התרחיש הזה מוכר: אנחנו היינו קבוצת בנות שהיא מיעוט מספרי, לא מאיימות ממבט ראשון. הם היו אוסף של גברים שבאו יחד ואיגפו את החברות שלי. החל מסטוקר שלא הרפה מאיתנו לאורך הערב ועד הר אדם שהחליט לתפוס את החזה של חברה שלי. הם מגילאים שונים, סצנות שונות. הם אח שלכם, בן הדוד שלכם, החבר או הבוס, ואנחנו היינו הטרף. זה קורה כל הזמן. בכל זמן. בכל מקום.
בכל פעם שאני רואה את הקבוצות האלה: "המתגנבים מאחור", "שולחי הידיים בחושך" וכמובן, "החבורה שמכתרת בחורה בתקווה שמישהו מהם ישיג אותה", אני משירה מבט אל חברותיי לרחבה לראות שהן בשליטה. אם אני מבחינה בסיטואציה אגרסיבית מתפתחת בין נשים או גברים - אני מתערבת ושואלת בנימוס אם הכל בסדר. וזה לא מפריע לי, זה לא שונה מלתת בקבוק מים למישהו שנגמר על הרחבה.
אני אוהבת את השעות הקטנות וחוזרת הביתה הרבה אחרי שעלתה השמש - בי אין פחד. המטרידים לא יעצרו אותי כי אני נלחמת על מה שאני אוהבת: המוזיקה, החושך, העשן והאווירה. לצערי, חלק מהחברות שלי החליטו שאולי עדיף להפסיק לצאת והבנתי שכדי שישארו בנות על הרחבה, הסצנה של חיי הלילה צריכה להיות מזמינה ובטוחה בהרבה.
"המסיבה, והמסובב"
13 שנים אני בסצנת המסיבות ורק בגיל 29 הצלחתי להבין שהשינוי שאני מדברת עליו הוא לא רק בין אדם לאדם, אלא בין אדם למקום. הרי למסיבה יש מארגן, למועדון יש בעלים ומנהלים והעסק הזה מכניס למישהו מביניהם לא מעט כסף לכיס וזה אמור להיות חשוב להם. כי המרחב הציבורי הזה שנשים (וגם גברים) מוטרדות, מותקפות או מסוממות ומנוצלות - עד שהן מודרות ממנו לחלוטין, הוא מרחב שיש את מי ששולט בו וזה אומר שיש אל מי לפנות ועל מי להטיל אחריות.
"היתרון היחסי?"
בחיי הלילה, כשהרווח העיקרי מגיע ממכירת אלכוהול, אנחנו נמצאות בעמדת נחיתות. העובדה המצערת, היא שרוב הנשים מפרקות אלכוהול פחות טוב מגברים, כי הוא פשוט משפיע עלינו יותר. ואנחנו בין כה נמצאות בעין הסערה: הרי בסצנת ההטרו, אין מסיבה בלי בנות. הרי זו גם הסיבה שברוב המקרים אנחנו נכנסות בחינם, מורשות כניסה בגילאים צעירים יותר ושותות בחינם. אז למה אני מתבכיינת על היתרון היחסי? כי הבר הממוצע משקה את הקהל הרגיל שלו, נשים וגברים, באותן כמויות של אלכוהול. אני אולי חסכתי שקל, אבל כשמשתמשים בי בתור מקדם מכירות, המינימום שאני מבקשת בחזרה הוא ערובה לבטחון שלי.
יש פתרון
אחרי אותה תקיפה מלפני שנה וחצי, משהו נשבר בי. לא יכולתי לסבול יותר את המחשבה שערב במסיבה נגמר בטראומה ודמעות. ומאז, יחד עם עוד 8 נשים מעולות, הקמנו את "לילה טוב".
מה זה "לילה טוב" ואיך זה עוזר לך?
"לילה טוב" היא התארגנות חברתית שבאה לצמצם את תופעת ההטרדות המיניות בחיי-הלילה. מדובר בהכרזת מלחמה על תרבות הפגיעה המינית שנפוצה במקומות הבילוי שלנו ובסביבה שאנחנו אוהבות. בתהליך משותף עם בעלי ברים ומועדונים, מבלות, מבלים וארגוני הסיוע, ניסחנו אמנה וולונטרית. העסקים שחתומים עליה מתחייבים להעניק מענה לתלונות בזמן אמת כולל מינוי אחראי קבוע לנושא ההטרדות המיניות, תליית שילוט להעלאת המודעות בנושא והדרכות קבועות בנושא מניעה וטיפול בפגיעה מינית לכל צוותי העובדים. כיום, "לילה טוב" פועלת בתל אביב ובבאר שבע, וקיימות התארגנויות דומות גם בירושלים ("תו מודע") וחיפה ("לרקוד בטוח").
יש שינוי באוויר?
גם חברת הכנסת מיכל רוזין, הצטרפה למאבק והגישה הצעת חוק, בשיתוף "לילה טוב", שתטיל את החובה על מקומות בילוי למנוע הטרדות מיניות בשטחם. ונראה שמתחילים להרגיש בשינוי, עם זאת - יש עוד לאן להתקדם. הנורמות עדיין לא נוקשות ולא ניכרת התערבות אקטיבית של בעלי המקומות לטובת שלום המבלים ויש סיכוי שבשביל עוד בחורה, זה כבר יהיה מאוחר מדי.
אז למה בעלי העסיקים ממשיכים להדיר נשים?
המעסיקים לא מבינים שהיום הם מדירים 50% מהאוכלוסיה שפוקדת את בתי העסק שלהם. וזו לא יכולה להיות החלטה עסקית נבונה. ההחלטה להפוך את מקומות הבילוי למרחב בטוח לנשים, זו החלטה שכולנו נרוויח ממנה: אנחנו נבוא, נשלם, נשתה, נרקוד ונחזור שוב. זה לא נשמע מדהים?
כן, זו זירה מורכבת של חושך, רעש, מיניות וסמים. זו גם זירה שמייצגת את ישראל בתיירות הפנים והחוץ שלה, זירה שמכניסה כסף, מייצרת מקומות עבודה ואין שום תירוץ בעולם להמשיך ולעצום עיניים. זה מרחב ציבורי, אני הציבור. אתן הציבור. בעל מועדון, שמור עלי.
לפרטים נוספים והצטרפות לאמנה - ״לילה טוב״
הכותבת היא אדריכלית, בליינית, וממייסדות ״לילה טוב״, למאבק באלימות מינית בחיי הלילה.