עוד מילדות, שיר קצנל חלמה להיות בת הים הקטנה. שנים לאחר מכן, היא הפכה את החלום למציאות - והיום היא עומדת בראש קהילת בני ובנות הים בישראל. קהילה, המונה נכון לרגע זה, כמעט 2000 חברים. היום (שלישי), היא הגיעה ל"גלית ויואב" וסיפרה מה זה באמת אומר עבורה להיות בת ים - וחשפה מספר פרטים מרתקים על ענף הספורט המתפתח, מרמיידינג.
"להיות בת ים זה אומר שאנחנו נהנים לשחות עם סנפירים של בני ובנות ים", אמרה קצנל והסבירה על מרמיידינג המשלב את אמנות ההופעה והשחייה עם סנפירים, "זאת פעילות גופנית שלא רוצים להפסיק לעשות, כי מרגישים שאנחנו משחקים בתוך אגדה של דיסני. בעוד שבועיים נפתח קורס בפרדס חנה, ואפשר להגיע ללמוד איך שוחים עם סנפירים".
אז את לא מוכרת איזו פנטזיה, אלא פרקטיקה ספורטיבית.
"בוודאי שזאת פנטזיה. רציתי להיות בת ים מאז שהייתי קטנה, ואני לא היחידה. זה התחיל כפנטזיה והמשיך לדרך חיים".
ואיך החלוקה המגדרית? כמה בנות ובני ים יש?
"יש יותר בנות מבנים, אבל יש גם בנים שבקטע. לפני שבוע, הייתי באליפות העולם לבני ובנות ים בסין, שזו תחרות יוניסקס. שם, בן זכה במקום הראשון".
מי אחראי על הסנפירים ההיסטרים? על פי דבריה של קצנל קיימות היום חברויות ייעודיות המייצרות סנפירים בכל רחבי העולם. ולפני שבועיים, חברי הקהילה הגיעו מקושטים בסנפירים המרהיבים לבריכה גדולה ושחו יחדיו.
מה קורה בדייטים?
"אני נשואה ואמא לשלושה ילדים, אבל התגובות ברחוב בדרך כלל מאוד מפרגנות. כל מי שפוגש אותנו בים או בבריכה עם הסנפיר - הוא עף על זה לגמרי".
וזה ממשיך הלאה עם הילדים?
"יש לי ערוץ טיקטוק עם 200 אלף עוקבים, אז הבן הגדול שלי הולך בגאווה ואומר 'אמא, כל הילדות מהכיתה שלי מכירות אותך - והן גם רוצות להיות בנות ים'".