סלט (צילום: jupiter images)
לסנן פחמימות, לעכל ירקות - אוף, זה מתיש!|צילום: jupiter images

לשלוט בקלוריות, לסנן פחמימות, לעכל ירקות, לצנזר שומנים ומה לא. אלו הם חיינו. למעשה, מחקר חדש מגלה כי נשים, רובן ככולן, מבלות עשור שלם מחייהן בדיאטה כזו או אחרת. אם כך, אין לנו לאן לברוח. נדמה כי נדונו לחיי התנזרות קלורית. אז נכון שאין קסמים או ניסים בתחום הקולינארי. מצד שני, הדרך לגוף חטוב, אסוף ומוצק שופעת אלטרנטיבות לא נוראיות בכלל. ליקטנו שלוש נשים שהצליחו לעשות את זה בלי סבל של ממש. כל אחת בחרה במסלול שעשה לה טוב ולא חייב אותה לאכול כמויות של ציפור. יצאנו לבדוק מה הסוד שלהן וגילינו שאין כאן סוד של ממש. רק היגיון בריא וכוח רצון.

האמצעי: לא לאכול אחרי שש בערב

שרית גדסי, 29, חולון. משקל התחלתי: 95 ק"ג. מידה: 46, משקל סופי: 60 ק"ג. מידה: 36
גובה: 1.68, תקופת הדיאטה: שנה

למה ככה? "כל חיי אני אקורדיון שנאבק במשקל. בלעתי כדורים, עשיתי דיאטות כסאח ונפגשתי עם אינספור דיאטנים, אך דבר לא באמת החזיק. כל אותם תפריטים שמגבילים אותי בכמויות תמיד התישו אותי עוד לפני שהתחלתי. לפני כשנה, הגיעה לקוחה למספרה בה אני עובדת וסיפרה שהיא אוכלת מה שהיא רוצה בתנאי שהיא מפסיקה לאכול בשש בערב. זה סקרן אותי, אך נראה לי מופרך ליישם על עצמי, מכיוון שאני אדם שאוכל רק בלילה. מצד שני, הרעיון שאוכל לאכול הכול מאוד פיתה אותי. היה משהו בשיטה הזאת ששמרה על גבולות אבל השאירה לי פה פתוח".
הלכה למעשה: "בארבעה החודשים הראשונים, שמרתי באדיקות על שעת הדד ליין וירדתי 28 קילו. יומי התחיל ב-07:00, אז אכלתי לחם לא קל (!) עם גבינה או כל ממרח וקפה. שלוש שעות מאוחר יותר, הייתי אוכלת בורקס או מאפה וב-17:00, הייתי משקיעה בארוחה עיקרית שתחזיק אותי עומדת עד הלילה. זו יכלה להיות ארוחה ב"ג'ירף", פסטה או סנדביצ'ים עשירים בלי רחמים. היה לי גם חודש שלם שאכלתי רק ארוחות מקדונלדס. ובסופי שבוע, אכלתי גם בערבים".
ספורט: "לא עושה בכלל".
רגעי משבר: "בחודשיים הראשונים, היה לי קשה נפשית עם הקונספט ואף סבלתי מכאבי בטן רציניים. חייתי כמו רובוט. ב-21:00, חזרתי הביתה, התקלחתי, ראיתי טלוויזיה וברגע שחשתי רעב, נכנסתי למיטה, לרוב ב-22:30. אחרי התקופה הזו, בה ירדתי 15 קילו, הגוף שלי כבר התרגל לשעות ומצאתי את עצמי נכנסת למיטה רק בחצות, בלי תחושת רעב מטורפת".

סליחה, מה השעה? (צילום: jupiter images)
סופרת את השעות עד לסתימת פיות. לשרית גדסי זה הצליח|צילום: jupiter images
מה עושים עם אירועים חברתיים? "בהתחלה נמנעתי מכך. מצד שני, ידעתי שברגע שאמנע מעצמי דברים, זה לא יעבוד. היום, יוצא לי לצאת גם באמצע שבוע, אך הבילוי לא סובב אוכל. מה גם שהיום, אני אוכלת רק כשאני רעבה ולא כשמגישים לי".
מה עכשיו? בחודש האחרון, אני נותנת לי שעה ביציאה ומפסיקה לאכול ב-19:00. אני ממשיכה לאכול מה שאני רוצה ובערב משאירה לי יוגורט או תפוח".
דבר המומחה – יעל הלין, דיאטנית קלינית: "הספרות המקצועית ממליצה לא לאכול כשעתיים לפני השינה, בשל העובדה שבשינה, מערכות גופינו מורידות הילוך וגם כך מערכת העיכול. במקרה של שרית, מדובר בבחורה בעלת פוטנציאל דיאטה אדירה בשל נקודת הפתיחה שלה (95 ק"ג). יש להניח שכדי להגיע למשקל הזה, היא אכלה כ-3000 קלוריות ביום. בדיאטה זו, היא קיצצה ביותר ממחצית הקלוריות ליום, תוך שמירה על שלוש ארוחות מסודרות ולא מאוד גדולות והקפידה לאכול רק שהיא רעבה".

האמצעי: למעט בפחמימות ולהפריד פחמימות וחלבונים

אוראל כהן, 29, אמא ליואב,2, חדרה, מידה התחלתית: 42 (בלחץ), מידה כיום: 38, ירידה במשקל: 20 קילו, גובה: 1.60, תקופה: שנה.

למה ככה? "לא אהבתי את איך שנראיתי בתקופת ההיריון, תוספת של 20 קילו לא הוסיפו לתחושה. חיכיתי לרגע שאוכל לחזור לבגדיי מפעם. מיד לאחר תקופת ההנקה, הרשיתי לעצמי להיכנס לדיאטה קיצונית. מתוך הכרות עם גופי ואינספור דיאטות, גיליתי שקיצוץ בפחמימות ושלוש ארוחות מסודרות, עוזר לי להשיל קילוגרמים בצורה הכי מהירה"
הלכה למעשה: "ארוחת הבוקר כללה שתי פרוסות לחם קל, גבינה וירקות עם קפה וכפית סוכר. בצהריים אכלתי מנת בשר וסלט גדול ועשיר ובערב, מעדן או סלט טונה. נמנעתי מלצאת למסעדות. אם הייתי יוצאת, זה היה רק למקומות שהציגו את הערך הקלורי של כל מנה. הייתי נאצית בכל מה שקשור לספירת קלוריות. רק כשראיתי תוצאות, שחררתי והרשיתי לעצמי. בשנה שלאחר הלידה, הצלחתי להיפטר מכל מה שהעליתי".
ספורט: "ספינינג – שלוש פעמים בשבוע".

רגעי משבר: "סופי שבוע ואירועים. כשהייתי יוצאת לחתונות ורואה את כל המטוגנים, הייתי משתגעת. כיום אני משתדלת שלא לגעת בזה בכלל ובמקומם, לוקחת ירקות מוקפצים כדי לסתום את הרעב. בחודשיים-שלושה הראשונים, גם לא אפשרתי לעצמי לפנק את עצמי בשבתות, כך שכל פעם, היה זה מאבק מחודש מול העוגיות של אמא".
מה עכשיו? " בשנה האחרונה, אני בעיקר שומרת על איזון וממשיכה באותה הדרך במהלך השבוע, עם תוספת מדודה של פחמימות כמו שלוש כפות אורז או פסטה. בסופ"ש, אני מתפנקת עם עוגה/משולש פיצה. מה שכן, געגועיי הגדולים הם לצ'יפס, וסוגי מאפים, אבל אני לא נוגעת בדברים האלה בכלל. עד היום יש לי טראומה מהבצקים המשומנים שמחזירים אותי לימים 'הטובים' של הצבא שאני רוצה לשכוח".
דבר המומחה – יעל הלין, דיאטנית קלינית: "כל גרם פחמימה תורם לגופינו 4 קלוריות, בעודף הן נאגרות כשומנים, לכן זו בחירה נכונה להפחית את כמות הפחמימות. עם זאת, למי ששוקלת דיאטה כזו, מומלץ להתלוות לדיאטנית קלינית שתעזור לה להוריד את כמות הפחמימות בצורה טבעית ולהעלות את כמות החלבונים. כמו כן, טוב עשתה אוראל כאשר החליטה להחזיר את קבוצת הפחמימות לתפריט בהדרגה, משום שהיעדר מוחלט שלהן עשוי לגרום לתחושת דיכאון, חולשה ועייפות".

האמצעי: לא אוכלת קמח ושוקולד

זוללת המבורגר (צילום: Ravi Tahilramani, Istock)
"היה לי גם חודש שלם שאכלתי רק ארוחות מקדונלדס"|צילום: Ravi Tahilramani, Istock


מירב לוזון, 31, מפתח תקווה. מידה התחלתית: 42, מידה כיום: 39, גובה: 1.71, ירידה במשקל: 7 קילו, תקופה: חצי שנה.

למה ככה? "מעולם לא ייחסתי חשיבות גדולה למשקלי ולא ספרתי קלוריות. קשה לי עם תפריטים שמכמתים את המינונים שאני יכולה לאכול. כך שתמיד אכלתי מה שבא לי, אבל עם מודעות עצמית. לפני כחצי שנה, התחלתי טיפול אצל הילרית שעוסקת בגוף ובנפש בשל נסיבות אישיות. באחד המפגשים, היא טענה שקמח ושוקולד עושים לי חסימות בגוף. מכיוון שהאמנתי מאוד בתהליך ומתוך רצון אמיתי לבחון האם אכן דברים ישתנו בחיי ברגע שאקצץ ברכיבים האלו, החלטתי לנסות".

הלכה למעשה: "קיצצתי מהתפריט לחמים, פסטות, בורקסים ופיצות כמעט לחלוטין, מאכלים שלפני כן, אכלתי ברמות מטורפות. עם השוקולד, היה לי קצת יותר קשה - סיננתי כמויות, אך לא ויתרתי לגמרי. התחלתי את הבוקר עם מילקי. בצהריים, שניצל מטוגן/קציצות ואורז/תפו"א. פעם בשבוע, גם הכרחתי את עצמי לאכול סלט כי הגוף חייב את זה, למרות שמדובר בעינוי עבורי. בערב, אכלתי חביתה/שקשוקה עם גבינה בצד (לרוב גבינת 35 אחוז, זה הדבר היחיד שאני יכולה לאכול). כך מצאתי את עצמי מנגבת את הצהוב של הביצה עם היד. זה היה אחד הדברים הכי מבאסים בתהליך. אך למעשה, מלבד הקמח, לא קיצצתי בדבר. אכלתי הכול החל מצ'יפס, גלידה ועד המבורגר – רק בלי הלחמנייה, כן?"
ספורט: "לא עשיתי בכלל".

קוביות שוקולד בקלוז אפ (צילום: istockphoto)
מירב לוזון אמרה שלום לשוקולד ולשבעה קילו|צילום: istockphoto
רגעי משבר: "התחלתי את התהליך בחורף, מה שהקשה עליי מאוד ברמת השוקולד. הפיצוי שלי היה קרמבו אחת ליום. היה לי גם קרייבינג מטורף לפסטה, אך בו דווקא נלחמתי. הפיתרון שלי היה לקחת משהו שאני כן יכולה. לשמחתי, אני לא מרבה לסעוד במסעדות אז הפיתוי לא היה גדול. מה גם, שהמנה הקבועה שלי במסעדות זה שניצל. אני לא אכלנית דגולה. אני חושבת שהעובדה שאני מאוד פרפקציוניסטית עזרה לי כאן. ברגע ש'חטאתי' עם הקמח, הרגשתי שבגדתי במטרה. המצפון עזר לי לא ליפול".
מה עכשיו? "בכנות, אני רואה בכך אורח חיים זמני ואני לא מאוד נהנית ממנו, בעיקר בגלל המצפון. כיום, אני עדיין שומרת על מינון הקמח, ולראייה לא הכנתי לעצמי טוסט כבר כמה חודשים, שלא לדבר על פסטה. אני חושבת שהעליתי קילו או שניים, אבל אני מאזנת את זה".
דבר המומחה – יעל הלין, דיאטנית קלינית: "מירב עשתה למעשה את אותה הדיאטה של אוראל. היא פשוט הפחיתה פריטים השייכים לקבוצת הפחמימות (קמח) והשומן (שוקולד). חשוב לציין ששבעה קילוגרמים בארבעה חודשים זו בהחלט ירידה יפה ומאוזנת. ייתכן ואם הייתה מגבילה עוד מזונות ולא 'אוכלת מכל השאר כמה שרצתה' הייתה גם יכולה לרדת יותר".

לסיכום, כמה נקודות חשובות שלא תמיד עולות כשאנחנו מתחילות דיאטה:

1. דיאטה טובה נמדדת לא בכמה קילוגרמים הצלחנו להוריד, אלא כמה זמן הצלחנו לשמור על משקל היעד שהגענו אליו. ההצלחה מבוססת על דיאטה מאוזנת ומותאמת אישית לאורך החיים.
2. לחוסר פעילות גופנית תפקיד משמעותי בהשמנה לא פחות מעודף אכילה. ולכן חשוב לבצע פעילות גופנית אהובה וזמינה על מנת שנוכל להתמיד בה.
3. אוכל היום הוא עניין חברתי ולכן לא תמיד מקושר לתחושות רעב ושובע . אם נאכל רק כשהקיבה תסמן לנו ונפסיק כאשר נרגיש את תחושת השובע - אין סיבה להשמנה.
4. חשוב לדעת: גוף למוד דיאטות לא יתרום לנו כל כך בקלות את משמניו לעומת גוף שאין בעברו דיאטות, בדגש על דיאטות כאסח.

>> לא עלינו: הדור הבא של המלתעות: תפירת הלשון