אומרים על חודש אוגוסט כל כך הרבה דברים - שהוא חם, מייגע, מתיש, עמוס ובעיקר לא משאיר מקום לנשימה. אבל עבורי מדובר באחד החודשים הקדושים שלי, אם לא הכי. מאז שאני זוכרת את עצמי, חיכיתי כל השנה לחודש הזה. לא רק כי הוא שם נרדף לקיץ, לחופש, ולים. אלא גם משום שזה החודש בו נולדתי. כן, כן, חודש יום הולדת. חודש האריות. ומי אם לא האריה הוא מלך הג׳ונגל.
מה יכול להיות יותר כיף מלבלות עם היקרים לנו?
אבל נניח רגע למלכים, לאריות או ליום ההולדת. ונשים במרכז את אוגוסט פלאס ילדים. וזה, ללא ספק, אוגוסט שונה מזה שחוויתי עד שנהפכתי לאמא. כל מי שמגדל זאטוט או שניים יידע להעיד שרגע לפני שנכנסים לחודש הזה, לוקחים נשימה עמוקה, פותחים את הראש (ובעיקר את הכיס) וצוללים פנימה.
לא כל כך ידעתי על מה כולם מדברים כשאמרו לי תתכונני. להתכונן למה? הרי מה יכול להיות יותר כיף מלבלות ימים שלמים עם מי שנחשבים ליקרים לנו מכל, הילדים שלנו. אז זהו, שיקירים לחוד, אהובים לחוד וכדור אחד או שניים לכאב ראש לחוד. חודש שלם עם הילדים בבית זה עסק לא קל, בלשון המעטה. אני מודה, שהייתי מעדיפה לפעמים לעמוד בתור לזארה, שעה, מאשר לעמוד בתור לנדנדה בגינת שעשועים רותחת מחום, עם ילדה אחת שלא מרוצה.
אני אמא, ואוהבת אהבת נפש את בנותיי, אהיה והנני שטיח לרגליהן הקטנות, אבל רחמים. איך זה לגמרי אוגוסט מאוד מאתגר, וכל יום זה כמו מבחן מחדש האם אצלח את היום הזה ואיזו אמא אני בסוף כל יום.
אז איך עושים את זה? לא אשקר - יש המון שוחד, אבל היי אם מישהו קובע פה את כללי המשחק זו אני, ואם מנעתי דמעות תנין אז כיפאק היי! כי לא באמת יש חוקים בחודש הזה, והמטרה היא שנעבור אותו יחד בהצלחה עם ציון של לא פחות מ-90, ואולי איזה ״אמא אני אוהבת אותך״ שנזרק לאוויר מדי פעם. אז לרגל סוף החופש, טרם קיבלתי ציון מצוין, אבל לגמרי זכיתי באהבה גדולה של היקרות לי.
