כשהאומנית הספרדית סאבלה גארסיה קווסטה (33) הייתה ילדה היא חוותה חוויה ששינתה את תפיסת עולמה לגבי הגוף הנשי. בגיל שבע משפחתה החליטה לקחת אותה יחד איתם לחוף נודיסטים. "זו היה מאוד קשה עבורי. הייתי במבוכה והתעקשתי להישאר עם בגד ים, ודווקא בגלל זה הייתי יותר חריגה ובולטת", היא אומרת בשיחה עם mako. היום, היא אומרת, היא מבינה שלא היה שם משהו מיני "אבל תחושת המבוכה נשארה איתי שנים ארוכות".
בתוך תהליך שבו החלה לקבל את עצמה ואת הגוף שלה, היא ניסתה להבין למה זו הייתה חוויה כל כך מביכה ומטלטלת. עם השנים, היא החליטה להקים תערוכה שכולה תוקדש לחזה הנשי. "למדתי להבין שהגוף שלי הוא הבית שלי, והוא יפה. זה ממש לא רק עוד איבר. יש לו היסטוריה ותפקיד. יש פה הקשר של הנקה והזנה והקשר בריאותי".
ואכן, למרות שהם חלק מאיתנו, שאנחנו חונטות אותם בחזיות, מאכילות באמצעותם את הצאצאים ונהנות מהם במיטה, חלק גדול מהזמן, השדיים שלנו הם לא משהו שאנחנו נותנות לו תשומת לב גדולה מדי. את קווסטה, כאמור, הם בהחלט מעסיקים, והיא גם החליטה שהשם שהרבה יותר מתאים להם הוא פשוט ציצים - שם שלדבריה ממקם אותם במקום הנכון עבור מה שהיא רוצה להעביר. לתערוכה שלה שנפתחה בגלריית אברהם קוראים "הציצים של ישראל", ומככבות בו 12 נשים ישראליות ש"תרמו" את הציצים שלהן למכחולים שלה.
קווסטה נודדת עם התערוכה שלה במדינות שונות בעולם, ובכל מדינה היא נותנת כבוד לציצים המקומיים. היא במקור ממדריד, מתגוררת בגרמניה ועוברת בקרוב ללוס אנג'לס, ונמצאת על הקו כבר כמה זמן בתור אומנית בינלאומית שמתמקדת באמנות פלסטית, ומעורבת בשלל פרויקטים בעולמות התרבות והתוכן. בארץ היא עבדה על הפרויקט עם האוצרת של גלריית אברהם, מור טישלר. לדבריה היא מציירת תמיד נשים אמיתיות, בתהליך שאורך כשלושה חודשים.
View this post on Instagram
View this post on Instagram
למה בחרת במילה ציצים ולא שדיים?
"זאת שאלה מעניינת. הפרויקט של התחיל עם השם 'טטאס' בספרדית, שזה כמו 'בובז' באנגלית. נכון שזו לא המילה התקנית, אבל לנו היה נראה שיותר מתאים להשתמש בה, להפוך את התערוכה לחוויה יומיומית של כל אישה עם הציצים שלה. אנחנו הרי לא אומרות שדיים".
כחלק מהתהליך שעברה התחילה קווסטה לחקור נשים מסביבתה, ונוכחה לדעת שכמעט לכל אישה יש סיפור בהקשר הזה. "זה לא חייב להיות סיפור רע, אבל אלה זיכרונות, סיפורים, רגעים. אני למשל זוכרת שהייתי מאוד במבוכה שהתפתחתי מהר יותר מחברות שלי. אנחנו תמיד משוות את עצמנו לבנות אחרות בהקשר הזה. חברה שלי מהתיכון עשתה ניתוח הקטנת חזה כשהיא הייתה ילדה בת 17. היה לה חזה ממש גדול והוא הכביד עליה".
אז החזה שלנו הופך להיות מדד מגיל צעיר
"וכשבנים מתחילים איתנו זה נהיה עוד מדד – את או שטוחה או שיש לך ציצים גדולים. זה עוד משהו שבו את נמדדת. זה איבר שנעשה אייקון או סמל. החלטתי לבדוק את הסיפור הזה מהצד של האישה כלפי עצמה".
איך נבחרו המשתתפות?
"הוגדר מראש שאני אצייר 12 פורטרטים ופניתי ל-12 הראשונות שפנו".
לדברי טישלר האומנית דיברה עם הנשים בזום, הן שלחו לה תמונות של הציצים והיא ציירה אותם. "היא הייתה מופתעת מכמות הנשים שפנו אליה והיא ממשיכה להיות בקשר איתן. זה ריגש אותה. קיבלנו גם המון פניות של יוצרים ויזמים שרצו להשתתף, אז זה אירוע שלם שהוא סביב היצירות: צייר שמצייר על גוף על מודליסטיות, מישהי שמכינה קרמיקה ונרות בצורה של גוף נשי, ועוד נושאים שמדברים על קבלת הגוף, ועל הסוגים השונים שלו".
View this post on Instagram
View this post on Instagram
לדבריה, עבור חלק מהנשים שהשתתפו זו הייתה חוויה מאוד משחררת, ואילו אחרות חוו את זה בצורת יותר אינטימית וביקשו לקנות את הציור כדי שיהיה רק שלהן. "היה גם סיפור נורא מרגש של מישהו שנפטרה מסרטן השד. יש בציור את השרשרת שהיא ענדה וזה הופך להיות יותר אישי", מספרת טישלר. "הרבה פעמים אנשים שומעים על הפרויקט ותוהים מה זה השטויות האלה או מה הבחורה הזו עושה, ואז כשמתחיל הדיון, פתאום אנשים מבינים את המשמעויות, וכמה רבדים עמוקים יש פה".
ועם זאת, לא כולם מסביב עדיין מבינים. פייסבוק, למשל, חסמו את התמונות של הציורים. כשהיא העלתה פוסט באינסטגרם היא קיבלה הודעה שהם לא יורידו את הפוסט אבל שהוא לא יקודם. גם לטישלר לא נתנו לקדם את הפוסט לתערוכה כיוון שיש בו ציור של, ובכן, ציצי. "כמובן שאין שום בעיה עם תכנים אחרים ואלימות, אבל זה לא", היא אומרת. "למרות זאת אני מאמינה שדרך הפרויקט הזה אפשר יהיה להגיע לפתיחות. זה יעורר רגע את המחשבה. התערוכה הזאת היא גם משהו קליל וכיפי וגם משהו פתוח ומעודד שיחה והתייחסות".