בולימיה ואנורקסיה הפכו להיות מושגים יומיומיים במציאות שלנו. אבל איך זה באמת נראה ומרגיש? השחקנית אל פנינג מככבת בסרט קצר שמציג עד כמה מזוויע הוא עולם הפרעות האכילה. הכוונה חשובה, אך יש שטוענים שהסרט פשוט מזעזע מכדי שנשים שסובלות מהפרעות ייצפו בו
נטלי כהן | mako | פורסם 20:16 21.12.13
אל פאנינג בסרט "The Likeness" שמציג כיצד חולי בולימיה תופסים את עצמם|צילום: youtube.com"The Likeness", ובתרגום חופשי, "בדמותה" הוא סרט קצר שבוים על ידי רודריגו פריאטו ובכיכובה של אל פנינג שמציג את הזוועות של מחלת הבולימיה במה שרבים טוענים שנעשה בצורה מדויקת מידי וקשה לצפייה. רוב הסרט הקצר מורכב ממוסיקת מועדונים עד לרגע שבו דמותה של אל, נערה שמוטרדת מדימוי עצמי נמוך, מקיאה בשירותים לאחר שניסתה לקרוע את עור פניה בסצנה קורעת לב. אולם, בעוד חלק מהצופים טוענים שמדובר בהצגה מציאותית של הייסורים הפסיכולוגיים שעוברים על חולות במחלה - אחרים מזהירם שהסרט יזיק לחולות מאשר יסייע להן.
הסרטון בן ה-8 דקות, מתחיל בסיור בבית חשוך בו שוהות דוגמניות רזות במיוחד שלא מביטות לעבר המצלמה שעוברת לידן. פריאטו סיפר שבהתחלה רצה שהדוגמניות יביטו היישר לתוך המצלמה, אבל בתו שכנעה אותו אחרת. "זימנה אמרה לי שההיפך הוא הנכון. ההרגשה הגרועה ביותר היא כשכולם מתעלמים ממך", הוא מסביר. "זו הסיבה שאף אחת לא מביטה במצלמה. כולן עושות את הדברים שלהן".
הסצנות נעשות קשות יותר ויותר לצפייה כשרואים אישה רזה במיוחד בפוזה מתחת לסדין מפלסטיק ואדם חולה מקיא על שולחן כשהצלעות שלו בולטות כלפי חוץ. לבסוף רואים את דמותה של פאנינג בשירותים כשהיא מביטה בעצמה במראה ומורחת מסקרה לעיניה. לפתע, פניה הופכות למעין שתי וערב של עור מקולף, סצנה מזוויעה שאמורה לסמל את התפיסה העצמית המעוותת של חולי בולימיה, לטענת פריאטו.
הסרטון נעשה קשה במיוחד לצפייה כשדמותה של פאנינג מתחילה להסיר את עורה מפניה על ידי תלישתו תוך שהיא מייבבת אל מול המראה בכאב. היא מיד פונה משם לשירותים ומקיאה, לפני שהיא שבה למסיבה ומעמידה פנים שהכל בסדר אל מול חברותיה. "מה שרציתי לעשות זה לייצג את מה שהיא מרגישה ומה שנמצא במחשבתה", אומר פריאטו.
"אם מישהו באמצע ההתמודדות עם ההפרעה, מדובר בטריגר"
מתוך הסרט. "צריך להיות במצב יציב יחסית על מנת להתמודד עם הרגש הזה"|צילום: youtube.comהכוונה הייתה טובה וחשובה, אך הביצוע סופג כעת ביקורות רבות. לין גרף, נשיאת האגודה הלאומית להפרעות אכילה, טוענת כי "התחושה של הרגשה חסרת ערך וכיעור הוצגה בצורה מדויקת להפליא בסרט". אולם, לטענתה הסצנות הקשות לצפייה עלולות דווקא לעורר במישהו את המחלה או לעורר בעיות נוספות בדימוי עצמי. אפילו בתו של הבמאי, זימנה, שחלתה בעברה באנורקסיה, מודה שהסרט עלול להיות בעייתי לאלה שעדיין סובלים מהמחלה. "לצערי עבור מי שנמצא עדיין בשיאה של ההתמודדות, הסרט עלול להיות טריגר. על מנת להתמודד עם הרגשות, הצופה צריך להיות במצב יציב נפשית"..
"התחושה של הרגשה חסרת ערך וכיעור, אני מוצגת בצורה מדויקת להפליא"|צילום: youtube.comמטעם דוברת של "פרויקט הבראה" למען חולים בהפרעות אכילה נמסר ש"דמותה של פאנינג כשהיא מייבבת את הדימוי המעוות שלה את עצמה מציג באופן מדויק את הדרך שבה אנשים עם דימוי גוף מעוות חשים. הם רואים פגמים שלא קיימים כלל". עם זאת גם היא טוענת ש"הדימוי הגרוטסקי והנוקשה" בסרטון יכול להשפיע בצורה שלילית על אנשים שחולים בהפרעות אכילה.
אל פאנינג בסרט. "ההרגשה הגרועה ביותר היא כשכולם מתעלמים ממך"|צילום: youtube.comפריאטו ובתו מודעים לכך שהסרטון מטריד, אולם מבחינתם מדובר במשהו הכרחי כמו תרפיה שתאפשר למשפחות להתמודד עם הפרעות אכילה. "זה חשוב להתמודד עם טריגרים שונים ברגע שהתאוששת משום שאת לא יכולה לבלות את שארית חיי בבריחה", אומרת זימנה. ואביה מוסיף, "אנחנו מקווים שאנשים ומשפחות אחרות ייפתחו וידברו על מה שהם מרגישים או חווים, גם לגבי התחושות האלה שיש לכולנו, של הרגשה שאנחנו נשפטים ומבודדים ולבד בחברה הזאת".
