לבנון של 2016 היא מרכז הפופ הערבי העולמי, וכמו בשאר העולם - מי ששולט בסצנת הפופ הן הנשים. לא מדובר בהפתעה גדולה, אלא תהליך הדרגתי שהחל כבר בשנות השמונים המאוחרות, אז הדיוות הערביות החלו לצוץ בסצנת הפופ במזרח התיכון. עד סוף שנות התשעים הזמרות כבר ביססו להן מעמד של כוכבות על במדינות ערב, ובשנות האלפיים הביאו איתן יחד עם הקידמה המוזקלית גם את זו החזותית שמדינות ערב עד היום מתקשות לעכל.
השינוי נגע בכל אלמנט במוזיקה: בין אם זה הטקסטים הבוטים, הלבוש החושפני או הקליפים שלא שלא מביישים קליפ ממוצע של ניקי מנאז׳. למעשה, היום הן מצליחות לא רק במדינות ערב אלא מתחילות לחצות את גבולות המזרח התיכון ולהשתלב בסצנת הפופ הבין לאומית. הן מופיעות מול קהל אירופאי בפריז, בקהילות ערביות בארה״ב ומושמעות אפילו באמריקה הלטינית.
שלוש הדיוות הבולטות בהקשר זה הן ננסי עג׳ראם - שנחשבת לממתק פופ' הבריטני של ביירות אם תרצו; אליסה - או בכינויה ״מלכת הרגשות״ שתופסת את תקן זמרת הבלדות הווקלית; והאייפה ווהבה האישה שהוכיחה שלפעמים לא צריך לדעת לשיר כדי להפוך לכוכבת הפופ המובילה בעולם הערבי ולפרובוקטורית הכי גדולה במזרח התיכון. הנשים הללו מובילות מהפכה, לא פחות. הן מצליחות לעורר שיח בחברה הערבית שעוסק, בין היתר, במקומה של האישה, בפעילות בהן היא יכולה לקחת חלק ובפעילות מהן היא מודרת בצו המוסר.
בשנים האחרונות הצטרפה לשלישיה הזאת גם מאיה דיאב. דיאב שתמיד הייתה חלק מעולם הבידור הלבנוני כמנחת טלוויזיה וכזמרת, הצליחה לפרוץ לתודעה בצורה דראסטית כשהיא לקחה על עצמה את הפרובוקציה לשלב הבא. אחד הביטויים הבולטים לכך הוא הקליפ האחרון ששיחררה לפני מספר ימים - "שבע נשמות". בקליפ בכלל לא קוראים לה מאיה, הכתוביות בהתחלה מבשרות שמדובר בכלל בשיר של "סימון סוכר" - האלטר אגו הרצחני של דיאב, שבטח שאב השראה מהאלטר אגו של המלכה ביונסה.
בשבע נשמות הדמות הבידניות של דיאב היא - מה שנקרא בעדינות - ״מארחת בדירתה״. בזה אחר זה גברים שונים מגיעים לדירתה, היא מכבדת אותם בתותים - וברגע שהבא בתור מתקשר, היא מחביאה את הקודם. בין לבין היא מחליפה את שמלות הוויניל שהיא לובשת, ושופכת על עצמה, כאילו בטעות, מיץ תפוזים. ואז מגיעה ההפתעה הגדולה: אחרי שכולם מסתתרים במקום אליו היא הובילה אותם - היא מפוצצת את הדירה.
לא ברור אם היא באה לזעזע או האם ישנה אימרה פמינסטית מאחוריה, או שסתם צורך בתשומת לב. מה שבטוח זה שהקליפ הזה השאיר את העולם הערבי בפה פעור. בתוך שלושה ימים מיציאה הקליפ לאוויר, אלפי מגיבים מפיצים ברשת פוסטים זועמים, אחרים מאיימים לתבוע אותה ויש כאלה גם שפונים לערוצי המוזיקה השונים בדרישה להסיר את הווידאו מאחר שהוא מעודד זנות. למרות כל זאת, דיאב היא עדיין זמרת מצליחה, שבאופן פרדוקסלי דווקא פועלת מלב המיינסטרים.
כעת נותרנו עם השאלה האם דיאב וחברותיה תורמות למעמד הנשים או רק מחזקות את הנשים כאובייקט מיני. הקליפ האחרון שלה די עונה על השאלה, אבל חשוב להדגיש: נשות הבידור בעולם הערבי בוחרות להיות נושאות הדגל של המאבק הפמינסטי. אמנם הן נתפסות על ידי רבים כמופקרות, אבל בשורה התחתונה: בזכותן מתקיים דיון עמוק על הגבולות המוטלים על נשים, על זכותן להתלבש איך שהן רוצות מבלי שיטרידו אותן ועל זכותן לשיר על כל נושא שבעולם.
