ד"ר שקמה ברסלר
ברלסר (42) נולדה בצפון הארץ, היא חוקרת במכון ויצמן למדע ופיזיקאית המשתתפת במחקר מאיץ החלקיקים בשווייץ. ב-2013 הקימה במכון קבוצת מחקר במחלקה לפיזיקת חלקיקים ואסטרופיזיקה. היא פעילה חברתית, מיוזמי מחאת הדגלים השחורים ואמא לחמש בנות.
מדוע המאבק חשוב לך?
"אני רוצה לגדל את הבנות שלי ולחיות בעצמי במדינה חופשית. במדינה שיש בה שוויון זכויות והזדמנויות ללא שום הבדל, במדינה שלא צריך לחשוש להביע בה דעות. במדינה שאפשר להתקדם ולהתפתח בה ללא קשר למוצא או למקום שבו נולדת. זה נשמע כמו קלישאות, אבל קלישאות לא נוצרו סתם ככה. זה מאבק על המדינה שאנחנו רוצים לגדל בה את הילדים שלנו. מדינה המתבססת על עקרונות של שוויון, חירות, זכויות אדם, עידוד השכלה – וכל מה שמאפשר שגשוג והתפתחות אישית.
"מטרת המאבק נשארה כמו שהייתה מהשבוע הראשון: עצירה מוחלטת של החקיקה, הסרת אקדח החקיקה הדיקטטורית מעל הרקה של כולנו והתחייבות ששינויי עומק בשיטת המשטר הישראלית יתקבלו בהסכמה רחבה".
איך המחאה משפיעה עלייך כאישה?
"נשים תהיינה הראשונות להיפגע. למעשה, אחד החוקים הראשונים שהממשלה כבר העבירה מרחיב את הסמכויות של בתי הדין הרבניים שבמהותם מפלים נשים. האיום על נשים במדינות שהן לא דמוקרטיות הוא צמצום חופש הרבה יותר גדול. החקיקה רוצה להפוך את המרחב הציבורי שלנו למרחב הציבורי שלהם. לתפיסת עולמי זה פחות טוב".
מה רגע השיא שלך במחאה?
"יש המון רגעי שיא. אני חושבת שההתפרצות הספונטנית של מאות אלפי אנשים בשעות הערב המאוחרות אחרי פיטורי גלנט הוא הרגע עד כה. הקריאה הספונטנית הייתה לדעתי כי בסוף מחאה היא אנשים. ראינו את הציבור האמיתי אומר את דברו".
עורכת הדין דפנה הולץ לכנר
הולץ לכנר היא מומחית במשפט חוקתי, מייצגת עותרים בבג״ץ, בין היתר בעתירה שהוגשה נגד כהונת נתניהו בתפקיד ראש ממשלה כנאשם בפלילים, בעתירות ניגוד העניינים ובעתירה לביטול מינויו של דרעי לתפקיד שר. היא אמא לארבעה, שלושה בנים ובת, שניים מהם בשירות סדיר - האחד בכיפת ברזל בצפון והשני בשירות מודיעין.
מדוע המאבק חשוב לך?
"מדינת ישראל לא יכולה להיות מונהגת על ידי אנשים שיש דופי ביושרם ובהיותם אזרחים שומרי חוק. בראש המדינה, כמי שצריך לתת דוגמא לאזרחיה, צריך לעמוד אדם שאינו נאשם בפלילים בעבירות חמורות שיש עמן קלון, קל וחומר אדם שאינו נאשם בעבירה החמורה ביותר של שחיתות שלטונית בספר החוקים - היא עבירת השוחד. הדבר הזה משליך על כל שדרת התפקידים שמתחתיו ועל הנורמות של נבחרי הציבור בכלל. כעת אנחנו נוכחים איך הדבר משחית ופוגע בחוקי מדינת ישראל ואפילו בחוקי היסוד שאנשים מסוג זה מנסים לחוקק.
"אני חושבת שהמטרה האמיתית של המאבק היא להרחיק מהשלטון אנשים שמצויים בניגוד עניינים כה עוצמתי, בין ענייניהם האישיים והגורליים הקשורים לחירותם האישית, לבין אחיזה במושכות השלטון, תוך השפעה אינסופית על כל חברי הכנסת בקואליציה ועל כל שרי הממשלה. אנחנו, אזרחי ואזרחיות המדינה, זכאים לכך שמי שמנהל את המדינה שלנו וקובע את גורלנו יהיה אדם נקי כפיים, שאין כל דופי בהתנהלותו, באופן שיהיה לנו ברור שהוא פועל רק לטובת האינטרס הציבורי, כלומר לטובתנו".
איך המחאה משפיעה עלייך כאישה?
"ראשית אני לא מתלהבת מקטלוגי כאישה או כגבר. אני אדם שנאבק על חירותו ועל זכויותיו, מתוך העיקרון היסודי שתפקידה של מדינה לאפשר לכל פרט בה לחיות את חייו על פי הגדרתו ורצונו, כל עוד הוא אינו פוגע באחרים. זה העיקרון הבסיסי בדמוקרטיה. כאישה מעולם לא הרגשתי איזושהי הגבלה של יכולותיי האישיות ואינני אוהבת שמקטלגים אנשים על פי מינם, על פי הלאום שלהם, על פי האמונות שלהם, על פי נטיותיהם המיניות וכו.
"נכנסתי למאבק הזה לפני שלוש וחצי שנים. ברגע שראיתי שראש הממשלה של המדינה שלי, שהוגש נגדו כתב אישום בפלילים, בוחר לצאת לציבור ולהודיע בפומבי שצריך 'לחקור את החוקרים', במקום לעשות את המתחייב ולהודיע שכנאשם הוא אינו יכול לנהל מדינה ועל כן הוא מחליט להתפטר מתפקידו ולהילחם להגנתו. באותו הרגע בדיוק אני הבנתי את עומק הצרה של מדינת ישראל ואת השתלשלות הדברים כפי שקרו באופן מדויק מאותו רגע ועד לרגע זה ממש. הבנתי שהנאשם לא עוצר את עצמו ולא מבין (או לא רוצה לעשות את מה שמובן ומתחייב), שכשיש כתב אישום שכותרתו: 'מדינת ישראל נגד נתניהו', תיפתח כאן מלחמה של 'נתניהו נגד מדינת ישראל'. באותו רגע הבנתי את עומק השבר אליו תדרדר המדינה כולה, בדיוק כפי שאנחנו נוכחים כרגע. הוכחה לכך שהדברים אכן נצפו כבר באותה העת, ניתן למצוא בפרק של ניגוד העניינים, שכתבתי במסגרת העתירה למניעת כהונתו שאותו קראו 11 השופטים של בבית המשפט העליון באותה עתירה, שם טענתי בשם חברי 'מבצר הדמוקרטיה' שנאשם בעבירות כאלו חמורות לא יכול לכהן בתפקיד ראש ממשלת ישראל. קריאת הדברים היום, לאחר שלוש שנים, מלמדת שכל מה שקורה כרגע היה צפוי והיה מונח לנגד עיניהם של השופטים שפסקו שהוא רשאי להמשיך לנהל מדינה. הכול היה כתוב שם. מאז אותו הרגע הדברים רק מחמירים. בהמשך נדרש היה לחייב את נתניהו בבג״ץ שיקיים את הסדר ניגוד העניינים שהוא עצמו התחייב לקיים בפני 11 השופטים כדי לזכות בכהונה שלו, ולאחר מכן כל העתירות הנוספות".
מה רגע השיא שלך במחאה?
"אני לא מחפשת שיאים אישיים. רצה הגורל שהמומחיות המקצועית הספציפית שלי היא בתחום המשפט הציבורי, תחום שהוא קריטי במאבק הציבורי הזה, ולכן אני שם. כשבחרתי בתחום לפני 28 שנים הדבר נעשה מתוך הרצון והמוטיבציה לקדם ולהגן על זכויות האדם, על שלטון החוק ועל מנהל ציבורי תקין"
רס''ן במיל' אורה פלד נקש
פלד נקש האישה הראשונה שסיימה קורס חובלים וחובלת במילואים, היא הייטקיסטית ואמא לשניים. מהנדסת מערכות מידע, בעלת תואר שני בעיצוב תעשייתי מבצלאל. עובדת בתחום פיתוח התוכנה בחברה בינלאומית, וחברה בפורום דבורה בוועד המנהל של עמותת מגדלור - ארגון בוגרי ובוגרות קורס חובלים.
מדוע המאבק חשוב לך?
"מה שהוציא אותי בבית זה בג"צ אליס מילר. המארגנים חיפשו מישהי שהושפעה ישירות מהבג"צ הזה וככה הגיעו אליי. הנושא של נשים בצבא ובמוקדי קבלת החלטות מוכר לי והייתי פעילה בו הרבה לפני המאבק הנוכחי. הרגשתי שאני לא יכולה להישאר בבית. מעצבים מחדש את דמותה של מדינת ישראל. הרעיון להוציא נשים משירות צבאי מפריע לי הרבה זמן והקולות האלו נהיו חלק מהקואליציה. יש קרב מתמשך על המקום של הנשים בציבוריות הישראלית. זה לא התחיל ביום אחד.
"אני רוצה עצירה מוחלטת של החקיקה והורדה שלה מהשולחן וגיבוש הסכמות רחבות. יש אנשים שקוראים לזה חוקה. אני חושבת שצריכה להיות הסדרה של זכויות היסוד שלנו. שהשוויון יהיה מוגן ומעוגן. שאני אוכל להיות בטוחה שלבת שלי יש לפחות את אותן זכויות והזדמנויות שלי היו. וכרגע זה לא המצב, נראה שמנסים לקחת אותנו אחורה. צריך להגן את השוויון בחקיקה והיום אין לנו את זה. אני מסתכלת ורואה שההישגים בתחום של שוויון ההזדמנויות וזכויות הנשים הם מאוד שבריריים, וזה מה שמוציא אותי לרחוב, הידיעה שזה הפיך. אני ארגיש שאני יכולה לחזור לשגרה כשאני אדע שיש מנגנון ששומר עליי ועל הבנות שלנו ולא נחזור אחורה".
איך המאבק משפיע עלייך כאישה?
"יש מי שחושבים שהמאבק לשירות משותף ולפתיחת תפקידי לחימה לנשים הוא מאבק פריבילגי, לבן, שמנותק מהמאבקים היומיומיים של נשים לזכויות. אני חושבת שההיפך הוא הנכון. הזירה הצבאית והביטחונית היא מחוללת השינוי האפקטיבית ביותר בחברה הישראלית. השירות הצבאי היה ועודנו הזדמנות לניידות חברתית. נשים שלוקחות חלק בשירות צבאי משמעותי תורמות לביטחון המדינה, אבל גם נתרמות בעצמן - תחושת המסוגלות והמשמעות שלהן זכיתי בעקבות השירות הצבאי שלי הן משהו שלא ניתן לקחת ממני, בדומה להשכלה איכותית ולדימוי עצמי חיובי. ההזדמנות שניתנה לי לשרת ולהתפתח במסגרת הצבאית מגיעה עם אחריות גדולה, להשמיע קול ולהביע סולידריות עם נשים באשר הן - לצמצם את הפערים בין הקצוות כי כולנו ביחד בסירה הזו שנקראת מדינת ישראל.
"ברור לי שאם נשים לא יהיו בשירות משמעותי, הן לא יהיו בכנסת ולא בממשלה כי שם צומחת המנהיגות הזו. בזכות זה שהייתי חובלת הוכשרתי במסלול למנהיגות. באמצעות העובדה שאני אישה חזקה שזכתה להזדמנות לתרום ולהתפתח בצבא, מוטלת עליי החובה להשמיע את הקול שלי עבור כל הנשים, מתוך סולידריות".
מה רגע השיא שלך במחאה?
"אין לי רגע אחד. כל פעם שאני פוגשת אישה או איש שלא הכרתי והם אומרים לי תודה, ואומרים שהם הראו את הנאום שלי לילד שלהם, לבת שלהם, שהקול שלי מגיע לאנשים שהם לא מהמעגלים הקרובים אליי. אלו רגעים קטנים שאני אומרת שהיה שווה לצאת בשבילם מהבית\ לגרום לאנשים להקשיב ושזה יגרום לשינוי, ולשמחתי יש לי לא מעט רגעים כאלו".
עו''ד רותם פרלמן פרחי
פרלמן פרחי היא שותפה במשרד עורכי-דין אפשטיין רוזנבלום מעוז (ERM) בתל אביב אך מתגוררת בחיפה, בה היא חלק מקבוצת מחאת העם חיפה. היא אמא לשתי בנות.
מדוע המאבק חשוב לך?
"הוא חשוב לי כי אני רוצה לייצר משהו טוב לילדות שלי. הוא חשוב לי כי אני מפחדת ואני לא רוצה שהבנות שלי יפחדו. הוא חשוב לי כי אני אזרחית טובה, זה מבנה האישיות שלי ואי אפשר להיות אדישים בעת הזו. אני אדם שפועל מתוך תחושת צדק והמאבק הזה צודק ונכון ולכן הוא חשוב.
"אני רוצה מחנה ליברלי דמוקרטי שזוקף את ראשו ומצליח לממש את הערכים שלו. הערכים זה חוקה, זו הפרדת דת ומדינה, עיגון זכויות יסוד, קידום של שוויון, צדק אבל גם טיפול בשחיתות השלטונית כי היא אחת ממטרות ההפיכה המשטרית - והממשלה, לצערי, מנרמלת שחיתות. יש קשר ישיר בין ההפיכה המשטרית לבין כתבי האישום של נתניהו ורצונו להימלט מהדין".
איך המאבק משפיע עלייך כאישה?
"יש הרבה מאוד אלמנטים פמיניסטים ואימהיים במאבק הזה. אני לא אסכים ולא אתן יד למצב שבו הבנות שלי לא יכולות להסתובב איך ואיפה שהן רוצות. הן לא ישבו בספסל אחורי של אוטובוס. צריך שתהיה פה הנכחה של נשים במרחב הציבורי. בשבת האחרונה ניצלנו את הבמה כדי לדבר על הנשים שנרצחו. המאבק עושה אותי יותר חזקה, והוא מחזק את העמדה שלי שנשים צריכות להיות במוקדי הכוח".
מה רגע השיא שלך במחאה?
"אני חושבת שיש כמה רגעי שיא. אחד מהם היה לפני מספר שבועות כאשר הגיעו להפגנה בחיפה יותר מ-50 אלף אנשים. זה לראות אנשים צעירים מאוד, חדשים, מצטרפים למאבק. והיציאה הספונטנית של מאות אלפי מפגינים לרחובות לאחר ההודעה על הדחת גלנט. פתאום קם אדם בבוקר וזה היה מדהים, אנשים קמו ויצאו. יש גם רגעי שפל ופחד אבל יש גם הרבה רגעי שיא, גאווה, התרוממות".