חובבי פוטבול ברחבי ארה"ב גילו מראה מוזר בתחילת אוקטובר: השחקנים, המעודדות ואפילו המגרש עצמו – כולם לבשו ורוד פתאום. זה לא היה מקרי - ליגת הפוטבול האמריקנית, ה-NFL, מעוז הגבריות, התגייסה כולה כדי לתמוך במאבק בסרטן השד בחודש המודעות הבינלאומי שחל באוקטובר, ולגרום לנשים בכל מקום ללכת ולהיבדק. בטח יותר יעיל מ"אני אוהבת את זה על השטיח ארבע פעמים ביום".
אם מאצ'ו מוכן להתהלך בבנדנה ורודה – את לא תלכי להיבדק?
קנה המידה של ההתגייסות הזאת, בשיתוף עם האגודה למלחמה בסרטן ועמותות שונות, כמעט בלתי נתפס. כל קבוצות הפוטבול בליגה ציינו את החודש החשוב בדרכן: במסגרת האירועים, צוירו סמלי המאבק במחלה על המגרשים עצמם, עשרות אלפי סרטים ופונפונים ורודים חולקו לאוהדים בכניסה לאצטדיונים, צנחנים עם מצנחים ורודים צנחו למגרש, וניצולות סרטן שד צעדו על הדשא בזמן הצגת השחקנים.
אבל ההישג המרשים ביותר כנראה, מלבד גיוס התרומות הנרחב למען המחקר המדעי, היה הנכונות של שחקני הפוטבול ללבוש ורוד בכל משחק החודש: הם חבשו כובעים ורודים, נעלו נעליים ורודות, וענדו סרטים ורודים. זה אולי נשמע כמו הישג זעום, אבל דמיינו את הגברים הכי גדולים ומאצ'ואיסטיים באמריקה עם בנדנות ורודות בפריים טיים, ותשאלו את עצמכן אם זה משהו שהיה עובר לכן מעל הראש.
במאבק בסרטן השד, לגילוי המוקדם יש תפקיד קריטי. העמותות למלחמה במחלה חרטו על דגלן את המסר לפיו הבאת הסטטיסטיקה למודעות הציבור חשובה לא פחות ממחקר למציאת תרופה. ב-NFL הבינו את זה, וכינו את הקמפיין הגורף שלהם "A Crucial Catch", שם שמעביר את המסר גם לאוהדי פוטבול אדוקים וגם לכאלה שלא.
"חינוך, מודעות וגילוי מוקדם הן ההגנה הטובה ביותר שלנו נגד המחלה. אנחנו מעריכים את התרומה הענקית של ארגונים למען חולי סרטן שד, ושמחים לעזור לקדם את חשיבות הגילוי המוקדם בקרב האוהדים שלנו". הסבירה גרטשן גיטר, סמנכ"לית יחסי הציבור של ה"באפלו בילס", מדוע חשוב לקבוצה לשתף פעולה זאת הפעם השישית ברציפות עם הקמפיין החשוב.
"זה גורם לנשים להרגיש טוב כשחבורת גברים פועלת למענן"
נכון, סרטן השד לא תוקף רק נשים, אבל הוא עדיין שכיח בעיקר בקרב המין הנשי, ובמיוחד בקרב נשים מעל גיל ארבעים. עבור דריק מייסון מה"ניו יורק ג'טס", מדובר בשליחות אישית – אמו, גלני ווין, החלימה מסרטן השד לאחר שני מאבקים קשים במחלה. לכבודה, הוא לובש ורוד בכל משחק ומשחק, ובמשך חודש אחד בשנה מצטרפים אליו גם שאר שחקני הקבוצה, המאמנים, המעודדות, השופטים והקהל.
"אני חושב שזה גורם לנשים להרגיש טוב כשחבורת גברים פועלת למען המודעות לסרטן השד", הוא אומר. "במשך זמן רב אנשים חשבו שורוד הוא לא צבע גברי, אבל אתם רואים הרבה גברים לובשים ורוד. יש לי כמה חולצות ורודות שמתאימות לחליפות שלי. אני נהנה לנעול נעלי פקקים ורודות גם בגלל שזה חשוב לי אישית, אבל גם בגלל שורוד פשוט נראה טוב".
ומסתבר שאתה לא חייב להיות גבר שהודף גברים למחייתו ואוהב ורוד באופן כללי כדי לתמוך במאבק. במהלך החודש הקרוב יוארו כמה אתרים חשובים ומבנים ברחבי העולם בצבע האופטימי. עיריית תל אביב נצבעה באור ורוד בתחילת אוקטובר, ובשנים האחרונות ראינו גם את האייפל, מפלי הניאגרה, בית האופרה בסידני ואפילו את פסלו של ישו בריו דה-ז'נרו מוארים בצבע המזוהה עם המאבק במחלה. כל זאת, כדי לעורר את המודעות ולגרום לכמה שיותר נשים להיבדק. אך האם כל הקמפיינים הללו משיגים את המטרה?
איפה את אוהבת את זה?
קחו למשל את קמפיין הפייסבוק השנוי במחלוקת, שחוזר ומציק לנו כל פעם מחדש. בשנה שעברה התבקשנו לכתוב סטטוסים מסתוריים וטיזריים על "איפה אנחנו אוהבות להניח את התיק כשאנחנו מגיעות הביתה", ואילו השנה התחכמו לנו, וביקשו מאיתנו לציין את מידת הנעליים וכמה זמן לוקח לנו להתארגן בבוקר. לקמפיין הזה קמו מתנגדות רבות, שטענו – וכנראה בצדק – שהוא לא רק מפספס את המטרה שלשמה התכנסנו, אלא משפיל נשים ומיועד לקהל יעד אחר לגמרי.
אז נשאלת השאלה – מה בין קמפיין הפייסבוק לבין התאורה הורודה על האייפל, או צביעת מגרשי הפוטבול בארה"ב? האם יש הבדל בין קמפיין טיזרי לקמפיין סימלי, שאמור לעורר אותנו לפעולה רק על ידי הכנסת צבע ורוד לכל מקום?
קשה לקבוע מה באמת יגרום לנשים בכל העולם לעבור ממוגרפיה, ובכלל לא בטוח שמדובר בשחקן פוטבול עם גרביים ורודים. אבל לקמפיין של ה-NFL יש כוח נוסף, כמו שהזכיר מייסון: הוא משדר תמיכה בנשים שמתמודדות עם סרטן השד בכל העולם, ומזכיר לכולם שלמרות שמדובר במחלה שתוקפת בעיקר נשים, גם לגברים אכפת מספיק כדי לרצות למנוע אותה. ואם גבר אחד שיצפה במשחק של ה"ג'טס" יעיר לאשתו שהגיע הזמן לעבור ממוגרפיה – ייתכן וזה היה שווה את הכל.