״אני מתלבט אם להוסיף בהירים ולקצר, שזה מצעיר ושובב, או להאריך ולעשות לך קו נשי ורך. מה את אומרת?״ יוחאי, הספר שלי, מתלבט בקול.
״מה זה משנה מה אני אגיד״, אני עונה, ״הרי בכל מקרה תעשה מה שאתה רוצה״.
והרי ההתלבטות, כפי שמציג אותה יוחאי, שמספר אותי בנאמנות כבר כמה שנים: האם אני רוצה להיות צעירה או נשית, סקסית או מקצועית, קלת דעת או רצינית. המספריים יכולות הכול, רק תבחרי מי את רוצה הפעם להיות. ואני, כמו תמיד, רוצה גם וגם וגם ובעיקר - רוצה לא להחליט. רוצה להיות הכול.
מה זה אומר צעירה. מה זה אומר סקסית. מה זה מקצועית ומרוחקת, מה זה ידידותית ונגישה. האם זה עובר דרך השיער, האיפור, השמלה או המגפיים, או שמא מדובר במשהו אחר לגמרי, מין ענן כזה שמרחף סביבך ומודיע לציבור: "שימו לב שימו לב, זאת היא".
בסופו של דבר, כולנו לומדות את זה עם השנים: איך שאנחנו מרגישות מכתיב את הדרך בה העולם רואה אותנו – ומגיב. כשאת מאוהבת – כולם נמשכים אליך כמו פרפרים אל נר. כשאת כועסת או מבוהלת, כשאת לא יכולה לסבול את עצמך, אנשים מתרחקים. ככה זה.
אחרי הכול, את קובעת וזה תלוי כמעט רק בך. את רק לא זוכרת את זה.
רק את יכולה לעשות את הקסם הזה
על הקיר מולי ממוסגר המשפט "אני מאמינה בי", מזכרת מקטלוג של קום איל פו, מלפני שנים. אני מוצאת במשפט הזה תזכורת יומית חשובה. אני באמת מאמינה שככה זה עובד.
הפחדים מקטינים אותנו, הספקות מכרסמים באמונה, ההשוואות ממזערות אותנו, הופכות את הקיום שלנו למאבק חסר סיכוי נגד הזמן, נגד הטבע ונגד עצמנו בעיקר. אין באמת משמעות לגיל, למשקל או למידת המותניים. מה שעושה את זה, בסופו של דבר, זה החיוך, המבט, הברק בעיניים, אותו ניצוץ שמוכן לגלות מחדש את עצמו ואת העולם, זה שלא עסוק בפחד ושמח לחייך לזרים באמצע הרחוב.
בעיניי, מבט מחויך הוא הדבר הכי סקסי שיש, אצל גברים ונשים. החיוך שמסתתר בזוויות העיניים, מרמז שיש מישהו בבית, שיש חיים. אני מאמינה בי, אני מאמינה בנו. אני מאמינה בבחירות שאנחנו עושות, גם כשאנחנו מחליטות שלא לבחור.
יוחאי מנקה את ערמת השערות שהצטברה מתחת לכסא – וקובע: "מ-ה- מם" ואני, כמו תמיד, מאמינה. אפילו שיצאתי בלי שהתכוונתי עם שיער קצר בהרבה מזה שאיתו נכנסתי, אפילו שאמרתי לו "אל תשנה הרבה, תשאיר אותו דבר" ובעצם התכוונתי, כמו תמיד, "יוחאי, בבקשה תעשה קסמים".
אף אחד לא יכול לעשות את הקסם הזה, חוץ ממך. כשאת יוצאת, מרגישה שאת נראית "מ- ה- מם" - הרחוב מגיב בהתאם. אף אחד לא ישאל אותך מה בחרת להיות, אבל אולי מישהו ישאל אם אפשר להזמין אותך לקפה. ואת תסתכלי בדמותך הנשקפת בחלונות הראווה ותרגישי גם וגם וגם - ותחייכי.