מכיוון שהמשתתפים מציינים באודישנים מה הטעם שלהם ולמי הם נמשכו עד היום, הציפייה הבלתי נשלטת מצדם שיקבלו זאת מיד. הפער בין הציפייה למציאות מוליד אכזבה וקושי שלא תמיד ניתן להתגבר עליהם.
במהלך חיינו נדלק או נתאהב במי שהופך להיות ה"טעם" שלנו ואותו נחפש בשיטתיות. טעם הוא דבר נרכש שיכול להשתנות בהתאם לחוויות הרגשיות שאנחנו עוברים עם אותו בנאדם, אך האם הוא נתון לשינוי?
מתחת למעטה השריון שעוטה על עצמה, יתכן שרינת סובלת מביטחון עצמי מאוד נמוך. היא יוצאת רק עם אנשים שנראים ממש טוב, כפי שהטיחה בפרצוף לדניאל החמוד שהתכווץ כולו. בעבודתנו אנחנו נתקלות הרבה בתופעה וקוראות לה Trophy, מלשון גביע או מדלית ניצחון: חסרי ביטחון הרבה פעמים יחפשו מישהו אטרקטיבי אובייקטיבית, מאלה שכולם יעופו עליו, על מנת לשדר שאם הוא איתם, הם בטח שווים.
למה רינת לא מסוגלת להימשך למישהו כמו דניאל? הרי הוא אחלה בנאדם. יש מצב שהם מתאימים באופי ושכיף להם; יש ביניהם הומור משותף ותחומי עניין דומים והוא טוב לב ונשמה כפי שביקשה. בקיצור, הנה מישהו שיאהב אותה ויראה אותה באמת - אבל רינת לא יכולה להיות עם טיפוס כזה, כל עוד היא לא אוהבת את עצמה באמת. מבחינת אנשים עם בטחון עצמי נמוך, אם מישהו רוצה אותם - זה אומר שהוא סתם אפס. זוהי תסמונת גרואצ'ו מרקס - אני לא מוכנה להיות חברה במועדון שמוכן לקבל אותי. עד שרינת לא תעשה תהליך עם עצמה כדי לפתור את בעיותיה, היא לא תוכל להיות באמת בזוגיות אמיתית, קרובה ונכונה.
מעניין גם להתעכב לגביה בשאלה האם יש לסביבה החיצונית שלנו השפעה עלינו לטוב ולרע, ובמיוחד בדייטינג ובחירת בני זוג. התכנית בשבוע הקודם נחתמה בסצנה בה מיד לאחר החופה רינת מלמלה "לא, לא, לא, לא", ומיד הגיעו חברותיה והרימו לה על דניאל שהוא אחלה בחור ובנאדם מעולה ואיזו אליטה היא המשפחה העשירה שלו וכו'. עבורה, כבת לעולים מבאר שבע שמתפרנסת בדוחק כאחות, ברור שיש לכך אימפקט מסוים. אך האם זה יוצר גיים צ'יינג'ר שהופך את הקערה? כפי שנראה, כלל לא בטוח.
העבר של מעין מכשיל את העתיד שלה עם בן
קו מקביל לגבי חוסר ביטחון עצמי ו"מה יגידו" נמתח גם למעין ובן. בשבוע שעבר היא שאלה אותו את שאלת הקיטבג על מחשבותיו כשראה אותה לראשונה ונענתה בכנות, ועכשיו היא אוכלת סרטים. מעין כל כך למודת אכזבה מכך שגברים לא מגדירים אותה כ"הטעם" שלהם אבל כן נמשכים אליה מאוד, כשהשבוע ראינו כיצד תשובתו הצפויה של בן גרמה לה להסתגר ולהתרחק. היא מראה לנו בצורה מוחשית איך העבר מכשיל לנו את העתיד. כשאתה מגיע פגוע מנזקי העבר, אתה מיד משליך את הטראומות שלך על הסיטואציה הנוכחית שלא קשורה למה שקרה לפני. בן הוא בנאדם חדש שפגשה הרגע, אבל מיד היא מנסה להבין האם גם הוא יפגע בה ובמו פיה מציבה מכשול לקשר ביניהם. שאלתה היתה מיותרת ותשובתו מיד שמה חוצץ ביניהם, מה שהוביל השבוע לריחוק ולהרגשה מצדו שהוא לא בסדר. על זה נאמר שאם את לא יכולה לסבול את החום, התרחקי מהמטבח!
בן, מצדו, הסביר למעין שזה הדפוס שלו ובדיוק בשביל זה הגיע לחתונמי, להילחם בקיבעון בראשו שלא הביא אותו עד כה למקום טוב. זו נקודה ששווה להתעכב עליה - כיצד נהרוס במו ידינו משהו שיכול להיות נפלא עבורנו. אם הוא היה נכנע למה שהראש אומר ולא מקשיב ללב, הוא לא היה מגלה עד כמה מעין מתאימה לו. הרי הוא כל הזמן מציין כמה כיף להם ביחד. אז נכון שהמבחן האמיתי יקרה כשיחזרו למציאות חייהם, כשיצטרך להתמודד עם תגובות הסביבה שאולי יערערו אותו. אבל עצם המוכנות ברגע הראשון להגיד פאק איט, טוב לי ואני הולך עם זה בלי לחשוב יותר מדי, זה מהמם.
כמו כפפה ליד?
גם אצל מאי התרחישים דומים למקבילותיה. על פניו נראה שעם משה הכל דבש. הם צוחקים, נהנים, כיף חיים. אבל... גם היא אוכלת לעצמה את הראש בחוסר ביטחונה ובהשלכות עצמיות בהשפעות העבר. כתסביך ילדות היא תופסת עצמה כמכוערת, וסוברת שמה הסיכוי שמישהו אי פעם יחשוב שהיא יפה. היא לא מרגישה מספיק בטוחה מול משה כדי לשאול זאת ישירות, אבל סוחטת ממנו מחמאות בכל הזדמנות. מאי נכנסת בלחץ וחרדה אל הקשר, פן משהו יתפקשש וכך מבשלת סיר לחץ ויוצרת מעין נבואה עתידית שלבסוף עוד תגשים את עצמה. כשהיא אומרת למשה שתהיה תקופה טובה, הוא ענה לה "את חושבת? אני מאוד מקווה". ואז היא שואלת אותו, ספק האם לצורך - "למה אתה אמר את זה וממה אתה מפחד?". הוא משיב ש"מהלא נודע" והיא עונה שאין מה לפחד ממה שלא יודעים. אבל נראה שהיא זו שעושה לכך השלכה עצמית בחוסר ביטחונה הרב, ומחפשת לפחד במקום להנות מהרגע לכאורה כמו משה הנינוח.
משה אומר את כל המילים הנכונות, למאי וגם לנו מעבר למצלמה, אבל מדבר באינטונציה שאינה משכנעת, כאילו שלא מאמין לדברים שאומר. לתחושותינו הוא כל כך רוצה כבר למצוא את האחת, ועל הנייר מאי מתאימה כמו כפפה ליד, כשהוא מנסה לשכנע את עצמו שזה זה. כרגע הוא משחק את המשחק, אבל אנחנו חושדות שאין ביניהם משיכה מטורפת.
שליטה ומסגרות
עוד אזעקות חוסר ביטחון עצמי נמצא בזוג החדש, גיא ומתן. גיא גבר אלפא שלא נקשר לאף אחד. הוא לא נידי, גברי מאוד, מצליח ועם OCD חמור שנראה כי מצביע על בעיית שליטה. זה אולי נקשר לתסביך העצמי שסיפר לגבי שאיפה להצטיינות יתרה בכל מעצם חיפוי על היותו גיי. ואילו מתן המותק הוא נידי, מרצה, מבטל עצמו בזוגיות, נפגע אלף פעמים בחיים ומגיע סופר סקפטי וחסר ביטחון. כאיש קבע שמעיד על עצמו כטיפוס של מסגרות, על פניו נשמע שיתאים למסגרות של גיא ולאובססיות שלו.
מסתבר שכחודש לפני החתונה מישהו ניסה לשדך ביניהם, מתן היה בעניין וגיא לא. שזה בדיוק ממצה וימצה את כל סיפור מערכת היחסים ביניהם. מכאן מתן מיד מרגיש את אותו חוסר הביטחון מול גיא, שהוא לא ירצה אותו ובטוח ידחה אותו כמו שקורה לו תמיד. גיא, לעומתו, משדר למתן ביטחון ואושר שזה דווקא הוא שהתגלה לו בחופה. מכאן צפוי שמתן יתחנף ויעשה הכל שיאהב אותו, וגיא יישאר קצת מרוחק ובלתי מושג. עד כאן בחיים עצמם. אבל מעניין לעקוב האם השניים ישכילו לשחרר את דפוסי העבר. מתן יצטרך לעמוד על שלו ולא לבטל את עצמו, ואילו גיא יצטרך לפתוח את הלב ולהתקרב כדי לתת למתן ביטחון שהוא נשאר איתו.
ולקינוח, קיבלנו את הרמזים הדקים בינתיים סביב קטיה וליאור. על הנייר - מושלם! הוא כבר ציין בפניה (ואולי יותר מגבול הסביר) שהיא בול הטעם שלו. והיא עפה עליו שהוא גבוה, כי כמובן שזה הכי הכי חשוב. אבל שניהם כרגע מגיעים עם לב כל כך סגור ומבוצר, שצריך להמתין ולראות איזה שדים יצוצו שם.