בירקינמניה

"תראי את ההוא, הוא לא מדהים?".
"איזה מהם?".
"האדום, זה שבאמצע".
"הבירקין? באמת? זה אפילו לא הסטייל שלך".
"מותק, זה לא קשור לסטייל, זה המשמעות של להסתובב איתו".
המשמעות היא ששילמת 4,000 דולר".
"בדיוק! כשאני אסתובב בעיר עם התיק הזה, אני אדע שעשיתי את זה".
(קארי ברדשו וסמנתה ג'ונס מריירות מחוץ לחלון הראווה הניו יורקי של הרמס באחד הפרקים של "סקס והעיר הגדולה").

מה משותף ללינדזי לוהן, ויקטוריה בקהאם וניקי הילטון מלבד רזון מוגזם, אחוזי חמצן גבוהים וסביר להניח שאיזה אקס משותף? ובכן, כל השלוש, לצד שורת מפורסמות כמו אופרה ווינפרי, מרתה סטיוארט ושרה ג'סיקה פרקר, מתהדרות בלא אחד, לא שניים, לא שלושה – אלא כמה וכמה תיקי בירקין. לטובת אלו שאינן מכירות את האקססורי הכי יקר בשכונה, נעדכן כי מדובר בתיק לבית האופנה היוקרתי הרמס אשר מחירו לצרכן מתחיל ב-7,500 דולר ויכול להגיע עד 90,000 דולר התיק. זמן ההמתנה לרכישתו עשוי להימשך שנתיים פחות או יותר, למרות שאנחנו מוכנות להמר ולומר שוויקטוריה בקהאם חיכתה פחות.

אלו שכן הצליחו לשים ידן על מה שהפך כבר מזמן לסמל סטטוס להצלחה וטעם טוב, יודעות היטב שתיק הבירקין התלוי להן על הזרוע הוא למעשה הצהרה אופנתית חד משמעית: "אני מיליונרית ואני יודעת את זה". למעשה, ב-2004, האמירה המאוד לא סמויה הזו גרמה לנזק רב לכוהנת משק הבית, מרתה סטיוארט. זה קרה במהלך משפטה של הגברת שהואשמה בעבירות כלכליות והגיעה מתוקתקת ומפונפנת כשהיא אוחזת בתיק עור גדול, בגוון חום עמוק. מי שמבין דבר או שניים בסטייל מיד ידע לזהות שמדובר בבירקין היוקרתי, מה שגרם לבאזז שלילי רציני.

עוד אחת ששילמה מחיר יקר בגלל התיק שלה היא לינדזי לוהן. ב-2006 נגנב הבירקין הכתום של השחקנית בשדה התעופה הית'רו בלונדון, שהכיל תכשיטים ותרופות ושוויו נאמד במיליון דולר. יש להניח שרק התיק לקח כמה אחוזים טובים מכל הקופה. כשאופרה ווינפרי נכנסה לתמונה, מי שכמעט נאלץ לשלם את המחיר היה דווקא הרמס עצמו. ב-2005, ביקשה מנחת הטוק-שואו לרכוש שעון לחברתה טינה טרנר בסניף הדגל הפריזאי של בית האופנה הרמס. אבל ווינפרי לא הורשתה להיכנס בתואנה שהחנות סגורה לקהל.ווינפרי לא שתקה וטענה שמדובר היה באפליה על בסיס צבע עורה. בעודה מתמרמרת על הביקור המשפיל בפני צופיה הקבועים, מעריצים רבים קראו להחרים את תיקי הבירקין של החברה. הרמס, בתגובה, מיהרו לומר שבחנות היה אירוע יחצ"ני סגור באותה עת, ביקשו לפצות את הגברת ופמלייתה. לא מאורע שמספר תיקי בירקין לא יכולים לפצות עליו.

 
תרצי את זה בתנין או ביען?

אז מה לעזאזל יש בתיק עור שמצדיק את כל הטררם הזה? לא ברור. ניסינו לבדוק את נושא עלות הייצור של הפנומן. האם, למשל, היא כרוכה בכריית יהלומים? מתברר שזה לא רחוק. ייצור של תיק אחד אורך כ-48 שעות עבודה של בעלי מלאכה מנוסים וותיקים. חומר הגלם שמשמש אותם הוא עורות איכותיים של בעלי חיים אקזוטיים, החל מעיזים, דרך יענים וכלה בתנינים, הנחשבים ליקרים ביותר. האביזרים הנלווים לתיק - המנעול, ידית הנשיאה ורגליות המתכת, עשויות כמעט כולן מזהב טהור, וכן, יש גם כאלה המעוטרים ביהלומים אמיתיים. כך שלא רק הסטטוס עולה פה כסף. ואיך תדעי אם רכשת תיק בירקין אמיתי מן היצרן ולא זיוף מן השקרן? ובכן, בהרמס מטביעים חותמת מוזהבת עם הכיתוב "הרמס, פריס. מיוצר בצרפת".

 אבל מה שבאמת מייקר את התיק חוץ מיהלומים אלה יחסי הציבור המעולים שלו, הבאים לידי ביטוי ברשימת המתנה ארוכה של שמות מהשורה הראשונה בעולם הבידור והעסקים. זמן ההמתנה הממוצע עומד כאמור על שנתיים, אך אם תהפכי ללקוחה קבועה בהרמס וצמודה לצלחת של אחד מהבעלים, את עשויה לזכות בהנחה של חודש, במקרה הטוב. העובדה שידועניות כמו סנדרה בולוק, דמי מור, קייטי הולמס, ניקול ריצ'י, ג'ודי פוסטר ושות' הן קליינטיות קבועות, מאדירה את תדמית התיק וגורמת לו להיראות כאביזר הבא שאת חייבת שיהיה לך אם את רוצה להיות מישהי בעולם הזה. גם אם הוא במחיר של בית.

מי את, גברת בירקין?

אז את מי אפשר להאשים בפזרנות הבלתי ברורה, מלבד את עצמנו? ובכן, הכירו את ג'ין בירקין. שחקנית וזמרת בריטית, שניחנה לא רק בפיגורה מדופלמת, אלא בכמות גדולה של מזל. ב-1984, בשעת טיסה מלונדון לפריז, התיישבה בירקין לצד גבר זר. מאוחר יותר, היא גילתה שמדובר ב-CEO של הרמס, יעני המנכ"ל - ז'אן לואיס דומאס. במהלך הטיסה נשמט מידה של הגברת בירקין יומן מבית הרמס ובו אסופה של דפים. דומאס הנדיב לקח את היומן, וכעבור שבועיים השיב לה אותו עם כיס תפור מצידו האחורי, על מנת שהדפים לא יתעופפו (מאוחר יותר, זה גם הפך לכיס סטדנרטי בכל יומן). על הדרך, בירקין אף חלקה עימו את מצוקתה הקשה בכל הנוגע למציאת תיק עור הולם לשימוש ודומאס לא נותר חייב ועיצב לבירקין את תיק חלומותיה, וכמובן שהחליט לקרוא לו גם על שמה. אכן, ככה נולדים מיתוסים.

האיש שעקף את השיטה

אבל יש אחד שסירב להיכנע לבירקינמניה, קניין בשם מייקל טונלו שהחליט להפגין נגד הדמגוגיה של רשימת המתנה בדרך מקורית. סיפורו מתחיל כשניסה לרכוש את התיק כאחד האדם ונמסר לו בחנות כי אין את התיק במלאי. בביקור מאוחר יותר בחנות, שבו בזבז אלפי דולרים על פריטים נוספים, היו בטוחים מנהלי החנות שמדובר בקליינט קבוע ופזרן, ואפשר לו – בנדיבותם הרבה - לרכוש גם תיק בירקין. לטענתו הוא לא הראשון שעשה את זה. "כשלקוח כבד קונה מספר פריטים, המוכר יכול להפתיע אותו ולהציע לו תיק בירקין שהיה מיועד לאישה שהמתינה לו שנתיים", מספר טונלו. כך יצא שהאדון ביקר ביותר ממאה סניפי הרמס בעולם ובכל אחד מהם קנה גם תיקי בירקין, רכישות שהגיעו למיליון דולר בשנה. את תיקי הבירקין שרכש הוא התחיל למכור ב-ebay עבור אותן אומללות שאינן מעוניינות להמתין שנתיים אבל מוכנות לפזר קצת יותר מהמחיר המקורי. כך יצא שנשים שילמו גם 150,000 דולר עבור תיק בירקין נדיר עשוי מעור תנין ומעוטר יהלומים.

טונלו לא רק גרף קופה נאה, הוא אפילו קצת התפרסם כשפרסם את הספר בעל השם המשועשע משהו bringing home the birkin"", ובו הוא מספר את סיפורו קורע הלב. לטענתו, המילה הנכונה לתיאור ההיסטריה סביב הבירקין היא "מסתוריות". "אנשים רבים לא ראו תיק בירקין במציאות מעולם. עם זאת, זהו עדיין פריט חלומות. כשמישהי נכנסת עם תיק כזה למסיבה, הוא גונב את ההצגה, אפילו יותר מתינוק טרי".

ואם את רוצה לגנוב את ההצגה אבל לא יכולה להרשות לעצמך גופייה בזארה, את תמיד יכולה להסתפק בתחליף מזויף לעילא.