"כבר נפרדתי מהעולם, הכנתי את עצמי לצאת מבית החולים בארון קבורה. רק כשדיברתי עם מישהי בת גילי, אמא לילדים, שהחלימה מאותו סוג סרטן והיום היא חיה ובריאה, קיבלתי תקווה שגם אני אצא מזה" - כמה שעות אחרי שרלי שלום, בת 33 ואם לשניים מרמלה, קיבלה את תוצאות בדיקת הדם שעשתה, היא כבר הייתה באשפוז שממנו יצאה רק אחרי חודש וחצי. לאחרונה היא השתתפה, יחד עם נשים נוספות, בפרויקט עיצוב של טרמינל איקס ושל המותג טיקי התומך בחולים ובמחלימים מסרטן - ובמסגרתו הן עיצבו חולצות המספרות את סיפורן בשאיפה להעניק השראה לנשים נוספות.
"בתחילת 2021 עשיתי בדיקת דם בגלל סימנים כחולים שהופיעו לי בגוף והרגשה כללית שהייתה לי שמשהו לא תקין", מספרת שלום בשיחה עם mako. "בערב הגיעו התוצאות דרך האתר ועשיתי את הטעות של לחפש את המשמעות שלהן ברשת – ולמרות שגוגל תמיד אומר שיש לך סרטן, הפעם הוא צדק. התקשרתי לאחות של כללית, שלחו לי אמבולנס ועשו לי בדיקות כל הלילה".
בבוקר נמסרה לשלום ולבעלה האבחנה - לוקמיה ופגיעה במערכת החיסונית שבעקבותיה היא נאלצה להיכנס לבידוד באופן מידי. "הרגשתי פחד מטורף, הייתי בטוחה שמשאירים אותי שם עד שאני אמות", היא אומרת. "ניסיתי לדלות מידע מהרופאה על אחוזי ההחלמה אבל היא אמרה שאי אפשר לדעת כי כל גוף מתמודד עם זה אחרת, ושרק אחרי שיראו איך אני מגיבה לטיפול הכימותרפיה הראשון ידעו יותר טוב מה הסיכויים שלי".
במקביל נאלצה שלום להתמודד גם עם המרחק מילדיה, כאשר הקטנה הייתה אז בת שנה וחצי ועדיין ינקה. "הכרחתי את עצמי לא לחשוב על ההתמודדות הזו, זה גמר אותי", היא מספרת, "בגלל הגמילה הפתאומית כל החזה שלי היה עם גודש, הייתי שואבת את החלב וזורקת אותו כי זה היה כבר חלב עם תרופות, היא לא הייתה יכולה לשתות אותו".
בתחילה ניסתה המשפחה להסתיר את מצבה של האם מבנה בן השש, אבל אז הבינו שהאמת עדיפה על הערפל: "אף שלא סיפרנו לו מה קורה הוא כנראה שמע את סבא וסבתא, כי יום אחד דיברתי איתו בווידאו והוא אמר לי – 'אמא, את עומדת למות?', כי הוא שמע את המילה סרטן וידע שזה משהו שמתים ממנו", אומרת שלום. "ואז הכנסנו אותו לעניינים, שיתפנו אותו והמחשנו לו את מה שקורה בגוף עם התאים שהם כמו חיילים טובים וחיילים רעים, ושהטובים תמיד מנצחים".
כשהגיעו תוצאות הטיפול הכימותרפי הראשון קיבלה שלום סוף סוף חדשות טובות – הגוף מגיב טוב לטיפול. "הבנתי שאני עוברת את זה ואני יוצאת מפה בריאה", היא מספרת. כשסיימה את הטיפולים חזרה הביתה, אבל תהליך ההחלמה הנפשי היה ארוך הרבה יותר. "הכל היה נראה לי חסר משמעות, שום דבר לא הצליח לעניין או לתפוס אותי. הכל היה זמני ועלוב. זה הפך לי את החיים. רציתי לעשות דברים שיתרמו לעולם ופשוט לא הצלחתי למצוא את זה בתוך עצמי".
"את מרגישה באמת כמו גיבורת על"
מתוך תחושת הריק הזו, מתארת שלום, היא הצטרפה לפרויקט שבמסגרתו לקחו המשתתפות - כולן חולות או מחלימות מסרטן - חלק בעיצוב חולצות עם הכיתוב: ?I’m a superhero - What’s your super power.
"במהלך האשפוז הכרתי את יעקב הרשקוביץ, מנכ"ל עמותת "מחוברים", ודרכו הגעתי לשיתוף הפעולה הזה", היא נזכרת. "הרגשתי שזה משהו שאני רוצה לעשות – חלון לבטא את מה שעברתי ולעזור לחולי וחולות סרטן. כשאת עוברת דבר כזה את מרגישה שאת בדרך ללא מוצא, ואת מרגישה באמת כמו גיבורת על כי זה משהו שאת חייבת לגייס בשבילו כוחות שלא ידעת שקיימים בכלל, כוחות שהסביבה והרופאים לא יכולים לתת לך, את צריכה למצוא אותם בך. אני גם אוהבת שהכיתוב מזמין אחרות להתבונן פנימה ולגלות מה הכוחות שלהן".
"לאורך חיי הסרטן תמיד היה ברקע", אומר סהר כהן, בן 26 מנהריה, מייסד טיקי, מותג המקשר בין מעצבי אופנה ובין חולים ומחלימים. "בת דודה שלי נפטרה מסרטן השחלות, אח שלי חלה והחלים פעמיים, ואמא שלי נפטרה לפני חמש שנים מסרטן השד". את המותג הוא הקים בעזרת תרומות כספיות, שהצטברו מאז לסך של רבע מיליון שקלים.
את ההשראה, הוא מספר, קיבל מאמו. "היא הייתה אישה מאוד חזקה ודומיננטית. השתתפה בעשרה מרתונים , הפעילה מעגלי נשים להעצמה והתעסקה בקואוצ'ינג ובהילינג. לאורך החיים האישיים שלי היו לי המון אתגרים, ואמא שלי הייתה משהו יציב מאוד – אישה שהיא מפרנסת יחידה בבית עם ילד חולה סרטן. אני מעריץ את היכולות שלה ואת מה שהיא עשתה. אנשים עד היום שולחים לי הודעות לגביה, היא הייתה יזמית ופעלתנית, אישה באמת מיוחדת. לקח לי שנה עד שקמתי מהדאון הקשה אחרי שהיא נפטרה".
מתוך רצון להרחיב את המותג ולהגדיל את כספי התרומות פנה סהר לרשת האופנה טרמינל איקס. "התחלתי לספר להם עלינו ואחרי משפט וחצי הם כבר אמרו שהם יהיו מאחורינו בכל מה שנצטרך. עיצבנו דגם בשני צבעים, שהמסר שלו מרכז את סיפורן של כל הנשים שלקחו חלק בדבר הזה.
רגע אחד בחופשה שבה היה נתן לו הזדמנות לעצור את שטף המשימות שיש לו כמנהל ולהתבונן במשמעות העשייה שלו: "הייתי בפיליפינים ונרדמתי על החוף. חלמתי שאני רואה את אמא שלי ואומר לה: 'אמא, תרמתי בשמך רבע מיליון שקלים'", הוא מספר. "היא לא דיברה, רק חייכה. וזה מאוד נגע בי".