מבעד לכל פנים אצור סיפור אישי, ואת הסיפור הזה מנסה הצלם איתן ויתקון להעביר בתערוכה "בלי פילטרים". בתערוכה מוצגות תמונות של 12 נשים רגילות, כמונו וכמוך, כאשר בכל תמונה מוצגת האישה שני מצבי קיצון: האחת טבעית עם מעט מאוד איפור, והשנייה כשהיא עמוסה בצבע. בדומה לפרויקטים רבים שאנחנו נתקלות בהם לאחרונה, גם כאן מבקשים שוב ושוב להעביר את המסר שפחות זה יותר, שהאמת יפה הרבה יותר מכל צבע של מסקרה, ושאנחנו הכי מיוחדות וייחודיות כשנוח לנו.
"חשוב לחייך ולהיות שלמה ויפה"
הנשים שהשתתפו אינן דוגמניות מקצועיות, אלא נשים אמיתיות ששלחו תמונות וסיפור אישי דרך עמוד הפייסבוק של ד"ר פישר במטרה להשתתף בתערוכה. פרט לתריסר הנשים משתתפת בתערוכה גם פרזנטורית החברה, יעל אבקסיס, שהתחברה לנושא התערוכה ולהצגת היופי הטבעי של האישה.
בין הסיפורים של 12 הנשים קיימים סיפורים על גירושים, מחלה, אובדן, קושי להרות ועוד סיפורים אישיים שמהווים מכלול מהבעיות איתן מתמודדות נשים במאה ה-21. סיפורה של בתיא מלכא, 32, מתל אביב למשל מהווה דוגמא טובה לקשיים של נשים רבות: "לפני 4 שנים בישרו לי כי אני חולה במחלה הפוגעת בפוריות ומאז הבשורה עברתי 7 ניתוחים קשים. למרות הכל אני מרגישה שהחיים מצחיקים ולא צפויים וחשוב לחייך ולהיות שלמה ויפה".
כמוה, גם לימור לוגסי, חלקה סיפור מרתק: "לפני כשלוש שנים ילדתי תאומות בתהליך פונדקאות לזוג מדהים מהצפון. לצערי נשאר לי כתם פיגמנטציה באזור בפנים מהריון התאומות ואין קרם שלא ניסיתי וקוסמטיקאית שלא עברתי, אז זאת המזכרת שנשארה לי מהיותי פונדקאית. עשיתי דבר נפלא".
סיגל חייט גם סיפרה על גירושיה כמו גם על קשייה הבריאותיים: "שמי סיגל. גרושה כ-6 שנים. עברתי תהליך גירושים קשים, במהלכם גם חליתי. שבועיים לאחר גירושיי עברתי ניתוח קשה מאד ולאחר מכן טיפולי הקרנות. לא יכולתי לטפל בילדיי. אבל עם ההתאוששות מהמחלה, אני פשוט מאושרת".
סיפור נוגע ללב אבל מלא אופטימיות נוסף היה זה של תמר חוטר, שבחרה לשלוח תמונה בה היא מצולמת עם אמה: "אני מאוד מאושרת בתמונה, ורק היום אני מבינה עד כמה. זה היה הטיול האחרון שלי לחו"ל עם אמא, שנפטרה לפני שנה וחצי ממחלת הסרטן. אני רואה את התמונה וחושבת על כך שהיא זו שמאחורי העדשה צילמה אותי ומתרגשת עד דמעות. היא טיילה המון, עד שלא יכלה יותר".
תמונה נוספת שמבטאת געגוע ואובדן הייתה זה של אריאל ראוכברגר: "כשהייתי קטנה אבי ואחי היו צוללים יחד והבטיחו שכשאגדל אוכל להצטרף. כשהייתי בת 7 אבי נפטר וזה הותיר בי חלל גדול. לכן, כשהייתי בת 16 אמא שלי לקחה אותי לצלול יחד. התמונה נלקחה בעת ספארי צלילה אליו נסעתי עם אמי, כמובן שבכיס חליפת הצלילה הייתה תמונה של אבי."
כשנשאל איזה מהסיפורים ריגש אותו במיוחד, ויתקון לא יכול היה לבחור. לטענתו, העובדה שהנשים האלה ביקשו והסכימו לרצות להיחשף ולמעשה להשיל מעצמן את מסיכת האיפור, היא המעניינת והמיוחדת. כל שש הנשים הללו הגיעו לסטודיו והצטלמו. התמונות מופיעות כאן.
"האיפור מבחינתי משול למסיכה"
ויתקון ביקש לקחת את הצד הגרוטסקי של העניין של האיפור, ולכן איפר את 12 הנשים כמו הליצן העצוב בואכה גיישה יפנית. בתום האיפור, דומה היה שכל הנשים נראות אותו דבר, אין לאף אחת יחוד וכולן מסתתרות מאחורי המסיכה. "מאידך עשינו צילומים בלי איפור שמציגים את האמת הפנימית של כל אחת ואת יופיה הטבעי".
באופן כללי, לא הופתענו לגלות שויתקון מעדיף נשים ללא איפור. "יש בזה משהו טבעי. איפור זה דבר מאד רחב. זה מתחיל ממקום של להיראות רעננה, אבל זה לא פעם נגמר באיפור שמשנה את האדם לחלוטין. אני רחוק מלהיות צלם אופנה, זה לא הכיוון שלי ולכן מאד קל לי להתחבר לצד הטבעי של האנשים שאני מצלם".
תערוכת הצילומים "בלי פילטרים" של הצלם איתן ויתקון, בשיתוף תשלובת ד"ר פישר תוצג בגלריה ZOA ע"ש דבורה פישר ז"ל עד לסוף מרץ 2013.
כמו כן, בסופ"ש הקרוב איתן ויתקון עורך גלריה פתוחה בסטודיו שלו בלבונטין 3, ת"א בשישי בין 10-17 ובשבת בין 10-18 שם יוצאו עבודותיו הייחודיות למכירה במחירים שווים לכל נפש.