לפני כשבוע שודרה כתבה במהדורה המרכזית של חדשות 13. הכותרת שלה אמרה הכל: "יקר להיות רווק". בכתבה נראו כמה וכמה צעירים בשנות העשרים לחייהם, שסיפרו שהם מוציאים את מיטב כספם על דייטים ראשונים במסעדות יוקרה, שכוללים אוכל, בקבוקי יין ואלכוהול משובח. הם דיברו על כך שדייט בפחות מ-700 שקל "זה לא דייט", ועל נשים שנדהמו מהרעיון שהן צריכות לעשות את הדבר הנורא, הלא תקין והמעליב הזה שנקרא לשלם חצי-חצי.
בתור אחת שפגישות ראשונות עם בחורים עומדות אצלה לרוב על אזור ה-0 שקלים, צפיתי בכתבה מזועזעת ועם פה פעור. לא הבנתי איפה פלח האוכלוסייה שמייצג נשים כמוני, שלא מבזבזות את כספן לדעת בשביל דייט, שבהחלט מציעות לשלם ולעתים גם משלמות, נשים כמוני שיש עוד המון כמותן. איפה אלו שמסתפקים בפשטות ולא באים לעשות פוזות או שופוני.
הכתבה ככלל באה להדגיש שקשה להיות רווק מבחינה כלכלית. ואם זו הייתה המציאות החד-משמעית, הרי שזה גם מסר מאוד חשוב. אבל בת'כלס, חדשות 13, יצא לכם עקום. באתם עם מטרה טובה שפשוט יצאה מהקשרה ורק החזירה אותנו אחורה. כתבה שיש לה מסר מיושן, לא פמיניסטי, ולמען האמת, לדעתי האישית, גם לא כל כך נכון.
אחת הנורמות המפורסמות בעולם הדייטים - את לא משלמת בדייט ראשון, ואם תעשי את זה, הוא יכול לשכוח מדייט שני. הוא קמצן, את תצאי עם גבר כזה? קבוצות פייסבוק כמו ״וידויים של תל אביביים״ מלאים בפוסטים של נשים כועסות על כך ש - ציטוט אמיתי - "הוא נתן לי אשכרה לשים את הכרטיס שלי על חשבון של 80 שקל, הייתי בשוק!"
אני מודה, כשהתחלתי את דרכי בעולם הדייטים גם לי היה לי ברור שהגבר צריך לשלם, כי זה מה שידעתי. אבל כשהתבגרתי - תמיד הצעתי לשלם, או אפילו ביקשתי שיכבדו את בקשתי ונתחלק בחשבון. לא הרגשתי שאני ״נואשת״ או ״קלה״, אלא להפך, אפילו מוערכת יותר.
אז אני לא אומרת שצריך לצאת הפמיניסטית הקדושה ולשלם על כל דייט ודייט רק כדי להוכיח שאת יכולה, אבל לא ימות העולם אם הוא ישלם בראשון, ואת בשני, או ששוקינג - תחלקו חצי-חצי. מחריד, אני יודעת.
דייטים ראשונים ולא ראשונים כאחד אפשר לעשות עם בירה על הים (ציטוט אהוב מתוך הכתבה: "הכי זול זה בירה, אבל מי שותה בירה בדייטים?", אממ... אני?) אפשר לעשות בפארק הקרוב לבית כשכל אחד מהצדדים מביא משהו לנשנש, ואפשר לעשות גם בבר ולהזמין משקה אלכוהולי שלא יעלה על 40 שקלים. לאמיצים ולמקוריים יש אפשרות לעשות גם טיול בטבע, ולקנח אותו בפארק בגלידה. איזה יוקר פסיכופתי, סליחה!
כשכתבתי לראשונה על הכתבה בפייסבוק שלי, קיבלתי תגובה שמשכה את תשומת ליבי: "עם כל הכבוד", נכתב בה, "פגישה ראשונה וגם שניה ושלישית כיף לעשות במקום עם מוזיקה טובה, אווירה ואוכל טוב". אני לגמרי לא פוסלת את הרעיון של אותה בחורה, רק שהיא שוכחת שהיא - א', לא מייצגת את כלל האוכלוסייה, ב' – באת לאכול טוב או לנסות ולמצוא אהבה?
הרי בסופו של דבר, המטרה היא פשוט... לצאת לדייט. להכיר, להתחבר ולראות אם המפגש ביחד זורם לטובה. בהנחה שזה מה שאתם באמת רוצים - אפשר לפנק, להשקיע וליצור חוויה טובה שתיזכר לחיוב, גם אם תעשו משהו הום-מייד שהמחשבה מאחוריו ברורה. אם באנו להכיר אחד את השני ולא את הארנק, למה שנוציא 700 שקל לפחות מבחירה?