זאת סוגיה שכל הורה לבנות נוער מכיר היטב: בחוץ קר, הבת המתבגרת יוצאת החוצה כשהיא לובשת רק חולצה דקה ואנחנו ההורים לא מבינים איך לא קר לה. הבוקר התארחה באולפן "פאולה וליאון" ד"ר טלי סטולובי, מפתחת גישת סטיילינג תרפי, וסיפרה על הקשר בין החפצה עצמית ובין רגישות לקור אצל נערות.
"הכל התחיל מאיזו תמונה מפורסמת בבריטניה של חבורת נערות שעמדו מחוץ למועדון בקור של מינוס 12 מעלות בשמלות מיני", סיפרה ד"ר סטולובי, "התמונות הפכו להיות ויראליות והחוקרת רוקסן פליג והשותפות שלה יצאו למחקר. הן ניגשו פיזית למאות נשים שעמדו מחוץ למועדונים בלילה כשהגיל הממוצע שלהן הוא 22. הן צילמו אותן ואת כמות העור החשוף לקור ונתנו להן שאלון של החפצה עצמית. הן מצאו ממצא מטורף: ככל שרמת ההחפצה העצמית עולה כך האישה מדווחת על פחות קור. המחקר גם הראה שככל שהגיל עולה כך רמת החשיפה ירדה. ככל שהאישה הצעירה הייתה יותר בוגרת כך היא לבשה בגדים יותר ארוכים והיא דיווחה יותר שקר לה".
"זה לסבול כדי להיות יפה", הסבירה ד"ר סטולובי, "נשים סובלות כדי להיות יפות, אנחנו גדלות על זה. השאלה היא איך זה מנהל אותנו ועד כמה זה מנהל אותנו. לבוש הוא כלי לביטוי עצמי, וכהורים אנחנו לא רוצים לסגור למתבגרים ולמתבגרות שלנו ערוץ חמצן, זה הבגדים שלהם. הרשות להתלבש זה גם חלק מפמיניזם".
זה טבעי שנערות מתעסקות הרבה במראה חיצוני?
"הבנות שלנו חיות בעולם שנורא מדגיש מראה חיצוני. אנחנו כאימהות צריכות לקחת את כל הנושא של הלבוש ולהשתמש בו. במקום שהבגד יהיה כלי להציג את הגוף, כסוג של תצוגה, בוא נדבר על בגדים כסוג של סיפור, כסוג של אמירה".
לא לשאול את הבנות למה הן מתלבשות ככה?
"לא לשאול, אלא להתחיל להגיד 'מה את רוצה להגיד דרך הבגדים?', 'מה את אוהבת?', 'איך את אוהבת שזה נראה?' 'מה הסגנון שלך?'. הדוגמא הכי טובה זה אנחנו האימהות, כי זה פוגש גם אותנו. גם אנחנו מוכנות לסבול כדי להיות יפות".
נשים נפגעות מינית בלי קשר למה שהן לובשות
מי שעוד התארחה באולפן היא נועה כהן ארנר, פמיניסטית ואקטיביסטית שפרסמה לאחרונה פוסט בעמוד הפייסבוק שלה בו סיפרה שהיא נחשפת להערות בנוגע ללבוש החושפני שלה, "ברגע שאני לבושה חשוף זה יוצר ראייה מבחוץ שזה זול. אם אני במועדון, בחור יכול להרגיש שמותר לו לגעת רק כי אני לבושה חשוף. הבגד בעצם מדבר בשבילי במקום שהפה שלי יאשר האם אני רוצה והאם לא. ואני אף פעם לא מתכוונת שהבגד יאשר או יתנגד".
"אני חושבת שלהמון בחורות ונערות כמוני יש את התחושות האלה. הרצון לתשומת לב, להרגיש נחשקת זה קיים וזה לא בהכרח משהו רע. זה צורך טבעי ואנושי שיראו אותי ושיתייחסו אליי. אבל זה אף פעם לא אומר שאני רוצה שיחצו את הגבול".
"הייתי הולכת לבית הספר והיו מציקים לי", שיתפה כהן ארנר, "זה היה בית ספר לאומנויות, לא הייתי חייבת ללכת עם תלבושת אחידה. הייתי מקבלת הערות, לפני בית ספר ואחרי בית ספר. הערות ברחוב על בסיס המראה החיצוני שלי, זה לא היה תקשורת של משפטים. זה שריקה, צפירה. בגלל זה היום אני רוצה שיתסכלו בי מעבר, יש לי מעבר. אני רוצה להעמיק את עצמי ולהעביר את זה הלאה. אז התחלתי ללבוש רק סגור. רק בגדים רחבים. יש כאן משהו שאני מפסידה כי אני כן אוהבת לחגוג את עצמי, אני אוהבת לשחק עם הפלירטוט הזה, לצאת, להיראות טוב".
לסיכום אמרה ד"ר סטולובי כי מחקרים מראים שאין קשר בין לבוש לתקיפות מיניות. "תוקפים נשים בכל בגד שהן לובשות. כמי שעובדת כבר כמה שנים עם נפגעות טראומה מינית, אני יכולה להגיד שנשים נפגעו בלי קשר למה שהן לבשו. חלק מהנשים לא בטוחות במרחב הציבורי וחלק מהן לא בטוחות גם במרחב הביתי. בואו נעשה הפרדה בין זה לבין הבגדים. זה שהילדה שלנו יוצאת בחולצת בטן, וזה לא אומר שאני אוהבת חולצות בטן, זה לא אומר שיפגעו בה. מה שאנחנו כהורים יכולים לעשות זה לחזק את החיבור פנימה".