"דברו, התריעו, הזהירו, עזרו לנערות אחרות לא לשכב מתחת לסכין כמו ששכבנו אנחנו", ביקשה קזיאה ביאנקה, צעירה בת 25 שכתבה פוסט מצמרר באתר של YWCA, ארגון סוציאלי בינאלומי לזכויות נשים. "בקניה, שם גדלתי, נהוג למול נערות - וגם אני לא חמקתי מהגורל הזה. אני לא יכולה להאשים את משפחתי שנתנה לי לעבור את האקט הבלי אנושי הזה - זו הייתה הנורמה, הדרישה, במקום שבו גדלתי, שמחשיב נערות לא נימולות כמלוכלכות, מסוכנות. אני כותבת כדי לספר לנערות שעברו את זה שיש חיים אחרים, גם אחרי. לא משנה מה עברת, יש עתיד ויש תקווה.
עוד בערוץ הנשים:
- ככה השתנה אידיאל היופי הנשי לאורך ההיסטוריה
- צילמתי שמש ואהבה, וכל מה שאתם רואים בתמונה זה את הטוסיק שלי?
- איך מרזים בלי ספורט ועם ארוחות צהריים חופשיות?
"חיפשתי את אמא שלי, אבל גם היא לא הייתה עוצרת אותן"
"באזור שבו גדלתי נהוג להסיר את הדגדגן לחלוטין, מתוך אמונה עמוקה שמדובר באיבר מלוכלך, שגורם לנערות להיות מיניות מדי. כיום אני מבינה שזה פשוט לא נכון - הצניעות של אישה וההחלטה שלה לא לקיים יחסי מין לפני החתונה קשורים לאישיות ולערכים שלה, ולא לשום הליך 'רפואי' שהיא עוברת.
"אני זוכרת את מה שעשו לי לפני 7 שנים כאילו זה היה אתמול. הצלקת עדיין חיה ובוערת בי. זה היה בחמש בבוקר, ושמעתי נשים מדברות מחוץ לבית שלי. לא ידעתי שהן באו אליי, לצלק אותי לכל החיים. כמו כבשה תמימה, לקחו אותי לבית המטבחיים. העירו אותי, ואמרו לי שהגיע היום הגדול שלי - היום אהפוך לאישה. הנשים שרו, ואני חיפשתי את אמא שלי. קיוויתי שאם היא תראה כמה אני מפחדת היא תגיד להן לעזוב אותי, אבל לא ראיתי אותה, וגם אם הייתי מצליחה לקרוא לה - היא לא הייתה עוצרת אותן. כמותן, היא האמינה שזה הדבר הנכון.
"באותו יום מלו גם חברה שלי. ראיתי אותה מתיישבת על אבן קרה, וראיתי בעיניים שלה את הפחד שאני יודעת שהיה גם בעיניים שלי. ראיתי אותן חותכות אותה, וזה כואב לי עד היום, כמעט כמו הצלקת שלי. כשהקימו אותה והושיבו אותי, כיסו לי את העיניים בחתיכת בד. חתיכה נוספת שמו לי בפה, כדי שלא אצעק ואוכל לנשוך אותה, כדי להקל על הכאב שיגיע בעוד רגע. שתי נשים החזיקו לי את הרגליים בכוח ופיסקו אותן, והנשים האחרות המשיכו לשיר, כאילו הן חוגגות את הכאב שלי.
"פתאום הרגשתי משהו חד בין הרגליים. זו הייתה נקודת המפנה של החיים שלי. הכאב היה עצום, הרגשתי צמצורת אדירה של קור שוטפת את כולי. הכל הסתיים מהר. הנשים החזירו אותי הביתה, ואני זוכרת שישבתי ובכיתי. הכאב היה בלתי נסבל, וכמוהו כל השאלות שהתרוצצו לי בראש: "מה יקרה עכשיו? הכאב הזה יפסיק אי פעם? האם אני אוכל ללכת?
"לפי המסורת, נשארתי סגורה בחדר שאליו הכניסו אותי במשך שלושה שבועות שלמים. אסור היה לי להתקלח, אסור היה לי לראות אף אחד. החיים שלי השתנו לנצח, ובמהלך אותם ימים מסויטים החלטתי שאני חייבת לעשות משהו כדי למנוע את הכאב הנורא הזה מנערות אחרות".
בסומליה 99 אחוז מהנשים נימולות
קזיאה ממש, אבל ממש לא לבד. לפי דו"ח של יוניצ"ף, בעולם חיות כיום כ-125 מיליון נשים שעברו מילה, ומדי שנה מצטרפות אליהן בין 2-3 מיליון נשים. הנתונים מעומעמים להחריד, בין היתר מכיוון שמדובר בנערות שגדלות בחברות מסורתיות וסגורות מאוד, ואיסוף המידע נתקל בחומה בצורה של שתיקה והסתרה.
בדו"ח נוסף, שפרסמה ד"ר נוואל נור מ-Brigham and Women's Hospital, המילה מתבצעת בעיקר בטווח הגילים שבין 5 ל-12, ואף כי שיעור הילדות והנערות הנימולות נמצא בירידה - "רק" 36% מהנערות בנות 15-19 שנסקרו עברו מילה, לעומת 54% מהנשים שחצו את גיל 45 - עדיין מדובר בתופעה שרירה וקיימת, שרווחת בעיקר באפריקה ובמזרח התיכון. המדינות שבהן מילת נשים נפוצה במיוחד הן סומליה (99% מהנערות עברו מילה), גאנה (96%), מצרים (91%) וסודן (88%).
בישראל המנהג הוכחד כמעט לחלוטין, וכיום נדיר מאוד להיתקל באישה שעברה מילה. "ישראל היא דוגמה טובה למדינה שבה מילת נשים הופסקה כמעט לחלוטין רק באמצעות הסברה והדרכה, מבלי שהיה צורך בחקיקה ואכיפה", מסביר ד"ר בעז שיזף, רופא בכיר בחטיבה למיילדות וגינקולוגיה, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה. "כיום נדיר מאוד לראות בארץ נשים נימולות, וגם אם כן - מדובר בנשים מבוגרות מאוד, כיום זה כבר כמעט לא קורה. עם זאת, בלא מעט בתי חולים נתקלים בפליטות מאפריקה שעברו מילה, בהן נשים צעירות מאוד שנימולו לפני שנים לא רבות".
במספריים או בסכין מטבח
אוזן מערבית מסרבת אולי לקלוט, אבל מי שנוקט בפרקטיקה המצמררת מאמין כי הוא מיטיב עם הנערה. הסיבות לביצוע המילה מגוונות, ונעות בין אמונה כי ההליך תורם לפוריות העתידית של הנערה ומונע מחלות. הסברים הומניים מעט פחות הם הגדלת ערכה של הנערה בשוק הנישואין והגברת ההנאה המינית לגבר שיזכה בה לבסוף - בין היתר, בשל ההצטלקות שמצרה את פתח הנרתיק וטכניקה מסוימת של מילה שבה תופרים את פתח הנרתיק כדי נקב צר במיוחד. המילה גם אמורה למנוע משדים לגרום לנערה להתפקר ולקיים יחסי מין עם גברים שאינם בעלה החוקי, ולשמור על תומתה.
בחלק מהתרבויות, טקס המילה הוא מסיבה של ממש, שבמסגרתה מוגש כיבוד והאורחות מביאות לנערה הנימולה מתנות, בגדים ותכשיטים. מטבע הדברים, ההליך אינו מתבצע באופן סטרילי או בידי רופאים, ללא הרדמה, חיטוי או אנטיביוטיקה. המכשירים המשמשים לחיתוך ולתפירה אינם חד פעמיים, ולעתים, כאשר מלים יותר מנערה אחת באותו אירוע, אינם נשטפים בין פעולה לפעולה. בין היתר, משתמשות הנשים - ברוב המוחלט של המקרים, גברים כלל אינם נוכחים בטקס, שמבוצע בידי נשים בוגרות מהקהילה - במספריים, סכיני מטבח וחפצים חדים אחרים, והדימום נעצר בעזרת משחות שונות שהנשים רוקחות, מעין "דבק" שמוכן מסוכר וביצים.
ישנם ארבעה סוגים מרכזיים של מילה: בסוג 1 כורתים את כיסוי הדגדגן (איור להמחשה), סוג 2 כבר כולל הסרה של הדגדגן וחלק מהשפתיים הקטנות (איור להמחשה), סוג 3 כולל הסרה מלאה של הדגדגן וכל השפתיים הפנימיות של הפות (איור להמחשה) ודרגה 4 כוללת תפירה של פתח הנרתיק והשארת נקב קטן ליציאת דם הוסת וחדירת איבר המין הגברי במהלך קיום יחסים (איור להמחשה).
מטבע הדברים, הפעולה נוטה להסתבך לא מעט, כשהסיבוכים הנפוצים ביותר בטווח הקצר הם דימום, זיהום מקומי וזיהום כולל, שיכול להביא אפילו למוות. בשלבים מאוחרים יותר סובלות נשים מהפסקה של הווסת, דלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן ובאגן וכאבים קשים בזמן קיום יחסי מין. כשהנערות מתבגרות ויולדות, הן נוטות יותר לקרעים חמורים בלידה (מכיוון שרקמת הצלקת גמישה הרבה פחות מעור רגיל), מדממות יותר אחרי הלידה וסובלות מליקויים ברצפת האגן, עד כדי אי שליטה קבוע בהטלת צואה ושתן. הסיבוך האירוני ביותר הוא קשיי פוריות, מהם סובלות אחוז ניכר של הנשים שעברו מילה בצעירותן. בעוד שאחת המוטיבציות המרכזיות למילה היא הגברת הפוריות והפיכת הנערה לאשת משפחה נאמנה, דווקא הפגיעה הפיזית בה מורידה את סיכוייה להרות - בדוח של ד"ר נור הוא נתון מצמרר, לפיו 25-30% מהנשים שנימולו סובלות מבעיות פוריות, בהשוואה ל-8-14% מהנשים שלא נימולו באותו שנתון.
ב-6 לפברואר חל היום הבינלאומי לאפס סובלנות למילת נשים. כדי לתמוך במאבק, תוכלו לרכוש בחנות של ארגון "פרח המדבר" כל הכנסותיה תרומה לפעילות הארגון