תעשיות שלמות חוגגות היום על רצונם של אנשים לרדת במשקל או לשנות את צורת האיברים בגופם. מניעים קפיטליסטיים יעשו הכל כדי לגרום לך ולי להישאר בקונפליקט פנימי שמוליד שנאה כלפי הגוף, במטרה להמשיך להתעשר על חשבון הדימוי העצמי הירוד שלנו. החל מתעשיית הדיאטות, התרופות, תוספי המזון, ניתוחים פלסטיים, אופנה, מטפלים מתחום בריאות הנפש, תעשיית הכושר, מכוני שיזוף וכלה בענף הביטוחים.
למעשה מדובר בגורמים כלכליים חזקים ומשפיעים שמתעלים בכוחם על האינדיבידואל, ורבים מהם יסגרו את הבסטה מחר בבוקר אם נשים ואנשים יקומו ליום חדש של אהבה עצמית ללא סייג. בהתאם לכך, מוזרקים לתוך התרבות שלנו ולכל תחומי החיים אינסוף אידאלים, שמטרתם להשאיר את הבסטות האלה עובדות ורווחיות. אחד מהאידאלים הבולטים שנוצר במסגרת זו, הוא אידאל היופי הרזה.
ההרזיה הפכה לפסגת השאיפות
בין המאה ה-19 לבין המאה ה-20 הגיעה המהפכה התעשייתית ויחד איתה התפתח הייצור ההמוני. אידאל היופי הנשי בתקופה זו ייוצג על ידי דוגמניות ששירתו את צרכי בעלי ההון, המעצבים והתעשיינים, וכך הפך המודל הנשי לחסר ייחודיות וחסר אינדיבידואליות, בשונה מתקופות מוקדמות יותר שבהן אידאל היופי הנשי הגדול והמלא היה סמל סטטוס, סמל ליופי ולפריון. מאז המאה ה-19 ועד היום, אידאל היופי הנשי, כמו כל מוסכמה אחרת, הושפע ומושפע מלחצי הון-שלטון-עיתון.
ככה, בתוך מציאות אידאל היופי הרזה, ההרזיה הפכה לפידבק האולטימטיבי בין בני אדם. ההרזיה היא פסגת השאיפות כולן והיא מכילה בתוכה אתוס שלם של משמעת עצמית, כוח רצון, שאפתנות, הצלחה, יופי ואושר. מודל העצמות הבולטות עבר אל קידמת הבמה, והוא מתוגמל, מתועדף ודורס כל מודל יופי אחר.
מכר שלא ראה אותי כמה שבועות אמר לי "אני יודע שאת לא מתה על זה שאני אומר את זה אבל נראה לי שממש רזית". המשפט הזה בטח לא נשמע מובן מאליו מהסיבה הפשוטה שכשאנחנו פוגשות אחת את השנייה מה שאנחנו בדרך כלל מחפשות לעשות זה להחמיא אחת לשנייה איכשהו. ואיזו מחמאה רובנו בדרך כלל מחפשות לראות ולהגיד? "רזית!". אז איך קרה שאני לא אוהבת שאומרים לי שרזיתי?
אז תנו לי להציע לכם מושג חדש: "רציית הרזון", שמסביר למה התייחסות חיובית לכאורה לפיצ'רים במראה החיצוני של אדם, היא עניין מאוס שיכול להרוס ולפגוע באופן הכי עמוק שיש. רצייה חברתית מתארת התנהגות של אדם שמושפעת מרצונו להתקבל על ידי החברה. האדם מחפש להיות "בסדר" ולרצות את הסביבה על פי מה שהוא חושב שמצופה ממנו.
בהקשר זה, משמעותה של רציית הרזון היא מתן הפידבק האולטימטיבי ביותר בחברה שואפת הרזון שלנו, פידבק שאמור להיות המתגמל ביותר לשני הצדדים. אני הענקתי לך מחמאה עם המשמעות הגדולה ביותר שיכולתי לתת, ואת כנראה צריכה להיות היצור המוצלח והמאושר ביותר שעבר מולי ב-5 דקות הבאות, כי ניצחת את הסיסטם. רזית.
לפחות פעם בשבוע אומרים לי שרזיתי. יה רייט
כמה פעמים בחיים אמרת לעצמך שעד החתונה ההיא את חייבת להרזות? כמו כן, גם עד הטיסה לחו"ל שבה את הולכת לדפוק תמונות אינסטגרם טרופיות, עד מפגש המחזור שלך מהתיכון ומהצבא, ועד המסיבה ההיא שאליה מגיע גם האקס, שבה את הולכת להוכיח לו את תמונת חייך הוורודה - דרך המשקל שהשלת מעל גופך.
אבל רגע, מה אם החמאת עכשיו למישהי על כך שהיא רזתה ואין בהרזיה שלה ולו קורטוב של אושר, הצלחה, או כוח רצון? מה אם האישה שמולך מרזה מרוב אומללות? עלה בדעתך שקילוגרמים נושרים גם בגלל מחלות או אי יציבות של המערכת החיסונית? חשבת אולי שמשקל צונח גם עקב טראומה, בלבול, עצבות, דיכאון, חוסר סיפוק או מערכות יחסים לא בריאות?
האם עלה בדעתך שהאישה שעומדת מולך קצה בקיומה הפיזי ולכן הניחה את עצמה על שולחן הניתוחים בלית ברירה, וההרזיה שלה, שממש עכשיו מניחה כל כך את דעתך, היא תוצאה של קיצור קיבה? הקילוגרמים נשרו, אבל הבעיות הרגשיות נשארו ועם זה היא מתמודדת כרגע.
ברגע זה, בו הנפש המרזה שעומדת מולך מקבלת ממך פידבק, יכול מאוד להיות שאת נותנת לה אישור, חתימה ותו תקן להמשך קיומה של האומללות. ישר כוח! המשיכי להילחם בעצמך, ככה החברה רוצה אותך! חולנית, לא שלמה, מבולבלת, נאבקת וכזאת שתעשה הכל כדי להתיישר לפי התפיסה החברתית, גם במחיר פיזי כבד וכואב.
איך קרה שהשיח על מידות הגוף וצורתו הפך כה לגיטימי להתייחסות, לחלוקת מקלות וגזרים ולשאילתה פולשנית? באותה מידה שלא אברך אישה שנראית לי בהריון לפני שהיא תשתף אותי בדבר קיומו, רק מחמת הספק שהיא לא - כך גם אמנע מחלוקת כל פידבק שתלוי באלמנט פיזי גופני. אין לדעת על מה זה ייפול ואיך ברגע אחד מחמאה תמימה תהפוך לעלבון הגדול ביותר לעומדת מולי.
אנשים מגיבים אלי כל הזמן. אני שומעת לפחות פעם בשבוע שממש רזיתי, גם כשאני בעצם משמינה. מה זה אומר? שהם משקפים לי את עצמם דרך ביטוי הפיזיות שלי בעיניהם. הם חושפים דרך "מחמאה" את כאביהם, מאווייהם ושריטותיהם שנטועים עמוק בתוך אידאל היופי השולט.
סביר להניח שעולה בלבך כרגע השאלה, "אבל רגע, מה כבר אסור להחמיא היום? להגיד מילה טובה על אסתטיקה?" מותר. אבל זה צריך להסתכם ב-"את נראית טוב, את זורחת, מהממת, רעננה, יפה, כריזמטית, לבושה טוב, אי אפשר להוריד ממך את העיניים". אם את באמת רוצה "לרצות חברתית" ולהגיד מה שאת חושבת שאני רוצה לשמוע, אל תספרי לי שרזיתי.
נעמה פסקה דיוויס היא בלוגרית, יוטיוברית, יוצרת תוכן העצמת נשים, בודי פוזיטיב, דימוי עצמי ואופנה במידות גדולות.