ילדים יכולים להיות אכזריים. זה חלק מהקסם שלהם, אין אצלם דבר כזה פוליטקלי קורקט או צורך לדבוק בנורמות חברתיות וקצת כמו חיות טרף בסוואנה, כשאחד מהם מראה סימני חולשה, הוא יהיה הראשון להיטרף. זאת רק אחת הסיבות לכך שלמערכת החינוך יש תפקיד כל כך משמעותי. הכול אמנם מתחיל בבית, אבל המורה - זה שאצלו מופקדים המוחות הרכים הללו לשעות ארוכות מדי יום - עליו מוטל לא רק ללמד תנ"ך או היסטוריה, אלא ללמד התנהגות אנושית מהי. וזאת אחריות כבדה.
האחריות הזאת גדלה פי כמה כשמדובר בילד שהוא עולה חדש או בן לעולים חדשים, כזה שמעל לאתגר הכללי של להשתלב בבית הספר, נושא עמו את העומס הנפשי של לנסות ולהשתלב בחברה שאת החוקים שלה הוא לא לגמרי מכיר, בשפה שהוא לא לגמרי מבין. כאן, הופך המורה לתפקיד מכריע של ממש. הוא זה שעומד בראש הכיתה, והוא זה שיכול להפוך את בית הספר לטראומה, אבל באותה מידה גם למקום בטוח ונעים.
כשעליתי לארץ, כחלק מהעלייה הגדולה של שנות התשעים מברית המועצות לשעבר, נשלחתי לגן ילדים דתי. העולם הזה היה זר לי באופן מוחלט. לא הבנתי מילה ממה שמדברים סביבי, ועוד יותר לא הבנתי דבר מהמנהגים של הילדים שלא ראיתי קודם מעולם. הילדים, באופן הגיוני, בהו בי בכל חצי השנה שהייתי לצידם כמו בעוף מוזר, אבל גם הגננות. אף אחד לא טרח להחליף מילה עם העולה החדשה, ואני בכיתי לסבתא שלי בכל יום וצרחתי כשהיא ליוותה אותי לגן, שאני לא רוצה ללכת למקום הזה. במשך חצי שנה הלכתי לשם כמעט יום יום, נכנסתי פנימה, ולא הוצאתי מילה, לא לעבר הגננות, ולא לילדים. לא פציתי פה, מחשש שאומר או אעשה משהו לא נכון. הגננות, במקום לנסות לעזור, לא עשו דבר.
כשראיתי השבוע את הילדה בת השבע בפתח תקווה שהופשטה על ידי המורה שלה ואולצה להישאר בתחתונים וחולצת בית ספר מול כל חבריה לכיתה, לא הצלחתי לעצור את הזעם שהתפשט לי בכל הגוף. ילדה קטנה, בכיתה ב', יצאה מהבית שלה בבוקר עם שמלה מכובדת ועליה סמל תקני של בית הספר, וחזרה הביתה לאמא שלה כאדם מובס שהושפל לעיני כל חבריו לכיתה, על ידי הדמות שאמורה להיות שומרת הסף. וכל זה, רק בגלל הטענה המטומטמת על כך שהשמלה שאיתה הגיעה לבית הספר הייתה נטולת שרוולים.
המורה מחפשת להרגיש חזקה על חלשים
אני רוצה לפנות לאותה מורה ולשאול אותה: אם חשבת שאותה שמלה אינה לבוש תקני בהתאם לחוקי בית הספר, מדוע לא הלבשת לילדה את החולצה עם השרוולים, מעל לאותה שמלה שכבר לבשה? אם הזרועות החשופות של ילדה בת שבע נחשבות בעינייך לטמאות כל כך (נושא בוער לטור אחר), מדוע לא ביקשת ממנה להתכסות עד תום יום הלימודים בסווטשירט שאמא שלה שמה לה בתיק, ושימש אותה לאחר מכן לקשירה סביב החלק האחורי של גופה, שנותר חשוף בעקבות הדרישה העלובה שלך ממנה? ואיך העזת להשאיר אותה ככה שעה וארבעים דקות, כשלגופה חולצה ותחתונים בלבד, וסביבה חבריה לכיתה צוחקים עליה ללא הרף?
זאת לא התנהגות של איש חינוך, וגם לא של אף אדם שצריך להיות מודל לחיקוי למישהו. זאת התנהגות של אדם שפל, שמחפש להרגיש תחושת כוח על החלשים ביותר בחברה שלנו. לא רק על הילדה, שלא הצליחה להתבטא כראוי בשפה העברית וזוהי כנראה חלק מהסיבה שלא גוננה על עצמה באופן מיטבי יותר, אלא גם על אמא שלה, שמשום מה חשבת שזה יהיה רעיון טוב בנוסף להלבנת פני הילדה, גם להכפיש את שמה אל מול כל ילדי הכיתה, כי לא יכלה להגיע באמצע יום עבודה להביא לילדה שלה בגדים נוספים.
אני רוצה לראות את האמא והאבא הצברים שאותה מורה הייתה מעזה להפשיט את הילדה שלהם לתחתונים ולגרום לה להסתובב ככה כל היום. אבל לאמא שלא יכולה לצעוק באותה עצמה או מתקשה מעט עם ניסוחים נכונים בעברית, וגם יש לה מבטא בולט? מבחינת אותה מורה היא כנראה פחות שוות ערך. וכנראה כך גם מבחינת משרד החינוך, שמסר תגובה חסרת עמוד שדרה למקרה הזה, שמשול לתקיפה, לא פחות, כי סוגיית קוד הלבוש מצויה בסמכות ואחריות מנהלי בית הספר. יתכן שכך, אך לא כך סוגיית כבוד האדם.
בראיון לתכנית חדשות הבוקר סיפרה האמא כי כשהגיעה לבית הספר לקחת את הבת שלה, ולמרבה הזעזוע ראתה אותה מסתובבת מול כל התלמידים בתחתונים, המחנכת הכיתתית אמרה לה כי מדובר בתלבושת שהיא בהתאם לתקנון. אז בעיניי, שהתקנון שלכם ילך לפח הזבל, ביחד עם הכבוד העצמי של כל המורות, המחנכות וצוות ההנהלה שהיו עדים לסיפור המחריד הזה, ולא עצרו לסייע לאותה ילדה קטנה שככל הנראה מאה הדקות הבזויות הללו יחלחלו לה לכל נים ונים בגוף וילכו איתה להמשך החיים שלה מעתה ולתמיד. אתם לא ראויים לחנך ילדים.