דמיינו לעצמכן שכל הנשים בארץ היו עוזבות עכשיו את העבודה שלהן ויוצאות לכיכר כדי למחות על פערי השכר, על האפליה במקומות העבודה, על העבודה הנוספת בבית שלא נספרת, על "חופשת" לידה מגוחכת, על היעדר מסגרות טיפול ראויות לפעוטות ועל האלימות נגד נשים על כל סוגיה.
זה בדיוק מה שקרה השבוע לפני 41 שנים, ב-24 לאוקטובר, 1975.
ביום שישי בשעה 12:00 בצהריים איסלנד עצרה נשימתה כשכל הנשים לקחו לעצמן את המשך היום חופשי. הן הניחו את המקלדות, התחבושות, הספרים והמחברות, הורידו את הסינרים והשאירו את הכלים בכיור. שחקניות עזבו את הבמות, מורות עזבו את הכיתות, נציגות שירות חייכו כשמנהלים עצבניים עקבו אחריהן מהחלון, אמהות ומטפלות העבירו את הילדים לאבותיהם, הן לא עשו את הקניות לארוחת הערב ולא חזרו הביתה. המפעלים עברו לחצי תפוקה, המטוסים קורקעו, החולים לא טופלו, הטלפונים לא נענו והעיתונים לא הודפסו. הודעות קוליות הושארו במשיבונים : "כל העוזרות האישיות מחוץ למשרד עד המאה הבאה או עד לשחר של שוויון זכויות - מה שיבוא קודם".
מהשעה 12:00 בצהריים עד חצות הלילה, יום שאותו הגברים יזכרו כ"יום שישי הארוך", 90% מנשות איסלנד עזבו את מחויבויותיהן כדי לראות מה יקרה בלעדיהן. נמאס להן. הן רצו למחות נגד אי השיוויון הכלכלי: נגד שכר לא שווה ונגד אפליה במקומות העבודה (נשים השתכרו אז 60% מגברים), נגד מציאות מעוותת בה כל עבודת הבית לא נחשבת בכלכלה, נגד הכריעה תחת נטל הטיפול בילדים ונגד האלימות נגד נשים. 25,000 נשים זרמו והתאספו בכיכר הבירה רייקיאוויק כדי להשתתף בצעדה. הן הגיעו מכל קצוות הקשת החברתית, מכל המפלגות הפוליטיות והאמונות דתיות. חלקן שרו בקול, אחרות עמדו בשקט וחלקן בכו. הן הקשיבו לנאומים ונשאו שלטים שקוראים לשיוויון, קדמה ושלום. בהגיע שעת חצות רובן הלכו הביתה מלבד עובדות העיתון הגדול במדינה, שהתגנבו למשרדיהן והדפיסו מאמרים לעיתון של מחר - גיליון שלם שהוקדש לשביתה.
הכסף מדבר
כל זה התחיל כשנשות קבוצת ה"גרביים האדומות"-קבוצה פמיניסטית באיסלנד החליטו שנמאס להן וקבעו ששביתה היא הפתרון. הן הבינו שרק כשהכסף מפסיק לזרום, אנשים שמים לב. הן תכננו והובילו את השביתה, גברים רבים התייחסו לפעולה המתוכננת כ"בדיחה ענקית". אך בזמן האירוע, כשאיסלנד כמעט נאלמה דום, כולם התחילו להבין את הפואנטה. שנה לאחר השביתה ב-1976, הוקמה הוועדה לשיוויון מגדרי שהעבירה את חוק השיוויון המגדרי האוסר אפליה מגדרית במקומות עבודה ובבתי ספר. חמש שנים לאחר מכן ב-1980 איסלנד בחרה את האישה הנשיאה הראשונה בעולם, ויגדיס פינבוגדוטיר, אם חד-הורית לילדה קטנה, שהחזיקה בתפקיד ארבע קדנציות במשך 16 שנים.
לשביתה היו אפקטים חברתיים-פוליטיים חזקים אך היא עדיין לא צמצמה לחלוטין את פערי השכר באיסלנד. בשנת 2005 הנשים שבתו שוב כדי למחות על פערי השכר, נשים השתכרו אז 65.6% מהגברים, לא שינוי גדול משנות ה-70. היום הפער צומצם, אך לא נעלם, כשנשים משתכרות באותה עבודה, 80% מהגברים.
היום האיסלנדיות חוגגות את "יום העבודה החופשי של הנשים", יום זכרון לאומי לכבוד אותן נשים אמיצות של אז. איסלנד היום מככבת זו השנה השישית בפסגת המדינות בעלות השיוויון המגדרי הגבוה ביותר בעולם, והיא זוכה לכינוי "המקום הפמיניסטי ביותר בעולם" עם ההשתתפות הגבוהה ביותר של נשים בשוק העבודה - 88%, עם מסגרות טיפול בילדים מסובסדות , תקופת הלידה משולמת של חצי שנה וההשתתפות הגבוהה ביותר של נשים בפוליטיקה המקומית והארצית . בשנה שעברה איסלנד אירוחה את הכנס הראשון לשיוויון מגדרי לגברים, כדי להדגיש ששיוויון מגדרי דורש גם מגברים לעבוד לטובת השינוי וכמובן שהשינוי הוא טוב גם עבורם.
המשבר הכלכלי
איסלנד סבלה מאוד במשבר של 2008 ונפלה מפסגת החברות העשירות בעולם לסף פשיטת רגל בעיקר בגלל פעילותם הכושלת של בנקאים ופוליטיקאים, שברובם היו גברים. הבנק היחידי באיסלנד שיצא מהמשבר ללא פגע היה בנק שהוקם ע"י שתי נשים שרצו להכניס ערכים "נשיים" לסקטור הפיננסי ונמנעו מלהשקיע במוצרים בעלי סיכון רב. המשבר הביא לגל של בחירה בנשים לתפקידי מפתח, בבחינת "פחות טסטוסטרון פחות סיכונים לחברה", כולל בחירה בראשת ממשלה אישה, ג'והנה סיגורדוטיר, האישה הלסבית המנהיגה הראשונה בעולם. במרץ האחרון היתה איסלנד המדינה הראשונה והיחידה שהכניסה את מנהלי חברות הפיננסיים שגרמו למשבר לכלא בלב אוקיינוס הקרח רחוק מהציביליזציה.
תראי איך אצלנו
המצב בישראל גרוע מהמצב של איסלנד בשנות ה-70: רק כמחצית מהנשים בישראל משתתפות בשוק העבודה, אישה בישראל משתכרת פי פחות 67% משכרו של גבר. 91% מהנשים שכירות, רובן עובדות במקצועות הטיפול המאופיינים בשכר הנמוך וחוסר הערכה חברתית, 67% מהעשירון התחתון בחברה הן נשים, רק 15% מהנשים נמצאות בתפקידי מפתח בחברה- 6% מנכ"ליות ו-4% בראש דירקטוריון והמעורבות של כלל הנשים בפוליטיקה בישראל היא מהנמוכות במדינות המפותחות.
אפליה במקומות העבודה - אישה יולדת בישראל זכאית רק לשלושה חודשי חופשת לידה בתשלום ונשים רבות סובלות מאפליה מגדרית במקומות העבודה - בעיקר על רקע הטיפול בילדים, ההיצע והנגישות למסגרות טיפול מסובסדים לגיל הרך נמוכה מאוד ורוב הפעוטות לאמהות עובדות נמצאים במסגרות פרטיות יקרות המהוות חסם ליציאה לעבודה ולקידום בעבודה.
אלימות נגד נשים - אחת מכל שבע נשים בישראל היא קורבן לאלימות במשפחה ועל פי מדד הביטחון של המשרד לביטחון פנים כ-70% מהנשים בישראל חיות בחרדה מתמדת מפני תקיפה מינית.
אז מה אתן אומרות, נשים יקרות, לא הגיע הזמן שנלמד קצת מהאיסלנדיות ונאמר לא עוד! אם לא נדאג לעצמנו אף אחד לא ידאג לנו.