"אני יכולה לכבוש את האברסט": דגנית זיגדון יורדת 10.5

דגנית ציפדון לפני ואחרי (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי) — **דגנית ציפדון לפני ואחרי|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי**

דגנית זיגדון, 41, נשואה + 3, עובדת כמזכירה מהרצליה.

מי אני במספרים:

גובה: 169 ס"מ
משקל לפני הירידה: 71.8 קילו
משקל נוכחי: 61.4 קילו
כמה ירדתי: 10.4 קילו
תקופת השינוי: 7 חודשים
כמה זמן לקח לך להגיע למשקל היעד: 4 חודשים
במשך כמה זמן אני שומרת משקל: שנה

דגנית ציפדון לפני (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי) — "הילדים שלי היו בטוחים שיש תוספת קטנה שנמצאת בבטן של אמא".דגנית זיגדון לפני|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי

דגנית זיגדון מעולם לא הייתה בחורה שמנה. למעשה, היא תמיד נחשבה החתיכה במשפחה. "בתקופת צעירותי, תמיד התהדרתי בפיגורה לא רעה בכלל. רק שעם השנים, כל לידה הוסיפה לי עוד כמה קילוגרמים, מצאתי את עצמי מתאהבת באוכל, ובמיוחד בדברי מאפה ואכלתי בשמחה מכל הבא ליד, וככה צברתי לי את עודף המשקל". דגנית הרגישה שיש לה שתי ברירות בהתחשב במצב החדש: לרכוש מלתחה חדשה לגמרי של בגדים במידות גדולות ולהיכנע למשקל או לעשות שינוי. היא בחרה באופציה השנייה.

"היה לי מאד קשה לקבל את עצמי כשמנה"

"אחרי שכל בוקר נהפך לסיוט עבורי כי שום בגד לא עלה עליי, ומה שכן הצליח להידחס, רק הוציא לי את הצמיגים, ראיתי שאין מנוס מלעשות שינוי. בנוסף לכך, הילדים החמודים שלי היו בטוחים שאני בהריון, ועוד רגע המשפחה מתרחבת, בגלל הבטן שלי. בהתחלה השתעשענו מהרעיון ומההומור שבסיפור, אבל כשהבנתי שהילדים באמת מאמינים שיגיע עוד תינוק למשפחה, הבנתי שזה כבר מוגזם ואני חייבת לעשות משהו עם עצמי".

דגנית ידעה מה היא רוצה, אבל לא איך לעשות את זה. "בשמחת תורה, אחרי כל הארוחות של כל החגים, פגשתי חברה שסיפרה על חברה שירדה אצל חלי ממן 20 ק"ג, וניסיתי גם. "אני נהנית מכל רגע, ולא קוראת לזה דיאטה", היא מספרת. "אני אוכלת המון, נערכת לזה תמיד מבעוד מועד עם תיק אוכל שאני לוקחת לעבודה או לכל מקום. תמיד יש לי ירקות במקרר וירקות קפואים בפריזר, אם אין לי זמן לחתוך אז דואגת שתמיד שיהיה לי זמין. אם אין לי זמן לעשות קניות - אני מזמינה באינטרנט וזה מגיע באותו יום כך שאני משתדלת לא למצוא את עצמי ללא אוכל".

מה היה הרגע המאתגר ביותר עבורך בתהליך?

דגנית ציפדון אחרי (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי) — דגנית זיגדון אחרי. החליפה מלתחה ועוד איך!|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי

"כשההורמונים באו לבקר, ונעשיתי לא רגועה, . אז כמובן הבריחה שלי היא לאוכל. כמו כן, יש לי חולשה חמורה למתוקים, אבל פיתחתי דרכים להתמודד איתה. יש לי במטבח שתי כוסות גדולות על מדף, שתמיד מלאות בסוכריות ללא סוכר, בטעמים נפלאים וכשבא לי משהו מתוק או משהו לנשנש אני רואה אותן ומכניסה מיד אחת לפה. אחרי האוכל, אני לועסת מסטיק ללא סוכר, אבל מהסוג שגם אפשר לעשות איתו בלונים וזה פשוט מפיג לי מתחים. בפריזר יש לי קרטיבים חינמיים כשבא לי ללעוס משהו. הנשנושים שלי הם בדרך כלל ירקות אנטיפסטי ומוקפץ. אבל אני דואגת פעם בשבוע לאכול עם בעלי במסעדה מנה או קינוח. חוץ מזה, למדתי להמציא תבשילים טעימים ועוגות טעימות ללא שומן וללא טיגון.

ומה עם כושר?
"לצערי לא יוצא לי. כמה שאני משתדלת, אני לא מגיעה לזה".

התפריט היומי שלי:

ארוחת בוקר: נס קפה עם טוסט (פיתה קלה עם גבינה צהובה 9%).
מנת ביניים: שומר וקולורבי חתוכים עם מלח, תה עם תמר או ג'ינג'ר מיובש, אנטיפסטי: כרובית ברוקולי קישואים פלפלים בתנור בחום גבוה עם מלח ואורגנו/בזיליקום מיובש.
ארוחת צהריים: פילה חזה עוף מושרה בטריאקי ושום צלוי על מחבת פסים + תפו"א אפוי עם הקליפה עם מלח וכמובן מוקפץ ליד.
ארוחת ביניים: נס קפה עם חטיף אנרגיה שוקולד ותמר או תפוח.
ארוחת ערב: ביצה קשה עם כפית מיוקל ופלפלים קלויים בפיתה קלה עם סלט ירקות טוב וטעים.
ארוחת לילה: ארטיק סולרו. בחורף סחלב רזה, עם חלב 1% וקינמון. והמון המון המון מים!

כיצד הגיבה המשפחה לשינוי?

"כולם מחמיאים ומרוצים. הבת שלי, היום בת 14, משאילה ממני בגדים עכשיו והבת הקטנה, בת 5, רואה שאני ממשיכה ללכת לקבוצה מדי שבוע ואמרה לי: 'אמא, אבל את כבר לא שמנה את לא צריכה לעשות דיאטה'. הבן הבכור עדיין קורא לי 'בטטה' אבל מתוך חיבה. בעלי שומר עליי, ייאמר לזכותו, אם הוא רואה שאני מפריזה במשהו הוא אומר: זהו, אין יותר. גם החברים מחמיאים, ובעיקר שואלים איך למה וכמה. הפכתי להיות יועצת בקרב החברים. אחותי גם נרשמה למסגרת שבה אני נמצאת ועוברת תהליך יפה.

אחד הסיפורים המצחיקים שנחקקו בזכרונה של דגנית הוא דווקא שיחה עם הירקן השכונתי, אצלו קנתה מדי פעם. "הוא ראה אותי אחרי הרבה זמן ושאל: 'תגידי מה עשית שרזית ככה, היית על אי בודד?'".

מה הטיפ שלך למי שמעוניין לעבור שינוי:

"אני ממליצה בחום להתחיל את השינוי עם קבוצה, זה הרבה יותר קל לעשות את זה כי המסגרת שומרת עלייך. כמו כן, חשוב מאוד להיות תמיד ערוכים מראש, ודעו שעובד - גם רואה תוצאות. עם זאת, למדתי ש'אם אין אני לי מי לי', למדתי שגם אם נופלים - אסור להתייאש ולשבור את הכלים. למדתי להתמיד ולא לוותר. היום אני 10 ק"ג פחות ואני מרגישה נהדר, אין לי את התסכולים של פעם אין לי כאבי בטן מרגיזים שסבלתי נורא מהם מדי יום".

בסוף, אגב, דגנית בכל זאת נאלצה להחליף מלתחה שלמה אבל הפעם למידות קטנות. "אין יותר טעים מזה. קיבלתי את עצמי בחזרה, עם תוספות: היום מרוב אנרגיות, אני מרגישה שאני יכולה לכבוש את האוורסט".

יש לך סיפור הצלחה משלך? נשמח לשמוע ממך במייל המערכת

>> לכל הכתבות במדור איך רזית
>> סיפור סינדרלה: מעיין נאימן ירדה 80 קילו
mako נשים עכשיו גם בפייסבוק: בואי, הקפה עלינו