8/9/07, 22:30:
אני מחפשת רופא נשים נחמד. לא צריכה איזה מומחיות מסוימת, אבל שיהיה נחמד, כי האחרון שהייתי אצלו היה אנטיפט מוחלט. תודה
8/9/07, 22:48:
יש רופאה, והיא אכן מקסימה, אבל התורים אצלה מפוצצים, אז בטח יקבעו לך תור לעוד חודשיים...
9/9/07, 9:34:
וואי, המצב קשה. במרפאה אחת יש תורים רק לדצמבר.
9/9/07, 11:29:
ממליצה בחום על הרופאה שלי [...]. חיסרון - הביקוש אליה כל כך גדול שצריך להזמין אצלה תור כמה חודשים מראש...
מתוך פורום באר שבעי.
הרב שיח הזה איננו יוצא דופן ברשת האינטרנט שבה אתם גולשים ברגעים אלה ממש. נשים בהריון, וגם כאלה שסתם דואגות לבריאותן השוטפת, נאלצות להמתין חודשים כדי לקבוע תור לגינקולוגית. למה? כי אין. ולמה אף אחד לא עושה עם זה שום דבר? כי מה זה כבר לחכות חודשיים שלושה כשאת בהריון. קצת איפוק לא הרג אף אחת. ובכלל, תלכו לגינקולוגים גברים. זה אותו הדבר, אם לא יותר טוב.
העניין שלנו בסיפור הזה התעורר בניסיון פשוט לקבוע תור במרכז לבריאות האישה של אחת מקופות החולים הגדולות. הפציינטית העדיפה שבאיבריה המוצנעים תפשפש אישה ולא גבר. למרבה הפלא היא גילתה שמתוך 20 רופאי נשים במרכז, אין ולו רופאה אישה אחת. לא רוב נשי (כפי שההיגיון מצפה), לא חצי חצי, אף אחת. ניסיון לאתר רופאת קופת חולים בגוש דן שמקבלת בביתה עלה בתוהו. אין, אמרו במוקד.
נכון להיום קצת יותר מ-20 אחוז מרופאי הנשים בישראל הן נשים. מה שאומר שקצת פחות מ-80 אחוז הם גברים. וביחס להתמחויות אחרות ברפואה ההבדלים האלה עצומים. מספרם של הרופאים והרופאות לרפואת משפחה כמעט זהה. כך גם בתחום רפואת הילדים. מתוך כלל הרופאים הגניקולוגים, לעומת זאת, יש 254 נשים ו-821 גברים. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 52.7 אחוז ממקבלי תואר ברפואה באוניברסיטאות הן נשים. ואכן, כשבוחנים את כלל הרופאים – כולל המתמחים ברפואה, התמונה משתפרת, אך עדיין נותרת עגומה. בעוד שמספר רופאות הילדים עולה כבר על מספר רופאי הילדים, הרי שבתחום הגניקולוגיה יש עדיין פי שניים רופאים מרופאות. העניין הוא שייקח לא מעט זמן את שירגישו בזה, מאחר שאורך ההתמחות הוא שש שנים.
תפיסה סופר שוביניסטית
"זה התחיל מזה שבארץ לא היו גינקולוגיות בכלל", אומרת ד"ר רחל אדטו, גינקולוגית בכירה ויו"ר המועצה הלאומית לבריאות האישה. "אני הייתי הגינקולוגית הראשונה שהוסמכה, וגם אותי לא רצו לקבל כי 'גינקולוגיה זה לא מקצוע לנשים'. רווחה אז תפיסת עולם סופר שוביניסטית שטוענת שנשים צריכות לעסוק בגידול הילדים, ומקסימום להרחיק עד כדי רפואת ילדים".
לפני 20 שנה דרכן של נשים לתחום נחסמה באופן כמעט מוחלט. פרופסור חוה טבנקין, מנהלת היחידה לרפואת המשפחה במרכז הרפואי "העמק", חקרה את הנושא כשהקימה את "ארגון הרופאות בישראל" במסגרת ההסתדרות הרפואית. "האפליה החלה אז כבר בקבלה לבית הספר לרפואה", היא מעידה. "תפקידנו היה לאלף מנהלי מחלקות לקבל רופאות. הם טענו שגינקולוגיה דורשת כוח פיזי, כי צריך לעמוד בחדרי ניתוחים; טענו שאישה יולדת ולכן עדיף להעסיק רופאים. היו כל מיני תירוצים. זה שרופאים היו יוצאים ל- 50 יום מילואים בשנה היה בסדר, אבל נשים בהריון – זו כבר מכה".
הסבר אחר, מרגיז במיוחד, היה שנשים ממילא מעדיפות להיות מטופלות על ידי רופאים ולא רופאות, טיעון בלתי מבוסס לחלוטין. מחקר מקיף שערך מכון ברוקדייל בשיתוף המועצה הלאומית לבריאות האישה העלה כי יותר משני שליש מהנשים בישראל דווקא היו מעדיפות להיבדק על ידי גינקולוגית. בפועל, רק מחציתן אכן מטופלות על ידי אישה.
יש הטוענים שתקרת הזכוכית שנבנתה מעל לראשן של הרופאות היא רק תירוץ לחששם של גינקולוגים מפני חדירה של נשים לתחום ונישולם מפרנסתם – מתוך הבנה שמרבית הנשים יעדיפו להיבדק על ידי אישה. "הגברים מבינים שמדובר פה במלחמת מינים", מסבירה פרופ' טבנקין. "נשים פשוט לא יודעות את זה".
רופא הוא רופא?
אבל מה זה משנה מול מי אנחנו מפסקות רגליים? רופא הוא רופא, בלי קשר למין שלו. "אני לא בטוחה שרופא צריך לעבור לידה כדי לטפל בך", טוענת ד"ר אדטו, "אבל יש בהחלט תחומים בגינקולוגיה שבהם יש עדיפות גדולה לרופאות. קיימות אוכלוסיות שלמות שמחפשות רק רופאות: בחורות צעירות, נשים בגיל המעבר, חרדיות. אין שאלה לגבי הצורך הזה".
"מדובר בתחום שעוסק באישה, בגוף שלה, במקום הכי אינטימי בגוף. ומאחורי כל דמות, מקצועית ככל שתהיה, עומד אדם, ובמקרה הזה גבר", אומרת ד"ר אסתר הרצוג, חוקרת אנתרופולוגיה חברתית, ראש התמחות האנתרופולוגיה במכללת בית ברל ומרכזת תנועת פרלמנט הנשים. "אני לא יודעת מה מסתובב לו בראש ואני לא רוצה להאשים, אבל שלא יספרו לי שהוא שוכח באותו רגע מכל העניין המגדרי והמיני. אחרי הכול, הסיטואציה, מבסיסה, מציגה גבר מול אישה. יש השתקה מוחלטת של הנושא הזה".
עוד מספרת הרצוג, שלגברים יותר קל לזלזל בכאב ובסבל כשזה מגיע לנשים. "כשהייתי בהיריון, רופא בבית החולים אמר לי: 'בעלך עשה חיים לפני תשעה חודשים ועכשיו את סובלת'. אני לא מעלה בדעתי שאישה יכולה הייתה לומר דבר כזה".
מי יילחם בשבילנו?
אחד הגורמים שתרמו לגידול מסוים במספר הרופאות הוא חוק הבריאות הממלכתי. החוק העלה את קרנן של קופות החולים, שם הביקוש לגינקולוגיות גדול מזה שבבתי החולים, כיוון שיש ביניהן תחרות וקהל המטופלות דורש רופאות. "יש היום שיפור גדול לעומת מה שהיה", אומרת פרופ' טבנקין, " אבל מתברר שכשנשים מגיעות למשרות בכירות הן מאמצות דפוסים של המנהלים שקדמו להן, ומתייחסות למתמחות בהריון, למשל, בדיוק באותו אופן מפלה. זה חמור בעיניי".
גם ארגון הרופאות שהשתתפה בהקמתו לא הועיל הרבה. "יכול להיות שעצם זה ששאלנו שאלות והתערבנו עשה את שלו, אבל לא צברנו כוח ממשי". מתברר שחוסר ההיענות היא דווקא מצד רופאות. "ארגון כזה יכול להשפיע רק כשהוא גדול, אבל בימיו הטובים נרשמו אליו כ-500 רופאות, מתוך 10,000. מתמחות אמרו לנו: 'לא יראו בעין יפה את זה שאני רשומה בארגון הרופאות'".
איזה שינויים אפשר לעשות?
"אפליה מתקנת, למשל. אני לא אומרת להעדיף רופאה גרועה על רופא טוב, אבל שתהיה מודעות. כשאישה מגיעה לתפקיד ניהולי בכיר, שתביא איתה סגניות ולא סגנים. אפשר גם לארגן את המערכת כך שהנושא של הריון ולידה לא יהיה עונש. הרי לרוב לא מדובר בעניין אקראי, נשים מתכננות מראש. אם יש חמש רופאות במחלקה, אפשר לתכנן שהן לא ייצאו לחופשת לידה בו זמנית כך שלא ייווצר עומס של תורנויות. כל מנהל מחלקה בכל בית חולים יכול להקפיד על כך. עוד עניין שיכול לעזור, הוא פיתוח התמחויות בחצי משרה. בחו"ל זה כבר קורה, בארץ עוד לא חשבו על זה".
אבל לכי תסמכי על ההסתדרות הרפואית – ארגון מצ'ואיסטי לטענתה של פרופ' טבנקין – שתוביל מהפכות. בנשיאות המועצה המדעית אין עד היום אף רופאה, ובוועד הארצי יש מיעוט נשי ניכר. "הייתי מצפה שההסתדרות תצא למאבק" היא אומרת. בינתיים, כנראה שנמשיך להמתין חודשים בשביל תור אצל גינקולוגית. אבל מה זה כבר לחכות חודשיים שלושה כשאת בהריון.