ומאז ומתמיד הייתי סקפטית בנוגע לאפליקציות היכרויות. תמיד כשנכנסתי לאחת, לא משנה לאיזו, הרגשתי שמדובר במעין שוק גברים, כזה שאני לא מוצאת בו את עצמי ובטח שלא מצליחה למצוא בו אהבה.
אני חייבת להיות כנה (ומקווה שזה לא יישמע נרקיסיסטי) ולהודות שחלק גדול מזמני כרווקה לא הרגשתי צורך באפליקציות הללו כי תמיד קיבלתי פניות בלי קשר. אבל לאחר שיצאתי מקשר רעיל, אני מודה, נהייתי קצת יותר בררנית והחלטתי לחפש את האחד שלי שם, רק שאז המגרש הזה היה זר מתמיד.
כי זה לא משנה את מי את מחליקה ימינה ואת מי שמאלה, לי זה נראה כמו 20 גברים שונים שהם בעצם אחד: בחור בלי חולצה בים, בחור בלי חולצה גולש בים, ובחור בלי חולצה עושה פק"ל קפה בים, כשהוא – נחשו מה – בלי חולצה.
הרגשתי שגם אם קיימים שם כמה חמודים, הפרופיל שלהם ברשתות, למען האמת, לא יצר לי שום רצון להכיר אותם. באותה נקודה ת'כלס יכולתי להתייאש ולמחוק (שוב) את האפליקציות השונות. אבל הפעם החלטתי לעשות מעשה.
הסתכלתי לעומק על הפרופיל שלי עצמי וקלטתי שאומנם עניתי על כמות יפה של שאלות ואפשרתי לצד השני להכיר אותי, אבל לא באמת הראיתי מי אני. מי שקורא את זה יכול להבין שדייט ראשון עם בירה בים קונה את לבי ושאני אוהבת את הסדרה "משפחה מודרנית", אבל מה הוא באמת יידע עליי לפני שניפגש? האם באמת קיימת האפשרות שהוא יצליח להכיר אותי? הבנתי שכן.
אז בגלל שמאסתי מכל הבולשיט עשיתי כך: את התמונה היפה שבה אני נראית מצוין עם חיוך זורח ושיער מתנפנף השארתי, רק שלצדה הוספתי תמונות שלי מועדת, מלוכלכת מאוכל ושאר ירקות. בחלק שבו אני צריכה לתאר את עצמי כתבתי ש"אם יצאנו ולא נתקעו לי עלים בשיער, לא התלכלכתי ממה שאכלנו בדייט הראשון, נפלתי במדרגות, או כל הרפתקה אחרת - אל תקראו לי שחר".
ואז, פרופיל שהיה על 72% מאץ' עלה ל-75%, ובדיעבד – פשוט זימנתי אליי את תחילתו של הקשר שאני נמצאת בו היום, ועל הדרך גם מנעתי "מבוכה" להמשך. הרי אנחנו תמיד חוששים איך נראה בעיני הצד השני, אז אני הבאתי את עצמי ואמרתי: יהיו פדיחות, אתה יכול להיות רגוע. זה רק אתה. ואני.
מעבר לעובדה שהייתי אמיתית והורדתי פאניקה מיותרת, אני חושבת שבאמת ובתמים אלו שפנו אליי רצו להכיר אותי. שמי שהזמין אותי לדייט ידע שכנראה אפול או אתלכלך. בדרך הזו גם נתתי להם את הצ'אנס להיות הם עצמם. ה"שפצור" הזה של הפרופיל באפליקציות לא רק הכין את הקרקע, פשוטו כמשמעו, אלא גם הוריד לחץ, ייחד אותי, ונתן לי ולבחור שאיתו אצא את האפשרות - במקום כל כך מהונדס ומחושב כמו אפליקציות – להכיר אותי באמת.
ונכון, גם אני כנערה גדלתי לתוך עולם הנורמות הבלתי אפשרי: שימי עקבים, התאפרי, תהיי ליידי, ומה פתאום "לתקוע" המבורגר בדייט ראשון – למה לא סלט? למה לא... כלום? אז וואלה, אני שמה עליהן פס. לא באתי למכירה פומבית, אני לא מוצר חם שנמכר במבצע לוהט וצריך לשבת על המדף ולחכות שייקחו אותו. באתי להיות אני, ואני מעדיפה להיות לוהטת בזכותי. ואם על הדרך אני גם מכניסה לחיי בחורים יותר טובים? חבל שלא עשיתי את זה לפני שנים.