כל חייה של שרה פרידמן סובבים סביב נשים. היא מתעוררת בבוקר והולכת לעבודתה כמפקדת בית הסוהר "נווה תרצה", שם היא אמונה על 200 אסירות במתקן היחידי לנשים בלבד במדינת ישראל. היית מצפה ששכאישה כמוה יוצאת לנופש, לנקות את הראש, היא תרצה לעשות את זה בשקט, לבד ועם כמה שפחות אסטרוגן מסביבה. אז זהו שלא. פרידמן בחרה לצאת לחופשה עם נשים בלבד, במסגרת "מלכת המדבר". למה בדיוק ועם איזה חוויות היא חזרה? תפסנו אותה לשיחה על אסירות, מלכות ושליחות.
"בזמן שהילדות שלי גדלו בידיים זרות הלכתי לטפל בפושעים"
בית הסוהר 'נווה תרצה' הינו היחיד בארץ אשר גם מחזיק תינוקות עד גיל שנתיים. באמתחתה כאמור 200 אסירות ו-117 אנשי סגל, ובמקום נמצאות אסירות שנשפטהו בכל סוגי העבירות, מנשים שעצורות יומיים-שלושה ועד מאסר עולם". לדברי פרידמן, נכנסה לתחום מאמונה שלמה ביצירת חברה מתוקנת: "אמא שלי אמרה לי שאני שמה את הילדות שלי, הדבר הכי יקר לי, בידיים זרות ואני הולכת ומטפלת בפושעים. זה לא פשוט אבל צריך להיות עם אופי ואמונה שאנחנו עושים את הדבר הנכון. בהסתכלות שלי המדינה שלנו מאד קטנה. מה אנחנו מצפים שיקרה אחרי המאסר? שישתחררו כאריות לטרף בלי שעברו תיקון או שיקבלו כלים שיחזירו אותם יותר מרוסנים או בצורה טובה יותר לחברה? אני מצדדת בגישה הזו כי אני חושבת שזה יהיה טוב לכולם. זה לא מישהו שעושה מאסר ופשע בניו יורק וגר במיאמי. פה כולנו נפגשים. הדלת אצלי מסתובבת הרבה פעמים כי בנות שיוצאות ממני במצב טוב ולא מקבלות בחוץ עבודה מהר מאד חוזרות למאסר".
המפקדת של נווה תרצה חוששת מאומגה וג'יפים?
אחרי שאת כל יומך את מעבירה בקרב נשים, מה גרם לך לצאת דווקא למסע שכולו נשים?
"אני אוהבת טיולים והרפתקאות. זה סיקרן אותי. טיולי ג'יפים והתמודדות עם נשים ומול נשים. זו חוויה שונה מב'נווה תרצה'. את מקבלת דברים שאי אפשר לקבל בטיולים משותפים של גברים ונשים. יש בזה משהו עוצמתי אחר. אני אישית יצאתי למסע מבלי שהכרתי אף אחד, ואני גאה לומר שהמסע תרם לי להכיר את עצמי טוב יותר".
היה משהו שאתגר אותך במסע?
"הנהיגה בג'יפ הרתיעה אותי. אני לא נוהגת ביומיום על ג'יפ, אבל התמודדתי מול זה וזה היה עוצמתי, אם כי היו קטעים שפחדתי. כמו כן, האומגה שעשינו מתחת לאיזה תהום הוציאה ממני כוחות שאמרתי 'וואלה, אני יכולה לעשות את זה'".
מה הפתיע אותך במסע?
"כשאת יוצאת עם קבוצת נשים יש איזושהי סטיגמה מסוימת, אפילו לי. אבל שם הופתעתי מהיכולת של המדריכים לחבר בין כולן ולהחזיר את כולן בלי אינטריגות וכעסים. אחרי הכל, כשמדובר ב-50 נשים ביחד - זה לא פשוט".
איך הנשים הגיבו כשאמרת להן מה את עושה בחיים?
"בהתחלה לא רציתי להגיד במה אני עוסקת אבל כשזה עלה חשפתי. אמרתי להם שאני לא רוצה להיות המפקדת במסע, אלא אני עצמי. אם הייתי נכנסת שוב לתפקיד המפקדת, הייתי מאבדת את הייחודיות והכיף של המסע. זה עשוי להישמע שחצני אבל נשים הסתכלו בסוג של הערצה על זה שאמרתי שאני סגנית. כשחזרנו מהמסע, אפילו יזמנו פעילות משותפת, בין מלכות המדבר לאסירות בכלא. הפעילות הייתה מעצימה עבור כולן. שמחתי מאוד, זה עוד חלק מהעניין של תרומה לקהילה של מלכות המדבר".
לכן, זה גם לא מפתיע שפרידמן ממליצה בחום על המסע וחולמת על הפעם הבאה שתצטרף: "אני בהחלט ממליצה על 'מלכת המדבר', ובעקבותיי, כמה מהחברות שלי יצאו גם כן. אני רוצה לעשות זאת שוב ולהיות מלווה שכן מתוך הניסיון שיש לי אני חושבת שאוכל לתרום לבנות אחרות במסע".