כמעט בכל מקצוע שבו אנשים עובדים אפשר להיפגע מתנאי העובדה: מנקות יכולות לחלות בגלל חומרי ניקוי חזקים, עובדי בנייה מסתכנים בנפילה אל מותם, רופאים מנתחים מסתכנים בטראומה רגשית קשה ועייפות כרונית והרשימה עוד ארוכה. אז במה בעצם שונה הזנות מכל המקצועות האחרים הללו אותם אנחנו מגדירים כחיוניים, ולכן מוכנים לקבל את הנזק שהם גורמים?
בעיני יש כאן שני מבחנים חשובים שבהם המקצוע הכרוך בסיכונים צריך לעמוד: הראשון, איך המקצוע משפיע על החברה כולה? קל לראות שהחברה זקוקה לרופאים, לשוטרים או למנקים: כל אלה מיטיבים עמה ועושים את עולמנו טוב יותר. הזנות, לעומת זאת, מזיקה לנו. היא מתירה יחסי מין שלא מרצון, היא הופכת קבוצה של נשים חלשות לנכות, לסחורה. בגדול, המסקנה הפשוטה הזאת אמורה להספיק לנו. היא אמורה לשכנע אותנו שאנחנו כחברה לא מעוניינים יותר להמשיך את תופעת הזנות, אבל למען הדגנרט הליברטני החמוד שטוען שזנות זה מקצוע טוב וחיוני כי הוא מאפשר ל"גברים לא אטרקטיביים" אינטראקציה מינית, וכי הוא "מפחית אונס" (גלגלתי את עיניי לשמיים, מה עוד אפשר לעשות?) - אמשיך את הניתוח שלי.
אם נבחן כל מקצוע לחוד, נגלה שבחלק ניכר מהמקרים מדובר בתנאי העבודה שאפשר לשלוט בהם. שמירה על תנאי בטיחות וגהות תפחית או אפילו תעלים את הנזקים לגמרי. מנקות, עובדי בניין, סבלים - אף אחד לא יינזק אם יושקעו משאבים בחומרי ניקוי לא רעילים, אוטומטיזציה של תהליכי עבודה, בטיחות. בכל המקרים האלה, שיפור התנאים יהיה היעד. לעומת זאת, בזנות מקור הנזקים הוא ה"מקצוע" עצמו. הנשים (ואולי בני אדם בכלל) לא בנויות לקיים יחסי מין עם פרטנרים שנבחרו בצורה רנדומלית, לא על ידן, באופן מיידי.
יחסי מין לא רצויים הם מקור לנזק נפשי. בין אם הדבר ייעשה במלון חמישה כוכבים ובין אם הוא ייעשה בצריף, בין אם תהיה אלימות פיזית נוספת ובין אם לא, בין אם השכר יהיה 50 שקל או 500 שקל - אין אישה שיכולה לקיים יחסים אפילו עם גבר אחד ביום שהיא בכלל לא בחרה, ולא להינזק. מי שמתעקשת שאני טועה, שתעשה ניסוי על עצמה. שתיקח לעצמה גבר אחד ביום (זה לרוב יותר, אבל יאללה אני לארג'ית היום), במשך שלושה חודשים, כל יום (אני עדיין לארג'ית - שתוריד מזה את ימי המחזור ויום חופש שבועי, מה שלרוב הזונות אין אפשרות לעשות), ותספר איך היה. אם היא תגיד שהכסף היה עושה את ההבדל, אני מוכנה לרשום לה צ'יק במקום ולשאול שוב האם יש הבדל.
אז מדובר כאן בעיסוק שהנזק שלו הוא אימננטי, ולא ניתן להפריד בין זנות לבין הנזק. אפשר לאתגר ולומר שקיימים מקצועות נוספים עם נזק אימננטי שנובע ממהות המקצוע, כמו רופאים מנתחים. עם זאת, למיטב ידיעתי אין מקצוע חיוני אחר עם נזקים חמורים כל כך. לפני זמן לא רב יצא לי לפגוש רופא מנתח בכיר (צירוף מקרים). הוא היה רגוע, מחויך, כל מי שפגשנו במקרה קד לו קידה עמוקה. הוא היה מבוגר יחסית אבל הקרין בריאות פיזית ונפשית., כל כך שונה ממי שהייתי ביום שבו יצאתי מזנות - מרוסקת, היסטרית, אלימה בכל דרך אפשרית, התפרצויות בכי בלתי פוסקות. האם מדובר במקרים פרטיים? כל עוד מרבית הרופאים שמחים להיות רופאים, ולא ידוע על שיעורים חריגים של PTSD מוות בגיל צעיר בקרבם, נראה לי שניתן להניח כי מדובר במקצוע שאינו הרסני ליחיד. דבר אחד בטוח, עבור ג'סיקה שהתאבדה בדיוק לפני שנה הזנות הייתה הרסנית וסופנית. בואו לעצרת לזכרה הערב.
הכותבת היא, דנה לוי, שורדת זנות בת 39, אמא לשני ילדים ממרכז הארץ.