"אני נמצאת בעבודה עכשיו. אני מסיימת בשלוש, ועד עכשיו שתיתי רק קפה. אני גאה בעצמי. תזכרו שזה רק כח רצון. התפריט שלי להיום הוא קפה והרבה מים".
לא, זה לא ציטוט מסרט בערוץ 8 - את הדברים כותבת בלוגרית ב-Thin is Happiness, בלוג שהינו רק חוליה קטנה בטבעת הבלוגים "פרו-אנה", הפועלת, תאמינו או לא, בישראל. "אנה" הוא כינוי למחלת האנורקסיה, שם קוד לחברה הטובה והמעודדת של מי שמרעיבה את עצמה. בשנים האחרונות החלו לשגשג ברחבי הרשת אתרי "פרו-אנה" רבים: אלה הם אתרים בהם מעודדות הבלוגריות אחת את השניה, משתפות בטיפים ובטכניקות להרזיה כמו גם בעצות להסתרת המחלה מהסביבה, מקיימות יומן דיאטה ומעלות תמונות "ת'ינספריישן" (thinspiration, או בקיצור "ת'ינספו") - צילומים של נשים רזות להחריד המהוות השראה עבורן.
הפינות החשוכות של הרשת
לאחרונה נפתחו בישראל גם קבוצות פייסבוק סודיות המיועדות ל"חברות של אנה" בלבד. כל קבוצה מונה עשרות חברות, המעניקות זו לזו תמיכה ועידוד אדירים: מעלות פוסטים, משתפות, מגיבות, מהללות את הגוף השדוף ומעודדות את הירידה במשקל. לכל חברה בקבוצה תמונה ופרופיל, והבנות הופכות להיות ממש חברות.
לפני כעשור יצאה האגודה העולמית להפרעות אכילה (ANAD) בקריאה לסגור אתרי פרו אנה ברחבי הרשת, ומאז ירדו אלה למחתרת. אך בפינות החשוכות של האינטרנט עדיין ניתן למצוא עשרות בלוגים ופורומים, גם ישראליים, שמהללים רזון קיצוני. בישראל מתקיימים הבלוגים האלה בשתי טבעות עיקריות של רשת ישרא-בלוג: טבעת "פרו אנה" וטבעת "Radical Ana". הוצאנו ציטוטים לא קלים לקריאה מתוך הבלוגים הללו.
"300 קלוריות בדיוק. בזה הסתכם היום הזה. אני יודעת שזה קצת, אבל אני עדיין לא מצליחה לגמור את היום הזה עם חיוך. הוא לא היה לי קשה, לא הרגשתי את הבטן זועקת לאוכל, אבל מה שקובע את ההרגשה בסופו של יום הוא האם עמדתי במה שהצבתי לעצמי והאם שלטתי במה שקורה איתי. אני מרגישה את השליטה חוזרת אליי, לאט לאט ואני מגיעה לשם". מתוך הבלוג "Thin"
"בנות, כמה אפשר לרדת בחמישה ימים של צום?"
"הבוקר היה לי בולמוס מטורף! כמובן שאני לא אתאר את כל מה שאכלתי כי אני מתביישת בזה ובעצמי, אבל אני בטוחה שזה לפחות 2,000 קלוריות, במיוחד של שומן. ההורים שלי אחרי זה יצאו מהבית ונשארתי לבד. אחי הקטן ישן, ופשוט פתחתי את הברז והקאתי הכל. לא יכולתי להפסיק. לא יכולתי לדמיין את עצמי כזאת שמנה, לא מספיק שאני כזאת שמנה ופרה, עכשיו אז גם אני צריכה עוד יותר להשמין, עם כל השומנים שכבר אי אפשר להסתיר. לחזור לבית ספר ושיגידו 'השמנת, את יודעת?'' ואז אני אכנס לדיכאון ולא ארצה ללכת חודש עד שאני יהיה שוב פעם 45 קילו, של שומן, אבל לפחות אני יהיה יותר שלמה עם עצמי. אסור לוותר, לא הפעם! אסור לי לחזור על טעויות.
...מהיום צום עד יום שישי! מקווה שאני אשרוד ואוכל רק מה שצריך, אחרי הכל זה צום קצר.
...אחרי חמישה ימים של צום הגוף שלי חלש, אני לא מתפקדת, אני בקושי עומדת על הרגליים. אני לא מסוגלת לשתות, יש לי בחילה ובא לי להקיא. רזיתי, אני רואה תוצאות על הגוף שלי! אבל זה לא מספיק, אני עדיין כל כך שמנה אני רק רוצה להיות כמו פעם - רזה , שהמכנסיים עולים עליה ולא צמודים משהו מפחיד שאת מפחדת שיראו לך קצת בטן... יש לי דודא מפחידה למרק נמס, יש בזה 100 קלוריות, יותר מידי, אבל זה משביע וכואב לי הכל. בא לי רק מרק... כמה נראה לכם אפשר לרזות אחרי חמישה ימים של צום?" מתוך הבלוג "שמנה, אבל בקרוב לא! בדרך אל האושר"
"שוקולד ממש קשה להקיא, הוא נדבק לקיבה"
"אוף. גיליתי שאמא שלי קנתה לי שוקולד עם עדשים. לחשוב שפעם הייתי שמחה כשזה היה קורה. עכשיו אני כולי מפחדת שאני אטרוף אותו מחר ואז אקיא שוב, כי יש לי תחושה שזה יקרה. פאקינג 514 קלוריות, אלוהים ישמור, אשכרה שוקולד 'פרה'. עכשיו כל פעם שאני פותחת את המקרר לקחת חלב/ ירקות/ סלט פירות/ וואטאבר ומנסה להיות אנה נורמלית, יש לי מול הפרצוף חפיסת שוקולד שלמה... אבל לא. אני כל פעם נזכרת בכמה מגעיל אני מרגישה אחרי שאני אוכלת וכמה שהקיא מגעיל אותי. ובכלל, שוקולד קשה להקיא. זה כאילו הוא נדבק לי לקיבה. חוץ מזה, הסוכר נספג תוך שניות בדם ככה שזה לא כל כך יעזור לי. עדיף להימנע וזהו, אין שום יתרון בלאכול ולהקיא את זה. חחח אמאל'ה, אני אשכרה יודעת מה קשה להקיא ומה לא. פאק איט, אין מצב שאני אוכל את זה". מתוך הבלוג "פרו אנה"
"אני בתת משקל, כמו שרציתי"
"הורדתי ארבעה קילו תוך שלושה ימים ועכשיו אני בתת משקל, כמו שרציתי. אני גאה בעצמי, אבל עדיין מרגישה שמנה. אני לא הולכת לבית הספר, אז בבוקר, כשההורים בעבודה אני זורקת אוכל לאסלה ואומרת להם שאכלתי כבר אז הם לא דואגים יותר. אני בינתיים חיה על קולה זירו ולפעמים חלב סויה בטעם וניל, אין לי אפילו רצון לאכול בלילה אבל עדיין אני לא יכולה לישון. אבל אז הסתבר שאם אני שומעת Evanescence אני נרדמת ובבוקר עוד הורדתי קילו. אני אמשיך ככה כל השבוע, אני בטוחה שאני אמשיך, אני לא צריכה אוכל, אני יכולה לחיות על מיצים וקולה וכל ה-Liquids שיש.
...אני אוהבת להרגיש את הרזון. אני אוהבת לדעת שאין לי כלום בבטן. אני אוהבת לעשן בזמן שאני שותה קולה זירו. פתאום... אני מתחילה באמת לאהוב את עצמי (יותר נכון את ה- ED שלי)". מתוך הבלוג "My friend ED" (ראשי תיבות של הפרעת אכילה, Eating Disorder)
"אף אחד לא ירצה אותך אם לא תהיי כוסית"
"עבר לו, ירד לו ממני. הוא אהב אותי, רדף אחרי כל הזמן הזה ואני כמו סתומה לא רציתי. אני אוהבת אותו עדיין! אבל למה כשאני רוצה הוא לא פה?!... כי אני שמנה. שמנה מכוערת דבה בלון. אף אחד לא ירצה אותך אם לא תהיי כוסית. איך את רוצה להסתובב בים ככה, עם הבטן הגדולה הזאת והרגליים השמנות האלה?! איך את מסכימה לעצמך להיכנס לביקיני?! תפסיקי כבר לאכול כל היום... תתחילי דיאטה, תתחילי ספורט. והרבה. עד שתהיי רזה. 49 קילו. רק ככה הוא ירצה אותך". מתוך הבלוג "אתגר 8 השבועות"
"כמה אוכל דחפו לי היום. שתי מיני לחמניות, מיני מאפה, עוגת דבש ועוד ארוחת שישי... רציתי להיעלם. אבא שלי אמר לי שוב שאני 'עור ועצמות, אבל לא כמו בפסח. בפסח היית הרבה יותר רזה'. ובדיוק אחרי זה דיברתי עם חבר שלי ופשוט בכיתי, כי קשה והוא רחוק. אני לא טובה מספיק, פשוט לא... אני צריכה להתחיל לארוז מחר שוב, ואני לא יודעת איפה יותר רע לי. בינתיים הדבר היחיד שאני רוצה זה להיעלם, או לפחות לחזור עוד שבועיים רזה שוב ושאמא שלי תדאג שאני לא אוכלת בבסיס. כי עם אנה, אין משהו עצוב יותר מלשמוע איך את נראית פחות חולה, יותר בריאה, או הכי נורא - טוב לראות אותך אוכלת (וזה לא משנה שאכלתי רק ערימת כרוב ושעועית). בקיצור? הצילו". מתוך הבלוג "געגועי לאנה"
