יש נשים שלא מתאפרות אף פעם, ואפילו בחתונה מסתפקות בצללית סמלית וקצת עיפרון שחור בשביל הפרוטוקול. לעומתן, יש נשים שיכולות פשוט לתת הוראה למקום העבודה להעביר את משכורתן ישר לפארם או לרשת האיפור הקרובה לביתן, ויעדיפו לצאת לרחוב בלי תחתונים מאשר בלי מסקרה. ארין לה-רוסה, בלוגרית אמריקנית שמזה 17 שנים משתייכת למחנה המאופרות, החליטה לוותר על הצבעים והמברשות למשך שבוע שלם – ושרדה כדי לספר.
עוד בערוץ הנשים:
>> "קראו לי 'בטטה' ואני התנחמתי באוכל"
>> >> נורבגיה: בת 12 מתחתנת עם בן 37
>> רוצה להפסיק לישון באלכסון: שתפו ותמצאו לי אהבה
"היום הראשון: אני לומדת כמה לא נוח לי עם הפרצוף החשוף שלי. אני מתביישת לספר כמה סלפיס צילמתי עד שהצלחתי להיות מרוצה יחסית, או לפחות לא ממש נבוכה להעלות את התמונה לאינסטגרם. אמנם הוקל לי קצת כשהתחלתי לקבל תגובות על התמונה, ושמעתי מאנשים שאני נראית טוב גם בלי איפור, אבל לא ממש האמנתי להם. עניין מוזר למדי הוא מספר הפעמים שהתחילו איתי – הרבה יותר מהרגיל. יכול להיות שהאיפור גורם לי להיראות יותר נוקשה ופחות נגישה, אבל בכל מקרה, גם זה לא ממש שיפר לי את ההרגשה.
"היום השני: אני מבינה שמתפנה לי די הרבה זמן לישון בבוקר. אמנם לא לוקח לי שעה להתאפר בכל בוקר, אבל אני כן מורחת את הזמן סביב זה. שמה מייקאפ ועושה הפסקת קפה, מניחה צללית וניגשת להכין טוסטים וככה מבזבזת את הבוקר. בלי כל זה, פשוט קמתי שעה מאוחר יותר ועדיין יצאתי מהבית בזמן.
"היום השלישי: יש לי חצ'קון, ואני מגלה שללכת בלי איפור דורש הרבה אומץ. בדרך כלל, כשיש לי חצ'קון אני מכסה אותו במייקאפ, מעליו קונסילר ואם המצב קשה – שכבת קונסילר שנייה. אני מקבעת את הכל בפודרה, ועובדת על העולם. אבל לאור ההחלטה שלי, אני מנסה לעשות איזו שטות עם השיער כדי לכסות, בלי הצלחה יתרה. ואם זה לא מספיק, מישהו אמר לי שאני 'נראית עייפה', ואני מחליטה סופית שכל מי שמסתובבת עם פנים חשופות באופן קבוע צריכה לקבל מדליה.
"היום הרביעי: אני מבינה שללכת בלי איפור גורם לי לדאוג הרבה פחות מההופעה החיצונית שלי. החצ'קון עדיין שם, והחלטתי לקחת את הניסוי צעד אחד קדימה. הלכתי להסתובב בחוץ, מתוך הבנה שהחברים והקולגות שלי אולי רחמנים מדי, והגיע הזמן להתמודד עם העולם. הקפדתי להסתכל לכל מי שדיברתי איתו בעיניים, ואני חייבת להודות שאף אחד לא הסתכל עליי מוזר או נרתע ממני. מה שכן, שמתי לב שאנשים היו הרבה פחות מנומסים אליי מבדרך כלל. אף אחד לא החזיק לי את הדלת, ואנשים שנתקלו בי לא אמרו אפילו 'סליחה'.
"היום החמישי: החבר שלי גורם לי להרגיש יפה. נכון, זה קצת עלוב, ואני קצת מתביישת לכתוב את זה אפילו, אבל כשבן הזוג שלי אמר לי שאני הרבה יותר יפה ככה, ושאולי אפסיק להתאפר בכלל, שמתי לב שאלו הרגעים הכי מאושרים שהיו לי באותו שבוע. בדיעבד אני מבינה גם שזו הייתה נקודת המפנה, כי מאותו רגע הפסקתי לסבול מהעניין והתחלתי ליהנות מהניסוי שלי.
"היום השישי: אני מתחילה להעריך את ה'פגמים' שלי. רק בשבוע הניסוי התעמתתי עם משהו שהיה לי מובן מאליו, ותהיתי האם נמשים הם אכן פגם. כל החיים שלי האמנתי שכן: עובדה, כשהייתי ילדה לא הייתה אף כוכבת ג'ינג'ית בטלוויזיה. אני זוכרת שהייתי מופה ב'בת הים הקטנה', ומחפשת את הנמשים שלה, אבל אפילו לג'ינג'ית מוצהרת כמוה לא היה ולו נמש קטן לרפואה. אבל אחרי כמה ימים של ניסוי, שאילצו אותי להסתכל על הנמשים שלי כשהם לא מכוסים במייקאפ, הבנתי שהכל בפנים שלי ממש נכון: הריסים והגבות הבהירים, שבדרך כלל מודגשים בעפרונות, צלליות ומסקרה, מתאימים בדיוק לגוון העור, השיער והעיניים שלי, והנמשים שלי פשוט צריכים להיות שם.
"היום השביעי: אני מבינה כמה איפור הוא סובייקטיבי. ביום האחרון לניסוי הלכתי לבראנצ' עם חברה, והרגשתי רגרסיה מסוימת בביטחון העצמי שצברתי במראה הלא-מאופר שלי. היינו במסעדה טרנדית ונחשבת, עם המון אנשים יפים מסביב, אבל כששיתפתי אותה בתחושות שלי היא שאלה אם אני בטוחה שלא שמתי מסקרה. זה לא נובע מאטימות או אדישות שלה, אלא מהעובדה שאנשים פשוט לא שמים לב אם אנחנו מאופרות או לא, ורק התהיה התמימה שלה גרמה לי להבין עד כמה.
"לסיכום, חרף השיפור המשמעותי לקראת סוף הניסוי, אני לא חושבת שאפסיק להתאפר לחלוטין. עם זאת, עברו כבר שבועיים מאז הניסוי, ואני מתאפרת משמעותית פחות מבעבר. אני כבר לא מכסה את הנמשים בשכבות של מייקאפ, ואפילו היו כמה ימים שהגעתי לעבודה לא מאופרת - מבחירה חופשית – דבר שלפני חודש לא הייתי מצליחה להעלות על דעתי".