלא ממש אינץ' לידי, חולקים סככה ומיטת שיזוף צמודה. כל כך צמודה שמהזווית שלי, לא נעים, אפשר היה לראות איך דנה היא בערך חמישה מטרים של רגליים על עקבים, אגן צר בג'ינס קצר שעלה עליי באינקובטור, בטן מושלמת - לא קרש, אבל שאין בה טיפת טעם נפגם, שיזוף תענוג וציצים בגודל המושלם ובלי סיליקון, ארוזים בבגד ים כחול משולשים.
אל תספרו לה שכתבתי את זה כי לא ביקשתי ממנה אישור להשתתף בטור שלי, מה גם שאסור שתקרא שהתחלנו לדבר רק ביום שלישי של הנופש בגלל שעל השנייה הראשונה פסלתי אותה בשיח פנימי שלי עם עצמי: "סתם סנובית, אפשר לחשוב, יאללה בטח מגעילה כזאת מתנשאת. ורן שריג סתם סנוב, אפשר לחשוב, יאללה בטח מגעיל כזה מתנשא. ודנה... סתם סנובית..." אני יכולה להמשיך עם הלופ הזה לנצח, אבל הרגשתי כל כך מפגרת כשרן התיישב במיטה לידי (לא התחיל איתי חס וחלילס, זאת המיטה הריקה היחידה שנמצאה מאילת ועד סובב כנרת כולל), ואמר בחיוך: "מה שלומך נמרה?" (תנחשו איזה בגד ים לבשתי), והוסיף מתעניין: "מאיפה את בארץ?". לידו ישבו הילדות הכי חמודות בארץ וגם דנה הצטרפה חיננית וכזאת חיובית ומפרגנת. הרגשתי כזאת שלילית ומפגרת. אבל זה לא הפאנץ'. הסיפור האמיתי מתרחש במיטת השיזוף השנייה, זאת שצמודה לי מימין.
ציירו לכם תמונה כזאת: משמאלי משפחת הספקטורים/שריגים, הכי משפחה כיפית, כולל קרם הגנה וסבתא בתמונה. ומצד ימין שלי נופשות להן אמא (מלאה פלוס, ותיכף תבינו למה זה חשוב לציין) בסביבות גיל 45, עם בתה, נערה בת 13, כזו חתיכה עם ביקיני ומה שאני קוראת תחת טוב (ככה מכנים את שלי ואני מרגישה מוחמאת, אז ארשה לעצמי להעביר הלאה). תחת טוב! כן-כן, נשים, לא להזדעזע. תחת טוב, בשרני כזה, נשי כזה, גיטרי כזה, אגסי כזה או כל צורה שתבחרי שתיתן לו לגיטימציה להיות תחת טוב. יחד עם האמא והבת הייתה עוד נערה, שנראתה לי באותו הגיל של הבת, חברה שלה כנראה. היא הייתה יפה לפי התקן האמריקאי של בובות ברבי: ארוכה, דקה, בלונד עד התחת כולל, הכל כלול.
ילדה נבונה, אבל היא בוודאות תסבול מהפרעת אכילה
השיחות כמו הארטיקים בקצב האגדודודו זרמו, כשלפתע אמא של מאיה, ככה נקרא לבת לצורך העניין, אומרת למאיה שהיא חייבת-חייבת לרדת במשקל. החברה מסכימה. אני נחרדת - מאיה רזה. אני מתערבת, יודעת שהנה הפרעת האכילה שלה מתחילה לי מול העיניים. אני אומרת לה: "מאיה, יש לך את הגוף הכי יפה בעולם", והיא אומרת לי: "אני יודעת".
שמחתי שזה מה שענתה, אבל אני גם יודעת שהמציאות תשתבש לה בקרוב. כל זמן שהסביבה שלה תטפטף לה כמה היא חייבת לרדת במשקל, היא תנכס למשקל כל בעיה שתצוץ לה ממילא בחיים. באחריות כמעט מלאה, ברור לי שהיא כבר לא תדע כלום על גוף יפה עד שתעבור את גיל הטיפשעשרה. וזה יעבור הלאה גם לבת שלה... ולבת שלה... ולבת שלך.
הרגשתי כמו במטריקס לשנייה, איך הכל קורה לאט: מצד ימין הספקטורים מתלבטים לאיזה חוף ללכת, ואני פתאום מחבבת אותם מאוד-מאוד כי הצצתי לתוך הקנקן; ומצד שני משפחה שנראתה לי כל כך חביבה מבחוץ, אבל כשהסתכלתי פנימה גיליתי פרק בתיקים באפלה - משחיתים את נפש הבת.
כמו במטריקס, הבנתי שאני נמצאת בנקודה קריטית שבה לא אצליח לסובב את החץ המורעל שכבר נשלח למאיה, בגרסת "רק שתוריד את הירכיים, זה לא יפה, אני אחראית עליה אז אני מעירה לה, אני מסתכלת לה בצלחת תמיד".
לקחתי את מאיה הצידה ואמרתי לה כמה היא יפהפייה בעיניי, כמה היא עוד צעירה והיא תמצא מה הכי נוח לה ללבוש שגם יחשוף וגם ייתן לה להרגיש בנוח עם עצמה. מאיה ילדה נבונה, אבל היא בוודאות תסבול מהפרעת אכילה. זה ברור לי.
אוי, איך התחשק לי להגיד לאמא שלה: "אל תשליכי על מאיה את הבעיות שלך. אגלה לך סוד, גם הבעיות שלך נובעות ממקום אחר, זה לא המשקל אשם. זו אף פעם לא הבעיה של הקנקן. הקנקן הוא רק קנקן". לא אמרתי לה את זה, כי מצד ימין שלי, כמו צ'קלקה מהבהבת, הספקטורים/שריגים היו כל-כך מקסימים, חמים, קלילים וזורמים, והזכירו לי כל הזמן שגם אני חטאתי בדיוק באותו החטא.
בפעם הבאה לא שופטת, לא מסתפקת בקנקן, רק במה שנשקף מתוכו.
מיכל שם טוב היא שדרנית ברדיו דרום וסטנדאפיסטית. המופע הבא שלה הוא מופע יומולדת מיוחד שיתקיים ב-11.6 בבית ציוני אמריקה, תל אביב