בגיל 16, אחרי שהגוף שלה התמלא לפתע בפצעונים, סופי צ'ן מקולורדו חשבה שמדובר בעקיצות. אבל אחרי שהנגעים התפשטו לכל הגוף והפנים שלה, היא ניגשה לרופאים וקיבלה את האבחנה כי מדובר במחלת העור חשוכת המרפא פסוריאזיס. "בכיתי כמעט כל יום, שברתי לאמא שלי את הלב", מספרת צ'ן, שכיום היא בת 20 ומתעמלת באוניברסיטת אלבני. "בזמן ההוא לא היה לי בטחון עצמי והיו ימים שפשוט לא הלכתי לבית הספר בגלל זה. בבקרים הייתי קמה בשש בבוקר כדי לאפר את כל הגוף, כדי להסתיר את הפסוריאזיס".
צ'ן לבשה שרוולים ארוכים והקפידה למרוח כמויות גדולות של מייק אפ, קונסילר ופודרה כדי לכסות את כל הכתמים על העור שלה. "זה לקח הרבה זמן והיה מתיש, אבל לא יצאתי מהבית בלי זה". השינוי הגיע לאחר שעזבה את הבית ועברה ללמוד באוניברסיטה – ופתאם הופתעה לשמוע מהסביבה החדשה שלה שהכתמים שעל עורה דווקא יפים.
"השותפה שלי אהבה את זה ואמרה שזה מיוחד, שאני נראית כמו צ'יטה. זה היה בדיוק בתקופה שוויני הארלו הדוגמנית עם הויטיליגו הפכה לפופולרית, והעור שלי קצת נראה דומה לשלה. אנשים שאלו אותי אם יש לי ויטיליגו, אמרו שזה מגניב ושהעור שלי יפהיפה. חברה אמרה לי שהפצעים נראים כמו קבוצת כוכבים על העור שלי. בחור שפגשתי אמר שהכתמים סקסיים. ככל ששמעתי את זה יותר, ככה התחלתי להאמין לזה".
לאט לאט, צ'ן בחרה בדרך של קבלה ואהבה עצמית – וכעת היא חיה בשלום עם המצב הבריאותי ועם המראה שלה. "אני לגמרי אוהבת את העור שלי. זה מעצבן כשהפצעים מגרדים, אבל כשהם לא – אני אוהבת אותם. במיוחד אני אוהבת את איך שהם נראים כשהם מגלידים, כשהם הופכים את העור השזוף שלי ללבן".
צ'ן הייתה רוצה להעביר מסר שאין לנו מה להסתיר: "אני רוצה להראות לאחרים שהם לא צריכים להסתתר מאחורי שום דבר, ושהם יכולים באמת לאהוב את מי שהם, לא משנה עם מה הם מתמודדים. אנחנו מיוחדים, זה מה שעושה אותנו יפים. כשהייתי צעירה ניסיתי כל הזמן להתאים את עצמי לסטנדרטים החברתיים, אבל בסוף זה גם פגע לי בבטחון וגם היה מתיש נורא. עכשיו, כשאני מקבלת ואוהבת את הגוף שלי כמו שהוא, החיים שלי מלאים ומבורכים".
