בואו לראות את הפריטים ששמנו למדנה במזוודה מתנת StyleRiver
מה שלומך, דנה? התאוששת מההדחה?
"הייתי אתמול בהלם. אבל אני שמחה להיות בחוץ. למרות שסבלתי שם ממש, אמרתי לעצמי שאני אשרוד. כל הזמן שאלתי את השם אם אני באמת צריכה להיות פה".
ואיזה תגובות קיבלת ברחוב?
"בטבעון אין ממש אנשים ברחוב. אבל פה בתל אביב - קיבלתי מלא תגובות, אמרו לי שהייתי הפייבורטית שלהם, שבזכותי ראו את התכנית. חלק גם אמרו לי שחבל שהלכתי נגד גילי, כי הוא אחלה גבר. הבנתי שהיו חסרים לי רק 130 סמסים. הבנתי שהרבה לא סימסו כי חשבו שיהיה בסדר, ואני לא צריכה את זה. אבל זה בסדר - זה רק אומר שהשם החליט לגאול אותי מהתופת"
"(נאנחת) אוי טאטע. הרגשתי שזה המקום הטבעי שלי. באתי מלכתחילה בגלל השם. זה לא בשבילי החיים האפורים והשגרתיים. משבר גיל הארבעים, גירושים. הרגשתי שיש לי יותר מה לתת בעולם מאשר לעשות ניירת. אבל לא כולם שיתפו פעולה - ההורים שלי אמרו שזה הרעיון הכי גרוע שהם שמעו בחיים שלהם. והמעט חברות שסיפרתי להן לפני, אמרו שזה תפור עליי".
כשנכסת לבית, עדיין הרגשת שזה המקום הטבעי שלך?
ביום הראשון רציתי להתאבד מרוב שעמום. אין מה לעשות שם. הייתה שם דיקטטורה. הכל היה אסור אסור אסור. באופן כללי, היה סיוט. שאלו אותי אם לא נהנתי בכלל, אז עניתי שאני צריכה לחשוב על זה. מסיבות הרי אני יכולה גם בבית. מה שאני רגילה לא היה לי שם. היה קשה מאוד".
יש משהו שאת מצטערת שעשית/לא עשית בבית?
"לא. הייתי לגמרי אני. אמרו לי שהייתי צריכה יותר לחייך. יאללה - כשהצחיקו אותי, חייכתי. רוב הזמן רציתי רק שקט. סתם ככה אני לא בעניין. עכשיו יש בבית הרבה חייכניות, מקווה שהן ייתקעו לצופים בגרון. זו הסיבה שהתעצבנתי כל כך מבני, כי האובר-נחמדות הזה הוא כל כך לא אני. אני מזכירה את מלורי מ'רוצחים מלידה' - כזו אני. לא מחייכת כשצריך. אני לא וזהו. גם כשאנשים באים אליי הביתה - אני לא מחייכת. חברות שלי תמיד מזהירות אנשים שאני לא מפחידה כמו שזה נראה, אני פשוט לא מחייכת סתם ככה. גם עם אסי וארז- אין לי את הקטע של לשחק אותה ולזרום איתם. הרבה מהדיירים אמרו לי שבעקבות ההיכרות איתי - הם יסתכלו אחרת על דתיים. אמרו לי שאני הדתייה הכי מגניבה שהם פגשו בחיים שלהם. אבל אני לא הדתייה הכי מגניבה. אני הבן אדם הכי מגניב שהם פגשו בחיים שלהם, עם כל הכבוד. מה שכן, אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר שהשם יתברך. כל אחד עם הניגון שלו. מקווה שזה עבר"
"אני לא קונה בגדים. אין לי כסף. אני לובשת מה שנותנים לי ומה שמצאתי באיזה גמ"ח. STYLE RIVER, בטובם ובחסדם ובגלל שהם נורא אוהבים אותי, הביאו לי בגדים לתכנית. והאמת שגם לפני התכנית השקעתי כמה אלפים של שקלים וקניתי בגדים. בעיקרון אני לובשת את מה שיש".
איך היית מתלבשת לפני החזרה בתשובה? אנחנו מדמיינות אותך פאנקיסטית-רוקיסטית שהסתובבה במועדונים כמו פינגווין ורוקסן.
"לא הייתי פאנקיסטית. אבל נראיתי מעולה. בגלל שאנחנו מדברות על הניינטיז - הייתי מסתובבת בשחיתות, בלמון, אלנבי 58. הייתי הולכת כמו Sexy Mother Fucker: הייתי רזה יותר מהיום והבטן שלי הייתה מושלמת שאין דברים כאלו. אז הלכתי בעיקר עם חולצות בטן וגרביוני רשת. עכשיו אחרי חמש לידות היא כבר לא, כי אני לא עושה בכלל ספורט".
יש איזה פריט לבוש שאת מתגעגעת אליו מהימים שלפני שחזרת בתשובה?
"הרבה זמן אחרי החזרה עוד הלכתי עם ג'ינס. יש לי בבית תמונות של ג'ינס עם כיסוי ראש. שמרתי על הג'ינסים לי חמש שנים בארון. כשחזרתי בתשובה, לא עקרתי מעצמי שום דבר. אף פעם לא רציתי לזרוק את החיים הקודמים שלי. לא חשבתי שאהיה צנועה וחסודה, אלא הכול קרה בהדרגה. רק אחרי שהרגשתי שכבר אין לי קשר לג'ינסים הישנים שלי, העפתי אותם. פעם באיזה בוקר הלכתי עם גופיה והבן שלי שהיה אז בן שלוש אמר לי שהוא לא אוהב ככה את אמא עם גופיה. זה היה לו מוזר. אבל יש כמה דברים ששמרתי, כאלה שאפשר לקמבן איתם".
את יכולה אולי לגלות לנו מה מסתתר מתחת לכיסוי הראש?
"יש לי שיער חום כהה באורך ההכתפיים. עשיתי החלקה כדי שלא אקום בבוקר והשיער יעמוד ולא יסתדר. אומרים לי שאני נראית בת עשרים פלוס עם השיער פזור. במסיבת בריכה שהייתה נפל לי לרגע הכיסוי ראש (לא צילמו את זה) אז לבנה אמרה שאני נראית ילדה".
"קודם כל מותר לי. אני הרי גרושה. אבל אני אוהבת להיות איתו. זה טוב לי. ככה אף אחד לא מדבר איתי ברחוב. להיות אישה ברחוב זה להיות כמו טרף. ברגע ששמתי את הכיסוי ראש זה היה כמו להיות בבועה. זה שקט נפשי שאי אפשר לתאר. אף אחד לא מדבר איתי, לא מטיח בי עלבונות. ערסים עושים כבוד. אני לא מרגישה כבר כמו חתיכת בשר שהולכת ברחוב. ואם כן מתחילים איתי, אז תמיד אני יכולה להגיד שאני בת ארבעים וגרושה עם חמישה ילדים. אז ישר מתרחקים".
ומה לגבי איפור?
"אני לא מתאפרת בכלל.. לא מתיזה בושם. לא מורחת קרמים. הזמן היחיד ששמתי קרמים היה בבית האח כי היה לי משעמם. באמת הקפדתי מאוד שם. אבל היום ואתמול כבר לא שמתי".
ראינו שאת אוהבת נעליים מגניבות ומיוחדות, יש לך הרבה זוגות?
"אני לא משקיעה בכלום. אין לי כסף. אני לא קונה נעליים, מה שיש לי קיבלתי מחברות. רק לפני החתונה, קניתי את הזוג שנעלתי בבית והוא עלה לי מאה שקל. זה היה הזוג האחרון בחנות והן בכלל במידה 41 כשאני מידה 38. לכבוד הכניסה לבית השקעתי כי חשבתי שאשאר עד הסוף".
"רגיל. לא חם לי יותר מאשר חם לך, אני מבטיחה לך. בבית האח היינו יושבים בחוץ בשמש וכולם היו מתלוננים שחם להם, ולי לא היה. אנשים סבלו יותר ממני למרות שהם היו בלי חולצה. תראי את הבדואים שהולכים עם בגדים ארוכים במדבר. הם מבינים עניין. כשאני הולכת בקיץ ברוטשילד, אז אני נכנסת בתוך הממטרות. אנשים מסתכלים עליי ברחוב כאילו אני לא נורמלית. אבל זה לא הדבר הכי מתבקש לעשות בשיא הקיץ? מה אתם מסתכלים? אני נכנסת לממטרה ואז ממשיכה ללכת".
מה עם אהבה? מאמינה בזוגיות? איפה יוצא לך להכיר בחורים או שזה רק בשידוך?
"בחיים לא יצאתי לשידוך. מסכן, אבל מסכן הגבר שייצא איתי לשידוך. במבט אחד הוא לא ירצה לצאת יותר לשידוכים בחיים שלו. טראומה לכל החיים אני אעשה לו. השם ירחם על גברי ישראל. לא הייתי הולכת בחיים לשידוך כי מוצא חן בעיני אחד לעשרת אלפים. עכשיו גם אחרי שתיים עשר שנות הנישואים ה'מתוקות מדבש' שהיו לי, אני ממש לא מעוניינת להמשיך הלאה. תודה".
>> בני גולדשטיין: "שלי היא הבחורה שאני מחפש"
>> מירי חן: אין לי סיליקון, אבל הייתי שמחה לעשות"
>> רוצה את השמלה של טהוניה?