"בגוף של אישה בת 43 שוכנת ילדה בת 18-17 שלא מצליחה לגדול. היא איבדה את עצמה באותו יום בחודש יולי. בושה, אשמה, מחיקה והשתקה מרכיבות אותה. שמחת חיים ותקווה נטשו אותה. איומים ואלימות בלתי נגמרת, בגידות ונטישות – אלו הפכו לחייה". את הטקסט הזה כתבה אישה שנאנסה על ידי אותו אדם מאז גיל 17. השנה היא השתתפה בסדנת צילום לנפגעות תקיפה מינית, כשבמהלך אחד המפגשים התוקף שלה התקשר אליה. "היא שמעה את הקול שלו וטרקה את הטלפון, היללנו ושיבחנו אותה", סיפרה דנה שלמון (60), תרפיסטית באומנות ויזמת חברתית המעבירה את הסדנה, "הוא פגע בה ברמות שקשה לתפוס. לפעמים היא אומרת: 'אם אנסו אותי כל כך הרבה פעמים, כנראה זה מגיע לי'. זה נורא".
במהלך הקורס, שנעשה במסגרת פרויקט של עמותת PHOTO IS:RAEL המביאה את קולם של האנשים השקופים בחברה באמצעות אומנות ובשיתוף איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, יצרה אותה אישה עבודה ובה גוף עירום הנושא תמרורי עצור. "בתמונה אחרת היא רצתה לכתוב 'די' בעברית, ויצא לה באנגלית DIE, כלומר מוות".
התהליך שהיא עברה בסדנה, מספרת שלמון, היה לא ייאמן. "היא הייתה נוהגת לחתוך את עצמה ובמהלך הקורס היא הפסיקה. בסיום הסדנה היא צילמה תמונה בה נראה שהיא נמצאת בתוך רחם. היא סוף סוף קיבלה מקום בטוח לעצמה".
מה שעבר עליהן באמת
חלק מהנשים מרגישות שזו הפעם הראשונה שרואים אותן כמו שהן באמת. "אחת המשתתפות הייתה קורבן להתעללות מצד בעלה במשך שנים, והיא אמרה באחת מהפגישות: 'משהו קורה לי עם המצלמה. אני מרגישה שהיא תופסת את הנפש שלי ולא את החזות שלי'", מספרת שלמון. "זה בדיוק ההפך מתרבות האונס, הפוטושופ והדרישות המחמירות מנשים. הן הצליחו לצלם את החוויה הפנימית שלהן".
הצילומים יוצגו במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לצילום בפארק הירקון. "שתי נשים שסיימו את הסדנה לא רצו להשתתף בתערוכה, מתוך הפחד שהתוקפים שלהן יגלו", מספרת שלמון. אבל רוב הנשים, לדבריה, עברו תהליך מעצים בו הרגישו שהן מצליחות לראשונה להביא לידי ביטוי את מה שקרה להן. "דרך הצילומים אפשר להבין באמת איך מרגישה אישה שעברה טראומה כזו. זה נתן להן אוויר. אחת מהן סיפרה שהחברות שלה ליוו אותה לדיונים בבתי המשפט וידעו עליה הכל, אבל רק כשהן ראו את הצילומים שלה הן הבינו באמת מה עבר עליה".
לצילום, כמובן, יש גם ערך טיפולי. "אני מצלמת את הכאב במקום להרוס את עצמי", שיתפה אחת המשתתפות. לדברי שלמון, רבות מהנפגעות לא מצליחות להירדם בלילה בגלל סיוטים, והעיסוק בעיבוד התמונות החליף התנהגויות הרסניות כמו התמכרות למין ואלכוהול. 
אישה אחרת בסדנה עברה אונס אכזרי. "הוא חילל את מקום ההירדמות שלי, אנס אותי על מזרון בחדר השינה שלי, ללא מיטה. צילמתי ממקור הדימום את הצבע, אופי הדם. הכעס לא נרגע ולא נשכח", כתבה לצד הצילום. עבודה אחרת היא של אישה שאחיה סרסר בה. היא בחרה לתאר את התהליך שעברה באופן ישיר: "מרגישה רע, תלושה, מנותקת, נגועה, מזוהמת, מפוחדת, פורקת, מציירת, מצלמת, נושמת", כתבה לצד הצילום, בו נראים גבר ואישה המצויים כביכול אחד בתוך השניה. "היא הגיעה ממשפחה עבריינית, ויום אחד, אחרי אחת מהפגישות בהן היא עיבדה תמונה שלה ושלו ביחד, היא הבינה שזה יוצר אצלה תחושת גועל והחליטה שהיא לא הולכת אליו יותר", סיפרה שלמון.
"אחת מהמשתתפות הייתה עשור בזנות", סיפרה שלמון, "במהלך הסדנה היא סיפרה שנפתחו לה כל הצ'אקרות. היא רצתה להביא לידי ביטוי את התחושה שלה אז היא היא לקחה קלקרים מהרחוב ובעיבוד התמונה 'מרחה' אותם על הפנים שלה, כך שייראה שכולם יכולים לראות את הזבל מרוח על פניה. בסיום הסדנה היא אמרה שבפעם הראשונה בחיים היא יכולה לחייך ולהיות אישה".