בעשור האחרון, אני מבלה בחברת עשרות נשים מדי יום, כמה פעמים ביום בכל מיני מקומות שונים. כמאמנת כושר ופילאטיס, ובעיקר בשיעורי העיצוב והחיטוב שלי אני ידועה כקשוחה למרות חזותי הקטנה והעדינה, כך אומרים לי בהתחלה ולא מבינים איך זה קרה ומאיפה זה בא. ביום שאחרי, פעולות פשוטות כמו רחיצת כלים, עלייה במדרגות הביתה ואפילו ישיבה על הספה עלולות להיות בלתי אפשריות. ובעיני, אין דבר יותר חשוב מהזמן. לכן, אם הגעת, תעבדי קשה ובכל הכוח! מנוחה לא בבית ספרי.
אני נתקלת בהרבה סוגים של מתאמנות: מהקרבית ועד העצלה, אבל דבר אחד בטוח: כולן רוצות גוף מושלם. היום זה ברור שלא מספיק להיות רזה או יפה, בנות חייבות להיות גם חטובות. כי בעולם שבו נשים כמו מדונה שכבר מזמן חצו את גיל 50 שומרות על פיגורה בריאה וחטובה – אין סיבה שבת 30 תהיה רופסת ועייפה. קבלו את עשרת הטיפוסיות הקלאסיות שאני פוגשת מדי יום:
ע. מדריכה – היא תידבק למדריכה מיד בכניסה ותחמיא לה על הנעליים, המכנסיים והגזרה, היא תביא לה את המזרון, ואת המשקולות. אם מישהו יעיר משהו למדריכה, היא מיד תצא להגנתה. בסוף השיעור היא שוב תנסה להתחבר ולהזמין לקפה. או אולי דרינק, ואם לא היום אז אולי מחר? ואחרי מחר?
הממורמרת – היא תמיד זעופה ולא משנה מה. כשנעים/חם לה/ או קר לה, המוזיקה רועשת לה או בכלל לא שומעים אותה, היא תגיד לי בפרצוף שהמוזיקה שלי מגעילה, שהמורה מאתמול הייתה יותר טובה ושבפעם הבאה שאני לא מנמיכה - היא פשוט יוצאת מהשיעור. אבל הפלא ופלא - מתחת לחזות הכעוסה, לרוב מסתתרת אישה מקסימה שההורמונים פשוט עלו לה לראש.
הקודחת – היא צמודה לחברה שהביאה מראש מהבית, כי ספורט זה כל כך משעמם. מהרגע הראשון ועד לסוף המר, היא לא תפסיק לקדוח לחברתה המסכנה (שגם ככה כואב לה, וכבד לה ועוד שנייה היא מתעלפת), על מה שקרה לה אתמול, ועל זה שהחתול נעלם לה, שהלק התקלקל לה ומחר יש לה תור לספר חדש. שחררי חמודה ותני לשרירי הלסת לנוח, שמרי כוחות למשקולות.
הליצנית – היא תזרוק עלינו את הבדיחות שלה כל השיעור. על הצלוליט, על החבר שזרק, על התרגיל שלא נגמר, היא תרד על עצמה ועל המדריכה ובעיקר תעשה שמח בכיתה. כל השיעור היא תגנח ותשחק את משחק הגמורה, אבל רוב הזמן - היא פשוט מרמה.
הכי בבועה – היא תמיד תתחבא מאחורי איזה עמוד, הכי בסוף כדי שלא ייראו אותה. ואם אפשר - שלא ידברו אליה ושלא יתקנו אותה. רוב הזמן היא חולמת בהקיץ ומתפללת שלא אגש אליה. היא מאוד עדינה ושברירית. אני כמדריכה לעולם לא אדע מה היא חושבת על שום דבר כי היא הכי סגורה שאפשר.
הפרפקציוניסטית –היא יודעת איך קוראים לכל שריר, ומה עושה בדיוק כל תרגיל. היא תתקן את המדריכה אם חלילה טעתה. היא תיקח את הגומייה הכי חזקה ולעולם לא תנוח שלא לצורך. את התנועות תבצע במדויק וכשאתקן אותה, ברוב חוצפתי, היא תיקח זאת ללב. היא חייבת להיות תמיד ראשונה והכי טובה.
המאוהבת בעצמה – כמובן שהיא ממוקמת הכי קרוב למראה. חצי מהזמן היא לא מקשיבה כי היא עסוקה בעצמה, ולעתים אמצא אותה תקועה בתרגיל מלפני עשר דקות. באמצע השיעור היא תפוצץ חצ'קונים, תרים את החולצה כדי לראות את הקוביות בהתלהבות ותבדוק את הישבן כל חמש דקות.
הממותגת – כל שיעור אצלה זה תצוגת אופנה. יש לה נעליים לכל יום בשבוע, כמובן של המותגים המובילים, כשאלה שלא ניתן להשיג בארץ. היא בחיים לא תגיע חלילה לא מאופרת, מסודרת ומתוקתקת. שעון הדופק לעד יתאים לגרביים ולחזיית ספורט. היא לא תזניח אף פרט כולל את התחתונים הוורודים מדיפי הזיעה.
המתונה – היא חביבה ורגועה בלי מניירות של כוכבת, היא תשתף פעולה, תצחק כשבאמת מצחיק ולא בהגזמה, היא תנוח שלא תוכל יותר אבל תתאמץ ותשתדל, תתמקם איפה שפנוי ומעולם לא תריב על חלקת מזרון טיפשית, רואים עליה שהיא נהנית אבל שגם יש לה חיים אחרי המכון. היא תיקח את הכול באיזי ובהומור, חברמנית וחיננית
ולסיכום – בכל אחת מאתנו מסתתרת לעתים גם הפרסונה הממורמרת או הקרבית, או לחילופין המאוהבת בעצמה וכולן חייבות להיות בשיעור שלי אחרת זה לא שלם. בנות זה הכי כיף והכי מורכב. יש לנו מחזור, והורמונים, והריון, ואחרי לידה, או סתם הבוס הרגיז אותנו בעבודה. שורה תחתונה – בואו להתאמן. בדיוק כמו שאתן!
יש לך שאלות לשרון ינובסקי קפלן? מוזמנת להתייעץ