רגע של אושר: "אחרי שנה, הוא ביקש שנחזור"

שנ"צ. זה הכל

"אחד הדברים שהסבו לי אושר רב בימי הרווקות היה שינה. שינה טובה, הגונה, ארוכה. מאז שהבאתי לעולם שני ילדים, מדובר במושג חמקמק. אבל בשישי האחרון, עשיתי מעשה: ביקשתי מסבא וסבתא יקרים לשמור על הקטנים. בבוקר שישי, הלכנו אני והצמוד ליום סיבוב בתל אביב, אכלנו ארוחת בוקר בבית קפה קטן בתל אביב שמעולם לא הכרנו, וחזרנו מותשים ומרוצים הביתה. וכך, בלי שום עיכובים מיותרים, נכנסנו למיטה לישון שנ"צ. מרגע שראשי נחת על הכר,  לא חלפו שתי שניות וצללתי לשינה עמוקה. נקייה. בלי עין אחת פקוחה. בלי חצי גוף תפוס. פשוט שינה של רווקה. כמו של פעם. התעוררתי כעבור שעתיים וחצי, בלי שאף אחד העיר אותי. רק כשהתעוררתי, הבנתי כמה זה היה חסר לי. ללא ספק אושר קטן ואמיתי".
(ליאת, 33, חולון)

לדלג בשדה תעופה

"הפעם האחרונה שדילגתי וניתרתי היה אי שם בגיל 8 בערך, כשהורים שלי לקחו אותי לדיסנילנד. מאז הפסקתי לקפוץ לעצמי, עד הפעם ההיא לפחות: הייתי בת 30, בסוף חודש שישי של הריון ראשון, ונסענו, בעלי ואני, לטיול בניו יורק – רגע לפני שאנחנו הופכים לאבא ואמא. אני זוכרת שנחתנו בעיר הגדולה הזאת, עוד בשדה תעופה, עוד לפני שיצאנו מהטרמינל – הייתי כל כך מאושרת שפשוט דילגתי במקום. ממש ככה. אני שמרתי על המזוודות, בזמן שבעלי נכנס להתרוקן בשירותים. וכשהוא יצא, רצתי אליו (עם בטן של חודש שישי, כן?) ודילגתי. כל כך שמחתי שעברנו את הטיסה הארוכה והמסויטת בלי תופעות לוואי (שזה בגדר הישג עבורי), ועוד יותר שמחתי שזה רק אני והוא, בראשיתם של 10 ימי זוגיות ואינטימיות בעיר ניו יורק. רק המחשבה על זה היום מצליחה לגרום לי שוב לאושר אמיתי".
(ימית, 34, הרצליה)

לסיים מירוץ

"כשרק התחלתי, חשבתי שהרגע המאושר בחיים שלי יהיה כשאכנס לשמלה שקניתי לחתונה של החברה הכי טובה שלי. וכשזה קרה - תאמינו לי שזה היה רגע מאושר, ולרגע לא שיערתי שמשהו יכול להתעלות עליו, אבל זה קרה: בתחילת התהליך, שבו החלטתי שאני משנה תפריט ותזונה, מצאתי את עצמי גם מתחילה לרוץ. אני! הצטרפתי לקבוצת ריצה בשכונה. בהתחלה, התנשפתי כמו חתולת רחוב חולה אחרי 50 מטר. אחר כך הצלחתי להשלים סיבוב. ושבוע שעבר, מצאתי את עצמי רצה 10 קילומטר במרוץ שהתקיים בתל אביב. כשסיימתי אותו, מלאת זיעה וגאווה, לא הייתה מאושרת ממני. אה, בעצם – חצי שעה אחרי, כשתקעתי מנת פסטה בשמנת פטריות – זה בכלל השלים את מעגל האושר. נחמד לקבוע יעד ולעמוד בו. נחמד מאוד".
(אפרת, 28, חיפה)

אני, במאית

אין לי ספק שרגע מאושר בחייה של בחורה הוא מאוד ייחודי לה. אם בחיי האהבה או הקריירה, אם זה הרגע שבו הפכה לאימא, או הפעם הראשונה שזכתה לחיוך. אני מניחה שהתשובה תהיה מאוד תלויה בשלב בחיים בו נשאלת השאלה. כולם אומרים לי שכרווקה, חבויים לי ריגושים גדולים בעתיד, אבל כרגע, גם בשינה באלכסון, יש לי לא מעט רגעים שגרמו לי לאושר טהור: הפעם הראשונה שכתבתי תסריט ויצרתי סיפור. הפעם הראשונה שהקרנתי סרט שביימתי. הפעם הראשונה שהרגשתי שאני מאוהבת. הבוקר הראשון לאחר סיום שנת הלימודים לתואר. הבוקר הראשון לאחר סיום צילום סרט הגמר שלי. ולגבי רגעי האושר העתידיים שלי? אני כבר מתענגת על הרגע שאגלה שאני בהריון, על הרגע שאחזיק את התינוק שלי, על הרגע שאקח אותו/ה לגן בפעם הראשונה, על הרגע שאלווה אותה/ה לכיתה א'. פייר? רק לצפות לרגעים האלה, גורם לי אושר".
(הדס, 30, תל אביב)

לקבל "לא"

"לפני חצי שנה, בזמן האמבטיה, במגע אגבי וממש לא מודע, הרגשתי משהו מוזר. חזרתי למשש, בזהירות, בדאגה, בהססנות שגברה ואף לחשד של ממש. היה שם משהו, בצד החזה. פחדתי להגיד את המילה, אבל זה הרגיש כמו גוש. לקח לי שבוע עם עצמי עד שהלכתי לרופא. שמישש גם הוא וביקש לבדוק לעומק. אלה היו ימים ארורים של ייאוש, פחד ומחשבות איומות. בסוף התבשרתי שהכל תקין. ורק אז הבנתי כמה אושר יש בשגרה. כמה אושר יש בשעמום, במטלות היומיומיות, בסתמיות. הבשורה שאני בריאה היא רגע האושר העילאי שלי".
(נעמה, 35, ראשון לציון)

פתאום הוא חזר

"שנה אחרי שנפרדנו, עוד הייתי עמוק בתוך העצב. חלמתי עליו, רציתי שיחזור אליי, שיעטוף אותי בחיבוק דב ויגיד לי שאני זה כל מה שהוא ביקש לעצמו ואיזה טעות איומה הוא עשה כשהוא עזב. זאת לגמרי הייתה פנטזיה שלי. סירבתי לצאת עם בחורים אחרים, ואלה שכן הסכמתי - "זכו" לדייט מהגיהנום, כי כל הזמן רק השוויתי, והרהרתי, וברור שהוא התעלה על כולם. ואז, ביום בהיר אחד (היה די מעונן, אבל הבנתם את הרעיון), הוא פשוט התקשר. אמר שהוא 'נמצא הרבה בסביבה' וחשב להיפגש לקפה, 'כי זה ייראה ממש מוזר אם ניתקל אחד בשני במפתיע'. יה רייט. נפגשנו, והוא אשכרה אמר לי את כל מה שרציתי שיגיד. הוא ביקש לחזור, אמר שטעה, שבכל התקופה הזאת, הוא יצא עם הרבה בחורות - אבל אף אחת לא הייתה כמוני. אפילו כשאני מספרת את זה - זה נשמע טוב מדי להיות אמיתי. אולי המצאתי את זה. אבל לא! לא האמנתי שזה קורה. ואחרי דייט נוסף, הכרזנו אחד לשני ולסביבה שאנחנו שוב ביחד. וואו, במשך שבועיים פשוט ריחפתי. אושר זאת מילה קטנה כדי לתאר את מה שעבר עליי אז".
(גלית, 29, רחובות)

לדעת שהיא מאושרת

"את מירית הכרתי בעבודה, לפני 12 שנים. מהרגע הראשון אהבתי אותה במיוחד. היא פשוט אדם שמקרין טוב לב. תמיד נדיבה, חמה, מארחת, קשובה - כל מה שצריך בחברה טובה. השנים חלפו, אני התחתנתי והבאתי ילדים, וכך גם החבורה הקטנה שיצרנו. כל אחת מצאה פינה זוגית, ולאט לאט הקימה גם משפחה. מירית נותרה הרווקה המושבעת. ניסינו לשדל אותה, להכיר לה - אבל כנראה שלכל דבר יש את הזמן שלו. לפני שנה היא הכירה בחור מקסים ממש. ולפני חודשיים, הוא גם הציע נישואים. בצדק. הם מתחתנים במרץ הקרוב. לא חשבתי אי פעם שאתרגש כל כך מזוגיות שאינה שלי. אבל זה מרגיש כאילו הציעו לי. מדובר באושר אמיתי שבכלל לא קשור אליי. זה רק הדגיש לי כמה אני אוהבת אותה, וכמה מגיע לה".
(דקלה, 35, פתח תקווה)

הכי בנות שיש

"בלי יותר מדי דרמה ובירבורים מיותרים, בא לנו להפגש. לרכל, לקשקש, לחפור, לצחוק, לשתות, לאכול, ואם אפשר ביחד - מה טוב. לבנים יש כדורגל/ כדורסל ולנו יש "ערב בנות". אז אצלנו בחבורה יש סבב, לאו דווקא של מארחים, אלא של מציעים. בקבוצה בוואטס אפ שהשם שלה באופן מושלם "מפגש בנות" פעם בחודש אחת הבנות כותבת שצריך להפגש, היא יכולה גם להציע להיפגש אצלה, אבל סביר להניח שנמצא את עצמנו בסוף אצל מאי, היא מכורה לאירוח. כל אחת מביאה משהו, יין, שאריות של עוגה משישי, סלט, פשטידה שהיא הייתה חייבת לנסות עלינו. מתיישבות מסביב לשולחן על כסאות שלא מתאימים, מכל חדר בבית, ו-4 שעות אחרי חוזרות למציאות ולעצבים של היומיום. אז למה זה רגע האושר שלי? כי עם הבנות שלי, החברות האלה, אני יכולה להיות הכי אני שיש. אומרים שבנות הן עדינות, ומקסימות, אבל שימו 5, 6 בנות יחד - הן גסות, חופשיות, קולניות ומה לא.מפגש כזה מזריק אנרגיות לכל השבוע. כשאנחנו משתדרגות ובאמת באות לנטלי, דנה, נעמה או אלי, אז מישהי תופסת יוזמה ומכינה ארוחת גורמה עם קינוחים, קישוטים על השולחן וכל המסביב... אז הטעם הטוב נשאר אפילו לשבועיים. עכשיו בא לי עוד אחד".
(אפרת, 25, תל אביב)

>> 30 דברים שעושים אותנו מאושרות